בשבת האחרונה התקיים השבתון החצי שנתי של ארגון JSS עבור מכורים למין יהודים, בהשתתפות כמאתיים זוגות שהגיעו לשלושה ימים של החלמה. מצידי לא יכולתי להשתתף בשבתון אבל במוצאי שבת נסעתי עם אשתי לטעום מהתכנית. האמת היא שבגלל סיבות צדדיות לא היו לי שום ציפיות מיוחדות, אבל אלוקים סידר את הדברים כך שקיבלתי הרבה חלמה, דוקא מהתרחשות שלא ציפיתי לה בכלל.

מכיון שאני חושב שיכול להיות תועלת לחברים, אציג את הצעדים שעשיתי על כך (כמובן בהשמטת פרטים מזהים):

צעד ארבע

המקרה:
הגעתי למוצ"ש של השבתון, נכנסתי טיפה מתוח אבל היה די בסדר. פגשתי חבר מהקבוצה כאן ועוד אחד מהקבוצה נוספת ואז הגיע אחד הספונסיים שלי ונכנסנו פנימה לאולם. באולם נפגשנו עם ספונסיי נוסף ומיד התחלנו לדבר ואז ראיתי את א. שאין לי איתו היכרות אישית אבל אני יודע מי הוא משנות הלימודים בישיבה, וניגשתי אליו לומר שלום אבל הוא פשוט הלך משם במופגן.

מכיון שבמילא הרגשתי קצת זר בגלל שלא השתתפתי בכל השבתון, הדבר גרם להרגשה גרועה אף יותר כאשר הוא התייחס בצורה כזו. במשך הסדנא הבאה חיפשתי אותו כמה פעמים בזווית העין אבל לא ראיתי אותו.

אחר כך סיפר לי אחד הספונסיים שלי שהוא גם שם לב ואפילו ניגש אל א. לדבר איתו אבל הוא רק אמר לו שלא היה לו נוח לפגוש אותי.

היכן נפגעתי:

בביטחון עצמי. כי כאשר אני מושיט יד למישהו והוא משאיר אותה תלויה באויר – זה מראה לי שאני לא שווה וממילא הדימוי העצמי שלי יורד בעיני עצמי כי אני חושב שאני לא שווה כלום.

החלק שלי בזה:

חיפוש תועלת עצמית או אנוכיות. אם הייתי חושב עליו אולי הייתי מבין שיכולות להיות לו את הסיבות שלו לכך, וגם אם אין לו סיבות טובות - אז הבעיה היא שלו מכך שהוא לא יכול לדבר איתי. אבל כיון שחשבתי רק על עצמי - זה כואב.

צעד חמש

שלחתי את הדברים לספונסר שלי ומיד התקשרתי אליו לדבר על זה. עברנו על המקרה, על המקומות בהם נפגעתי ועל החלק שלי בזה.

צעד שש

ניסיתי להפוך את המקרה ולראות מה קורה אם אני לא מחפש תועלת עצמית אלא חושב על הזולת. כמובן הרעיון הוא לא לשנות את העובדות ולא לנסות לתקן את השני אלא רק את עצמי.

אז נאמר שאני נכנס ולא מחפש רק את התועלת שלי ולא מרוכז רק בעצמי, אני יכול להבין שיש עוד דברים שאני לא רואה ולא יודע, ואם הוא הלך אז יתכן שהוא פגוע ממני מסיבה כלשהיא, ובמקום להפגע - אני מתפלל עבורו וממשיך בחיי.

צעד שבע

ביקשתי מאלוקים בענווה, שיקח ממני את חיפוש התועלת העצמית ויתן לי במקום זה מחשבה על הזולת.

הרגשתי שחרור נפלא.

צעד שמונה

הבנתי שיתכן שהוא נפגע מסיבה כזאת או אחרת, וגם אם לא - אני לא רוצה להישאר עם הרגשות האלו בתוכי. החלטתי לפגוש אותו פעם נוספת וליישר את ההדורים.

צעד תשע

הבוקר נכנסתי לאולם בעת ארוחת הבוקר ומיד ראיתי את א. ניגשתי אליו ואמרתי שאתמול היתה אי נעימות בינינו. התגובה שלו הממה אותי כשהוא לחץ לי יד והגיב בחום. מסתבר שאכן היה בניניו חשבון לא פטור שאני לא הייתי מודע לו בכלל. היה כיף ליישר את ההדורים והפכנו לחברים.

אז במקום לסחוב איתי משא של אשמה, כעס ורוגז ועוד שלל פגמי אופי, אלוקים נתן לי את הצעדים הפשוטים האלו לבדוק את עצמי, להודות בשגיאות שלי, לבקש ממנו את מה שרק הוא יכול לעשות, ולחיות בפיכחון.

תודה לאלוקים על יום נקי ומפוכח.

תודה רבה. זה תהליך ממש מופלא. זה גם עוזר לי מאוד להבין איך העסק הזה עובד כי כרגע הוא נראה לי מאוד מעורפל.
אשמח אם תרחיב קצת על ההבדל בין הפעם הראשונה שניגשת אליו לפעם השנייה. איך הוא ידע בפעם השנייה לא להתחמק ממך? זה לא מספיק ברור מהסיפור.

תודה סוד.

מאוד הועלת לי.
איזה כיף לראות שהתוכנית עובדת.

בהחלמה

ד"ר, למיטב הבנתי התגובה שלו לא שייכת לתהליך שלי. כאשר אני ניגשתי אליו בפעם השניה זה לא היה על מנת שהוא יגיב אחרת, והייתי מוכן לאפשרות שהוא יגיב כבפעם הקודמת, אבל זה לא העסק שלי. אני עשיתי את הצעדים בעצמי ובשביל עצמי, וגם הצעדים שמונה ותשע הם לא כדי לשנות את השני אלא כדי שאני יוכל לחיות חיים שפויים. או בשפה של התכנית: אני מנקה את המדרכה בצד שלי. אם הוא יחליט להשאיר את המדרכה שלו מלוכלכת - זאת בעיה שלו.

יחד עם זה, המציאות היא שבתשע מתוך עשר מקרים - אנחנו זוכים בתגובה מאוד טובה מהצד השני. אני יכול להסביר את זה אבל זה לא משנה כי אלו הן העובדות.

תודה רבה סוד,
דרך מדהימה, שמותוית לנו מהצעדים הנפלאים.
אני עדיין לא רואה את עצמי עומד במקום שלך,
אבל אני יכול לפחות להתפלל על זה.
הלואי.

סוד היקר
האם אחד בדרגה שלך אמור
כל פעם שקורה לו מקרה כזה
להתחיל מחדש את צעד 4-9
כדי להגיע למסקנה של צעד 9
זה לא נהיה בילטאין?
ואם התשובה היא כן כל פעם מחדש
מה היה קורה אם היה שוב מסרב
הרי אם בפעם הראשונה הרגשת רע
זה חייב לתת לך להרגיש רע יותר 
ושוב אם זה לא
מדוע את התובנה הזאת לא היתה לך בפעם הראשונה

אנחנו מדברים על רגשות לא על מדרכות

שוב פעם 4-9 -?

דורון אני לא יענה במקום סוד,
אבל אני שמתי לב במה שהוא כתב, שאת היכולת לעשות את הצעדים הוא לא קיבל כי זו היתה הפעם השניה, אלא כי בין הפעם הראשונה לשניה הוא דיבר עם הספונסר. זהו לדעתי ה"סוד של סוד"..
ובסוד קדושים מי יעמוד..

תודה חסר אונים, יש צדק בנקודה שהעלית, על פי רוב שיחה עם הספונסר עוזרת לבצע את הצעדים בצורה המיטבית.
אבל ההבדל הגדול היה, שבין הפעם הראשונה לשנייה, הוא גדל. הראייה של הסיפור במבט הראשון נבעה מתוך מבט צר של פגמי האופי.
ושל תלות בהרגשה או במה שאני חושב שהשני מרגיש, אחרי ביצוע הצעדים, וצעד חמש עם הספונסר, המבט כבר הופך להיות איך אני מתעלה סלש מתקדם מהסיפור, איך השני יגיב או לא זה כבר לא משנה, אני כבר לא ניזון מההתנהגות, או הרגשות שלו, אני צריך להגיע  פה לבנייה רוחנית, וגם אם ההתנהגות שלו לא תהיה נחמדה, אני בצעד שביצעתי השתחררתי מפגמי האופי שלי.

סבבה מוישלה -את זה הבנתי
אבל האם התובנה הזו גם- רק להיום
ומחר צריך להתחיל מהתחלה
אם גברת בסופר שגונבת לי את התור

ברגע שאני אפסיק להפגע מאנשים, כנראה שאני יפטר מהצורך לנקות את הכביסה.
כך נראה לעניות דעתי.

דורון היקר,

מהנסיון הקצר שלי, התשובה היא גם וגם. ישנם מקרים שכבר למדנו להתמודד איתם, פגמי אופי שהסכמנו לוותר וקיבלנו שחרור מסויים ואז אין צורך יותר לעשות את כל הצעדים על כל מילה שמישהו אמר או לא אמר לי. לעומת זאת ישנם דברים שיקח לי הרבה יותר זמן להתמודד איתם ואצטרך שוב ושוב לעשות את הצעדים.

במקרה הנוכחי, לא נראה לי שהייתי צריך לעשות את הצעדים שוב אם התגובה היתה אחרת, כי הצעדים שביצעתי הקנו לי את השקט הנפשי לדעת שאני לא מחפש את התועלת של עצמי שם וגם אם שוב תישאר ידי מושטת באוויר - זה בסדר גמור.

האם זה אומר שלנצח לא אפגע יותר במקרים כאלו? לא נראה לי. זה ענין של תרגול.

תודה רבה סוד, מדהים מה שקורה לנו כשאנחנו צועדים. שנצעד. כמה מילים ברשותכם על מה התפתח כאן כהמשך לפוסט הנפלא - אני יכול בקלות לשים את עצמי בתוך הנעליים של "סוד", בלי סוף פעמים בסיטואציות כאלו בדרך כלל לא ניגשתי פעם נוספת, כי "המנוול" שדחה אותי בפעם הראשונה לא ראוי בכלל לצ'אנס נוסף.. שיחנק.

החידוש בהחלמה של צעד 4 הוא שנכנסה אופציה נוספת לחיי באינטראקציה עם אנשים - לא בטוח שמה שאתה חושב שקרה זה מה שבאמת היה. ההיסטוריה שלך היא זו שקובעת לך את נקודת המבט העכשוית, תתרגל לחשוב שישנה אפשרות נוספת, וברגע שאני מאפשר לה להתרחש יש סיכוי שזה מה שבאמת אכן יקרה, וזה כפי שהבנתי מה שקרה כאן.

בלי הצעדים, סביר שהריחוק היה מתמשך, צד 1' משוכנע 'שהמנוול' לא רוצה בקשר איתו, צד 2' לא רואה את עצמו כמנוול, ההפך, הוא משוכנע שלצד 1' יש 'משהו' נגדו.. והוא לא יכול להסביר מדוע, אז הוא מתרחק ושני אנשים שהיו יכולים להיות חברים טובים היו ממשיכים לחשוב ש..

ולשאלתך דורון, האם זה מה שנדרש לעשות במשך חיינו, אכתוב מנסיוני - ככל שמורגלים בצורת ההתנהלות הזו ההיפגעות פחות שכיחה, כן נצטרך להיות עם יד על הדופק, ובמצב של פגיעה כדאי לנו להתייעץ ולעשות את הצעדים 3 - 9..

בהחלמה.

בקיצור -חתיכת דרך חיים בחרתם לכם
ברור לי שהשכר גבוה
אבל זו
עבודה -עבודה-עבודה
(שלא נגמרת לעולם ?)

דורון יקר, אכתוב לך על עצמי,  החיים היו בלתי נסבלים, זאת הסיבה שהגברתי את השימוש בתאווה. בלי שום גבול.  פשוט לא הייתי מסוגל אחרת.  הבושה האשמה והפחד מצד אחד, הטינה הכעס והרצון לשלוט מהעבר השני יצרו מחיצה פנימית ביני לבין הסובבים אותי.

הייתי בדרך ללא מוצא. התאווה כבר לא עבדה למרות המינונים המטורפים  לי לא היתה ברירה.  הבחירה שלי בדרך החיים הזו היא הכרח. ברגע שקלטתי שיש פיתרון לבעיות שלי התנפלתי עליו. רק בהחלמה קלטתי את מלוא העוצמה של הלבה הרותחת הזו והיה ברור לי הולכת להכריע אותי.

ובאמת בתחילת הדרך היה לא פשוט לתרגל את הפעולות הללו - עבודה - עבודה - עבודה - אבל בהמשך זה נהיה כיף, גדול. אני לא רואה את החיים שלי בלי זה. כמו אדם שחטף התקף לב והדוקטור אמר לו שהוא חייב להגביר פעילות פיזית והוא נרשם לשלוש פעמים בשבוע לחדר כושר...

מה היית אומר למסתפק בהליכה מהירה מהמטבח לספה, ובשריפת קלוריות ברביצה מול המסך הגדול?!

ואם יורשה לי להתפרע אז יש פעמים שאני חש שכאילו מישהו שואל אותי - תגיד, למה אתה עובד קשה בלבלוס כל בוקר צהריים וערב?  זה לא מסובך לנשום כל כך הרבה...


תתרגל תתרגל.
בהחלמה.

אין לי מה להגיד אח -אני איתך
ומבין אותך
רק לגביי 2 דברים קטנים
קשה לי אם חדר כושר-משעמם לי נורא- (מעדיף לעשות פעילות גופנית אחרת)
ולמזלי עוד לא עברתי התקף לב