לנוחיותכם קישורים לפוסטים שנכתבו על הצעדים השונים:

- צעד ראשון​

- צעד שני

- צעד שלוש

- צעד ארבע

- צעד חמש

- צעד שש

- צעד שבע

- צעד שמונה

- צעד 'שמונה וחצי'

- צעד תשע

- צעד עשר

- צעד אחד עשר

נראה לי שכדאי לשרשר גם את הצעדים הבאים, שיהיו זמינים לכל דורש

תודה על הרעיון. שורשרו, בע"ה גם הבאים.

מדוע לא ניתן לראות את השירשורים ב'אתרוג'?

מתלבט עדיין כתב on 08 מאי 2016 14:18:

תנסה את הקישורים הללו (קישורים מעודכנים לפורום החדש):

- צעד ראשון​

- צעד שני

- צעד שלוש

- צעד ארבע

- צעד חמש

- צעד שש

- צעד שבע

- צעד שמונה

- צעד 'שמונה וחצי'

- צעד תשע

- צעד עשר

לא נפתח לי גם אלו, ב'אתרוג'.

בסוף זה נפתח, תודה עמוקה!!

שלום לכולם
לי יש מחשב של נטפרי והוא לא נותן לי לפתוח את הקישורים כאן באשכול יש למשהו פתרון?
האמת שהרבה קישורים הוא חוסם לי כאן בפורום לא יודע למה ומה הפתרון לזה

מצטרף ליכול להיות עתיד טוב
מי שמתנדב להעתיק... תבוא עליו הברכה

גם אני מצטרף.

אשמח לעשות זאת, כרגע אשלח לכם את צעד 1


מהו "חוסר אונים"? מדוע כל סקסוהוליסט צריך להודות בתבוסה? למה היא צריכה להיות מוחלטת?

התאוה הקיזה מאיתנו את העצמאות, שדדה מאיתנו כל כח רצון להתנגד לדרישותיה המופלגות, הדחף הכפייתי בהתקף של תאוה היה כל כך חזק שכל מה שניסינו בכדי לא להתאוות, לא צלח = חוסר כח מול חולשה מחריבה, מי שלא משלים עם אמת פשוטה זו, לא מודה בה, לא ישתחרר "מהדיבוק הנפשי האכזרי והערמומי", מחשבות לא שפויות חוזרות ונשנות, שניתן לשלוט בתאוה בצורה מבוקרת, רק מי שפגש "בתחתית" ועבורו התוכנית היא ענין של חיים ומוות, נפשי, מוסרי, רגשי, ואף פיזי ממש, אדם שהובס בנפשו פנימה, יהיה נכון לבצע פעולות מנוגדות לעצם אישיותו כמו, כנות ופתיחות חסרי פשרות.

- - - - - - - -

כשהגעתי, ציפיתי לפיתרון פלאים שיקח ממני את התאוה, ובצעד הראשון גיליתי שלוקח זמן להיות מוכן לוותר עליה לחלוטין ולחיות בלעדיה, אינני מסכים לעשות הכל, רק כשהסכמתי לעשות פעולות 'ולפטר את השכל וההגיון' שהרסו לי את החיים, הדברים התחילו לעבוד, בלי שהבנתי כיצד, זהו הנס שקורה בתוכנית, הבנתי שלי לא מגיע שום קרדיט על הנקיון כי זו לא עבודה שלי, לקח לי זמן להפנים זאת, כיום אני יודע שזה נכון.

 רק כשהודיתי שאני חסר כח אמיתי לחלוטין יכול הייתי להרפות מהכח המדומה...
 לא ניתן להחזיק בשתי מקומות שונים באותה יד בו זמנית...
 אני מרגיש חוסר אונים באמת, רק כשאני לא מנסה לשלוט בבלתי נשלט...
 הכח שלי לא מספיק מול התאוה, כמו שחליפת צלילה לא תגן עלי מפני כריש...
 ההודאה בחוסר אונים היתה הזעקה הראשונה שחלפה מעל לחומות שבניתי סביבי...
 חוסר אונים - למרות שזה לא הגיוני עשיתי זאת ואמשיך לעשות זאת...
 חוסר אונים - אני לא יכול עם, אני לא מסוגל בלי, אין לי יכולת ומושג איך אפשר להפסיק.


אשאל את עצמי: אני באמת חסר כח? אני נוהג כמי שנחל תבוסה מוחלטת?

- - - - - - - -

חברים נא להתייחס בתגובותיכם כאן, רק לצעד הראשון שלכם, השתדלו לשמור על שיח ראוי במקום ציבורי.

mitmoded כתב on 17 דצמ' 2020 10:48:

מדהים!!!!

תודה אחי על השירות!

את הטקסט הזה צריך להדפיס ולתלות מול הפנים 24/7...

שומר לי אותו לגמרי! הרבה הרבה אנשים שאני מכיר צריכים לקרוא את זה ואני ממליץ לכל אחד כאן לקרוא את זה גם !

אוהבים

צעד 2

מי הוא זה הצריך לחזור לשפיות? כיצד מגיעים לאמונה? ומדוע הכח חייב להיות גדול מאיתנו אנו?

"לחזור" לשפיות יכול רק מי שמעת לעת יוצא ממנה... כמשומשים לא היינו מודעים למעשים הלא שפויים שלנו, ויותר מכך, גם כשידענו, לא היינו מסוגלים להתמודד עם חוסר השפיות שלנו, בתאוה ולמעשה בכל תחום אחר בחיים, אף לא אחד מאיתנו שבחן את התנהגותו ההרסנית יכול לטעון בצורה מפוכחת שנפשו בריאה... ואז מתחיל התהליך: בכל פעם שפנינו באמת אל כח  חיצוני אלינו, כשביקשנו עזרה, מחבר, מהקבוצה, התחלנו לפעול בענווה - הודינו שיש לנו בעיה ואנו לא מסוגלים לפתור אותה לבד! אנו צריכים משהו חיצוני לנו, רצוי החזק ביותר שיש בנמצא... ההכרה בכך שכל גורם חיצוני שאין לו כרגע את הבעיה הזו הוא יותר חזק. מובילה ליותר פניות החוצה... פתיחות דעת זו יצרה אמונה שניתן לחיות בצורה אחרת. שאנו לא "חייבים" להתנהג בצורה הרסנית. זה היה אישור לכך שכח עליון יכול להחזיר לנו את השפיות אם נפנה אליו. (צעד שתים מתוך 12 ו12)

ישבתי ברכב תקוע בפקק הקבוע ולשם שינוי הייתי מחובר, פשוט נוכח, הבחנתי בציפורים אוחזות ברגליהן הדקיקות בחוט חשמל ו... נשארות עליו למרות רוח חזקה שנשבה. תמיד תהיתי: כיצד הרוח לא מעיפה אותן?! איך זה שהן לא נופלות?! ופתאום ידעתי את התשובה: יש להן כנפיים. הן יודעות להשתמש בהן ולכן הן לא מפחדות ליפול... עצם הידיעה שלא יאונה להן כל רע משאירה אותן על חוט החשמל! זה בשבילי ההגעה לאמונה, ההכרה שיש לי כנפיים – צעדים, למרות תחושת חוסר הביטחון כי איני מיומן להתעופף באמצעותן... הידיעה שיש לי כללים חדשים,  וכדאי לי להמשיך לדבוק בהם, השאירה ומשאירה אותי בחיים.

פחד אחז בי, הדברים מביכים. כיצד ניתן לשתף בהם את הזולת?! אבל כתבתי, קריאה בספרות והשתתפות במפגשים עזרו לי לצאת מהריכוז העצמי, כשפעלתי הפוך מאיך שהרגשתי, כשהרמתי את הטלפון גם כשלא רציתי ולמרות תחושה רעה שתפסה את כל כולי, גם כשלא היה לי מושג מה אני הולך לומר, ההרגשה שלי השתפרה, אמנם לא באופן מושלם, הרי אני סובל מחוסר סיפוק תמידי, למדתי שיש דברים שפשוט כדאי לי לעשות ולא משנה מה אני רוצה, רצונותי מעוותים, מגיעים ממקום חולה, התכנית מחזירה אותי לשפיות. ההחלמה ניצבת במקום הראשון.

אשאל את עצמי: אני באמת מאמין שאני צריך לחזור לשפיות? האם באמת יש לי את האמונה שאפשר אחרת? באמת פניתי לכח גדול?

- - - - - - - - -

חברים יקרים, נא התייחסו בתגובותיכם רק לצעד השני.

צעד 3 

איך נכנס 'אלוקים' לתמונה? מדוע יש צורך בכח עליון? מהי ההחלטה 'למסור'?

משהתחלנו 'לצעוד', מתי שהפסקנו לפעול בצורה הרסנית, כשהתחלנו לבצע את הצעד הראשון – מודים שאנו חסרי כוח ומתנהגים כחסרי כוח, פונים לכוח גדול בצעד השני, ורואים אט אט את ההבטחה הגדולה שבחזרה לשפיות מתרחשת במציאות חיינו. אנו מבינים שיש לנו צורך בכוח הכי גדול שיש.

אנחנו רואים כיצד באמת אנו, שעברנו את גבול העזרה האנושית זקוקים לכוח עליון, לאלוקים. הגענו לאמונה שהא-ל אם נבקשו, יסיר מאיתנו, את אוסף הגישות השגויות שחוסמות את חסדו מלהיכנס לחיינו. בעייתנו היא כיצד ובאילו אמצעים נוכל לתת לא-ל להיכנס לחיינו, הצעד השלישי הוא הנסיון הראשון שלנו לעשות זאת.

כמעט תמיד התנגשנו עם משהו או מישהו, ניסינו לתקן בכח הרצון את בעיות חיינו ללא הצלחה, איזו תגלית נפלאה - כל צרותנו נובעות משימוש לא נכון בכוח הרצון. למרות שהתאמצנו מאוד, כמעט תמיד התנגשנו עם משהו או מישהו, בצעד השלישי אנחנו מחליטים להתאים את הרצון שלנו, לרצון שלו מאיתנו, זו למעשה התכלית של התוכנית כולה. האיכות והרצינות של מימוש החלטה ישפיעו על היעילות שלה בעבורנו. (צעד שלוש מתוך: 12 ו12, הספר הגדול, והספר הלבן)

- - - - - - -

למרות שבדרכי העיקשת אני חייב לשלוט, אם לא בתוצאות ממש, לפחות בדרך שבה הדברים יקרו,  קיבלתי מתנה, הבנתי שהאינטליגנציה שלי מונעת ממני למצוא את הדרך לאלוקים, אבל עדיין פחדתי, נניח שאמסור את מה שאני רוצה, מי אני בלי הרצונות שלי? מה ישאר ממני? חילחלה לתוכי המחשבה המחרידה, אין לי כלום חוץ מהרצון החולה שלי.

זו היתה הנקודה שהייתי מוכרח לחזור לצעד השני, הקול מעבר לטלפון הרגיע: אתה מאמין שזה אפשרי? שיתכן ויש עוד משהו שאתה לא מודע לו, שיכול להתפתח אם תתחיל לשים לב אליו? אתה מוכן 'למסור'? כן, אבל, אני אומר שאני מוכן למסור ורגע אחד אחרי זה אני מוצא ששוב פעלתי מתוך ניהול ושליטה שנובעים מהרצון האישי שלי, זה בסדר, אז 'תמסור' גם את זה... זה התהליך, הצעד השלישי ילך איתך לכל חייך, יש לך המון זמן והזדמנויות לתרגל אותו...

אשאל את עצמי: אני מנסה להתאים את רצוני לרצון של אלוקים, או את רצון האלוקים לרצון שלי? אני 'מוסר' באמת? ההחלטה שלי רצינית ואיכותית?

- - - - - - -

חברים התייחסו נא בתגובותיכם רק לצעד השלישי.

צעד 4 

לשם מה עלי לעשות חשבון נפש? למה עלי להיות נוקב וחסר פחד? מדוע חשבון הנפש הוא שלי ולא של אחרים?

זהו. אנחנו כבר יודעים שאנחנו לא סיפור הצלחה כזה גדול והחלטנו שיש לנו בוס חדש... אבל רק השפעה מעטה תהיה להחלטה שלנו 'למסור' את רצוננו וחיינו אם לא נדע מהם המחשבות והפעולות השגויות שמלוות אותנו בחיי היום יום שגרמו לנו לפשיטת הרגל הזו, ברור לנו שהשימוש הוא תוצאה, הצעד הרביעי מלמד אותנו מה הן הסיבות למסע ההרס העצמי והסביבתי שלנו, אם אנו רוצים להצליח במשימה זו, לא נוכל לרמות את עצמנו בקשר לאישיותנו גם אם ההתבוננות הזו תקשה עלינו. המראה הברור מדי הזה לא נעים לאף אחד, ואצל לא מעטים מאיתנו התגברה תחושת מירמור וכעס על מי שחשבנו שאשמים במה שקרה לנו.

לא קל לעמוד מול 'הפיל הפראי', האני האמיתי שלנו, היה עלינו לאזור אומץ ונחישות כדי להסתכל רק בשגיאות שלנו, פשוט נראה סביר יותר שנתאים את עצמנו אל העולם ולא את העולם אלינו... משעשינו זאת בעקביות חשנו כמעט תמיד הקלה מיידית, הצעד הרביעי היה תחילתו של הרגל שילווה אותנו כל חיינו - נבדוק מה שגוי בהתנהלות שלנו. את האחר איננו יכולים לשנות, וגם אם נראה לנו שכן, זה לא תפקידנו.
(צעד ארבע מתוך: 12 ו12, הספר הגדול, והספר הלבן)

- - - - - - - - - -

באתי לתוכנית כי קרסתי מבפנים, לא יכולתי יותר, בכל מקום שהייתי לא מצאתי מנוחה, לא יכולתי עם השימוש ולא הייתי מסוגל לחיות בלעדיו, והייתי מוכן לעשות כל שהציעו לי כדי לשמור על השקט והשלוה שהחלו להכנס לחיי בצעד השלישי, הסבירו לי ששום דבר מהם לא ישאר אם לא אחשוף את העיוותים הנפשיים והרגשיים ששלחו אותי לשימוש מההתחלה ואפעל לתיקונם, השתמשתי כל חיי כדי לא להרגיש וזה הצליח לזמן מה, עד שהייתי חייב להגביר את השימוש, כשהשימוש הגיע לממדים שלא יכולתי להכיל, נכנעתי, הרמתי ידיים ובאתי לתוכנית.

אם לא אכיר את דפוסי הפעולה והחשיבה שמחייבים את הצורך להכהות את ההרגשה שלי, התפילה שצריכה לבוא עם פעולה לא תתקיים כי לא אדע מה ביכולתי לשנות ומה לא, הכמיהה החזקה לשימוש לא תסור, כדוגמא אחת לעיוות שהיכה שורשים באישיותי החסרה אציין שמיד כשהתחלתי לכתוב את הצעד הרביעי שלי היה לי ברור שאני 'צודק'... ובשם הצדק הזה פגעתי בהרבה מאוד אנשים יקרים, כי כשאני צודק 'מותר' לי להיות ולעשות הכל... אסירות תודה על הצעד הרביעי כי למרות שגם היום אני צודק, אני משתדל שלא לפעול מהמקום הזה, רק להיום... 

לסיכום: הנסיון מוכיח שהסיכוי למפוכחות אמיתית בלי שינוי מהותי בגישה כמעט שאינו קיים ובכל מקרה הוא יורד ככל שחולף הזמן. הדרך הטובה ביותר להתחיל בשינוי היא לדעת את מה כדאי לשנות...

אשאל את עצמי: למה אני לא כותב חשבון נפש? בגלל שאני מפחד? זהו חשבון הנפש שלי או של אחרים? חשבון הנפש נוקב או שהוא מתפשר ולא עקבי?

- - - - - - - - - -

חברים יקרים, נא שתפו בניסיונכם. מצורף קובץ עם טבלאות לעשיה נוחה של הצעד. מומלץ מאוד לעשות את חשבון הנפש מתוך מפוכחות ולאחר הדרכה ממי שכבר עשה זאת - ספונסר.