מה יותר מגעיל מלמצוא תולעת בתפוח? כמובן, למצוא חצי תולעת. ומה יותר גרוע לסקסוהוליסט מאשר טינה לא מוצדקת? כמובן, טינה מוצדקת.
בכלל, טינה היא דבר מסוכן מאוד. טינה היא הגורם מספר אחד לנפילות של מכורים לתאווה, יותר מאשר כל פגם אופי אחר. בספר הגדול (ספר הבסיס לתכנית 12 הצעדים לגמילה מהתמכרות) נכתבו דברים חריפים ביותר על הטינה והויכוחים השונים. זהו אולי הדבר היחיד שעליו נכתב בצורה ברורה ומפורשת שהתוצאה שלו היא מוות.
המצחיק הוא שבמשך שנים אני יודע לדקלם את זה ש"כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה", אבל זה כמובן לא הפריע לי לכעוס ולהמשיך לכעוס. האמת שדי נהנתי לכעוס. אני אוהב להתווכח ואוהב להתבשל במיץ של טינות כאשר נדמה לי שמישהו עשה לי עוול במודע או שלא במודע.
אבל מה באמת הבעיה הגדולה בטינה? אז אם כעס שווה לעבודה זרה, נראה שהענין של הכעס הוא פשוט הכרזה על כך שאין אלוקים. כי אם יש אלוקים והוא דואג לכל מה שקורה - על מה אני כועס? ואם אין אלוקים ואני האלוקים של עצמי - ברור שאני עומד לקראת נפילה קרובה. הרי מהותה של תכנית הצעדים היא לחיות חיים רוחניים, מה שאומר לחיות עם מודעות אלוקית, ואי אפשר לחיות עם מודעות אלוקית ולהכריז במעשים שאין אלוקים.
כל השנים הענין של אלוקים היה אצלי בתת מודע ולכן זה לא שינה דבר כאשר עמדתי בפני כעסים, עצבים, פחדים וכן הלאה, אבל זה פרץ החוצה כאשר הגיע רגע שהייתי צריך אותו כמו מצב חירום, קרוב משפחה חולה וכן הלאה. הרעיון של התכנית הוא להוציא את אלוקים מהתת מודע ולהתחיל לחיות איתו במודע. איך עושים את זה? על ידי שעובדים את הצעדים שעיקרם הוא תרגול של חיים בהם אני לא השולט ולא המנהל אלא רק לוקח אחריות על החלק שלי ומשאיר לאלוקים את התוצאה.
עד כאן הכל נכון גם לגבי טינות מוצדקות וגם כאלו שלא. הבעיה עם טינות מוצדקות הן שהרבה יותר קשה להיפטר מהם כיון שאני צודק... אם אני טועה, אפילו אם אני יודע את זה רק בסתר ליבי, יש לי סולם לרדת מהעץ עליו טיפסתי. אבל אם אני צודק - אני לא מוכן להפסיק את הטינות כי אני צודק. אבל אם אני צודק או טועה זה לא משנה, כי הטינה לא קשורה למה שעשה או לא עשה לי אדם זה או אחר אלא לכך שהיא מסוכנת עבורי. אז אם אני רוצה לחיות, עליי להפסיק להשתמש בסם הרוחני הזה כי הוא יהרוג אותי.