יש בדיחה על בלונדינית שהביאה איתה לעבודה תרמוס עם גלידה ותה ולא הבינה למה הגלידה נמסה והתה התקרר, הרי אמרו לה שזה שומר קור וחום... ככה אני מרגיש כאשר אני מנסה לעשות את התכנית וביחד עם זה להישאר עם כל הגישות השליליות הרגילות שלי. הרבה פעמים מתגנבות לי כל מיני מחשבות שאומרות שמכיון שאני כעת אוחז בצעד מסויים, אז בנתיים עד שאגיע לצעדים מתקדמים יותר, אני יכול להמשיך עם הטינות, פחדים וכן הלאה. וגם כאשר אני אוחז בצעדים ארבע עד שבע שבהם אני צריך לעבוד על פגמי האופי שלי, נראה לי שזה לא מחוייב המציאות להתחיל ליישם את העקרונות של צעדים שמונה ותשע שבהם אני צריך להימנע מלפגוע באחרים (וכמובן לכפר בפני מי שפגעתי בו).

אבל זה לא יכול לעבוד כי הגלידה הזאת בסוף תימס ותתערב עם התה שיתקרר וכל מה שייצא לי מזה הוא מילקשייק תפל וחסר טעם - לא חם ולא קר אלא פושר כזה.

נכון, לכל זמן ועת, וברור שכל צעד מגיע אחרי הצעד שקדם לו, ולא ניתן לעשות קיצורי דרך, אבל ביחד עם זה ברור לחלוטין שאי אפשר לעשות את שלושת הצעדים הראשונים ולחשוב שזה יספיק לי כדי להישאר מפוכח. הרי הגענו לכאן בגלל חוסר שקט פנימי שגורם לתופעת הכמיהה שלנו לסמים, שבמקרה שלנו זה השימוש בתאווה. אז הודינו שאנו חסרי אונים (צעד 1), הגענו לאמונה שכח גדול מאיתנו יכול להחזיר לנו את השפיות (צעד 2), וגם החלטנו למסור את חיינו ורצוננו להשגחת אלוקים כפי שאנו מבינים אותו (צעד 3), אבל מה יצא מההחלטה הזאת?

ההחלטה חייבת להביא אותנו לעשיית הצעדים הבאים (בדגש על צעדים ארבע עד עשר), שהם אלו שיגרמו לאותה החלטה להשפיע על החיים שלנו. אם אני רק מחליט לקנות בית אבל לא הולך לקבל משכנתא בבנק - קרוב לודאי שאשאר להתגורר בשכירות בדירה הישנה והקטנה שלי (למרות שאני מאוד מאוד רוצה לעבור דירה ואפילו קיבלתי החלטה בנושא). כדי לעבור לבית חדש - אני חייב להתחיל לעשות. אז נכון שעצם זה שהגענו לצעד השלישי זה כברת דרך ארוכה מאוד, אבל זה ממש ממש לא מספיק. אם אני חפץ חיים - ההחלטה הזאת היא רק ההתחלה, אבל בודאי לא הסיום.

בעצם מה שקורה לי כאשר אני שוכח את הדברים הפשוטים האלו זה שאני יכול להישאר נקי (כיון שהודיתי בחוסר אונים), אבל הלחץ הפנימי ממשיך לגדול בתוכי פנימה, והר הגעש הזה יתפרץ בסופו של דבר. אבל גם אם הוא לא יתפרץ כעת, עדיין החיים ימשיכו להיות עמוסים בהתמודדויות מול התאווה ואין לי סיכוי להגיע למפוכחות מינית (אני יכול להיות יבש ואפילו נקי אבל לא מפוכח). חיים שהם התמודדות בלתי פוסקת מול התאווה הם בעצם תוצאה של אי התקדמות בתכנית הצעדים.

ואם לחזור למשל הגלידה והתה, אז ברור שאם אני ממשיך להיות עמוס בטינות ופחדים ומלחמות, אני לא באמת מוסר את חיי ורצוני להשגחת אלוקים. יכול להיות שאני אומר את זה (ואפילו משתתף בקבוצות ומקבל מדליות על ימי נקיון), אבל שני ההפכים האלו לא יכולים להסתדר ביחד.

אחיקר, תודרבה. איזה יופי, הנסיון שלי במשך השנים לאורך זמן מוכיח - מי שלא השתנה, נפל. אם לא אל התאווה לדברים אחרים, היו גם שהחליפו התמכרות באחרת, אין אפשרות למכור אמיתי או פוטנציאלי להיות נקי בלי שינוי. להשאר אותו הדבר רק בלי לפעול על התאווה.

יאמר ברורות - להיות אותו אדם ללא שימוש זו פנטזיה שלא תתממש. מי שלא חותר לקראת שינוי אישיותי כולל שלא יתפלא על מעידותיו. אלו הן עובדות. הדרך הטובה ביותר עבורי והשינוי המשמעותי ביותר אצלי נעשה בחסותו של כח עליון. הצורה הנכונה ביותר לי להיות קרוב אליו היא על ידי צעדים 3 - 9.

אותי לימדו שמי שאינו מתקדם אל הצעד הרביעי לא מסוגל לעשות כראוי את הצעד השלישי. הרי מהותו של הצעד היא 'למסור', את מה ימסור, את מחשבותיו ורצונותיו הלא ברורים, הרצון העצמי, את הצדקנות, את הפגיעות, כל אלו ועוד שייכים לצעד הרביעי. בלי מראה נוקבת אמשיך לחיות לאור ה'אכלו לי שתו לי', ככלל מי שתקוע בצעד אחד בעייתו נמצאת בזה שלפניו.

קדימה ארבע.
בהחלמה.

תודה על הדברים.

הזכרתם לי שאני עדיין בעלייה ואני חייב להמשיך לדווש.

בהחלמה.

תודה רבה על הדברים.
בהחלט הרגשתי שהחלק שבעיקר תקע אותי בדרך להחלמה, זה הטינות ופגמי האופי. אני בטוח שביום שאני יתחיל לעבוד על זה ברצינות, אני גם יפתח לעצמי פתח לעשות את צעדים 2 ו3 בצורה הרבה יותר אמתית וטובה.
תודה רבה שהזכרת.

אסירותודה, תודה רבה על הדברים.

שמואל, נראה לי שנמשיך להיות בעליה עד שנגיע לקבר.

חסר אונים, למיטב הבנתי, חייבים להתחיל לעבוד על הצעדים כאן ועכשיו ולא לומר שכאשר אסיים מליון יום נקיים אתפנה לעבוד על הטינות והפחדים.

האם אי פעם אתקדם...

איזה כיף לכם, ב"שיח של גדולים", כשאני מדשדש בהכנת צעד ראשון...