זה היה לפני כמעט שנה וחצי, כאשר הצטרפתי לקבוצה של שמור עיניך (באנגלית) ושמעתי לראשונה על תכנית 12 הצעדים לגמילה מהתמכרויות. אז גם נחשפתי לפורום והתחלתי לקרוא חברים שכותבים על המסע שלהם בהתמודדות עם התמכרות לתאווה ולמין. אחד הדברים הראשונים שהפריעו לי היה היחס של החברים לספר הגדול (שמו הרשמי של הספר הוא "אלכהוליסטים אנונימיים" שהינו ספר הבסיס לתכנית. הספר מכונה "הספר הגדול" כיון שבהוצאה הראשונה הוא הודפס על דפים עבים להחריד ומאז דבק בו השם).

שמעתי חברים מצטטים קטעים מתוך הספר כאילו מדובר במינימום תורה שבכתב ומקיימים את מה שכתוב שם כאילו מדובר על דינים של יום כיפור או משהו כזה. אני זוכר את המנחה מצטט קטע מעמוד מסויים ואני קצת בזתי לו בליבי על ה"בקיאות" שהוא מראה בספר הזה. הבנתי שהספר הוא אמנם בסיס לתכנית מוצלחת, אבל ההתייחסות לכך נראתה בעיניי תמוהה ומוזרה ומאוד לא הסתדר לי כל ה"קדושה" הזאת כביכול.

לאחרונה התכתבתי עם חבר חדש בתכנית ששאל את אותה שאלה, מה שהחזיר אותי אל הימים הראשונים שלי בתכנית. הנס שלי היה שכאשר הגעתי לתכנית, לא הייתי במצב שאיפשר לי לשאול שאלות והייתי חייב לבצע הכל בלי התחכמויות, כך שכאשר עבר הזמן, הבנתי לאט לאט מה באמת עומד מאחרי היחס הזה אל הספר של הגויים השיכורים.

הדרך בה אני רואה את הדברים היא בדיוק הפוכה. דוקא כיון שאין בספר הגדול שום קדושה, זה מה שמאפשר לי להתייחס אליו בצורה הזאת, אך בעיקר - לקיים את הדברים הכתובים בו ככתבם וכלשונם. התורה היא קדושה והמוסר והחסידות רק הוסיפו עוד קדושה לכל העסק הזה, אבל אני לא מסוגל להתמודד עם זה בחיים עצמם. בתורה כתוב שאסור לכעוס אבל זה לא הפריע לי לכעוס. תורת המוסר מדברת בגנות מידת הגאווה אבל זה לא הפריע לי להיות מסריח מגאווה. בתורה כתוב שאני צריך לאהוב את הזולת אבל בפועל הקדשתי הרבה מאוד זמן לפגוע באנשים אחרים.

כן, זה נכון ש"השתדלתי" לקיים תורה ומצוות, אבל זה לא היה יותר מאשר השתדלות, אבל זה בודאי לא חייב אותי בצורה של חיים ומוות. הבעיה גדלה ככל שהדרישות ממני התפתחו, כי אם "כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה", אז לא נותר אלא להשתדל.

ואז הגעתי לתכנית של הצעדים ובה הסתבר שאין שום קדושה בספר הגדול, אבל הוא מחייב אותי בדיוק כפי שמרשם רופא מחייב את הפציינט. הרופא יכול להיות גוי והתרופה יכולה להיות טרף, אבל החולה שחייו תלויים בתרופה, יקח אותה בדייקנות השמורה ליום כיפורים. כי הספר הגדול הוא לא ספר "קדוש" (מה שנותן לי כמובן את האפשרות לוותר על חלקים נרחבים אותם אני מקבל כ"אמת לאמיתתה", אבל ממשיך לעשות ההיפך), אלא ספר הדרכה שנכתב רק מתוך הנסיון של אנשים אחרים.

דוקא בגלל שהוא לא קדוש - הוא נותן לי את ההזדמנות לבצע אותו מילה במילה כיון שאני יודע שהחיים שלי תלויים בכך.

תודה סוד. אכן מחכים, כתמיד.
תמיד  כששמעתי את הציטוטים ויותר מכך את הדיונים שאלתי א"ע האם זה רמב"ם שצריך לדייק בלשונו?בזכות מאמר זה הבנתי שבגלל שזה אכן לא רמב"ם אני יכול יותר להתחבר אליו.... ולא להרגיש על הפנים בגלל שמה שאני עושה נוגד למה שאני לומד....

תודה רבה לך סוד, הנסיון שלי שונה מעט,

אני דווקא משתדל לנהוג בספר הגדול, הלבן, וכל ספרות של התוכנית,  כבספרים קדושים, אבל לא בגלל קדושה לדוגמא - אני לא מכניס אותו לשירותים. יש לי יראת כבוד למה שהציל את חיי.. לא כיבדתי כלום, לא אנשים, לא ארועים, לא רגשות, כלום. התחושה הזו שיש משהו ראוי לכבוד, עבורי היא סוג של ענווה..

בכבוד..

לי נראה שצריך להאמין שהשם נתן כח בספרים האלו ובכלל לגויים שכתבו את הצעדים
כדי שיוכלו לרפא אנשים
כמו שאדם לוקח תרופה הוא צריך להאמין שהשם הוא זה שנותן כח בתרופה לפעול עליו , כי הוא זה שאפשר לקחת אותה "ורפוא ירפא" מכאן שניתן רשות ללכת לרופא
אבל שורה תחתונה העיקר שזה יעזור , אני אישית ממש לא רואה בהם קדושה

מהרגע שהגעתי לתכנית אמרתי לעצמי ש'נס' שאלוקים בחר 'לשלשל' את התכנית הזו לעולם דרך כמה גויים שיכורים.
כי אם זה היה מגיע דרך יהודים - ולא משנה כמה גדולים הם היו, אזי אני לא הייתי כאן.
עם זאת קשה לי להגדיר את היחס שלי לספרים במילה 'קדושה' כיון שהתרגום היהודי למילה הזו היא 'הבדלה והפרשה', ואני מאוד מקוה לא להבדיל את עצמי מהתכנית הזו.
אבל יש לי המון יראת כבוד לספרות וכפי שכתב אסירותודה

תודה סוד.

אכן גם אצלי היראת כבוד לספרים שמורה לאלו שמעלים אבק בספרייה.

גליתי שבספרים האלו ישנן התשובות לכל השאלות שצצות לי בכל יום.

את הספרים שמצילים את חיי כל יום ויום، אני חייב לקחת לכל מקום.
גם (ואולי בעיקר) לשרותים.

בהחלמה

תודה רבה סוד
מצטרף לחברים שמעלי, מתוך הספרים הקדושים למדתי עם מצפון, ידעתי שאאינני מסוגל לעמוד בדרישות שלהם, שהם לא מבינים אותי, שאני יכול לסדר את המערכת.
בספרות התכנית מאידך אני לא מרגיש שום דרישה ומישכך אין שום מערכת שאוכל לקמבן מלבד מערכת מוישל'ה.
תודה על הדברים הבהירים
מוישל'ה

ת'אמת חשבתי שוב והתעוררה אצלי שאלה הלכתית בנושא. אני לא פוסק אבל זה נושא שכדאי לברר אצל רב. מה הדין של הספר שאיננו ספר קודש אך מוזכר בו שמו של הבורא ועוד בצורה של "שם שאינו נמחק"

מספרים -בדיחה מוכרת- שאחד ירקן התלונן אצל חבירו שלא הולך לו בעסק, אמר לו החבר שיתלה שלט על החנות "ירקות מארץ ישראל" כעבור שבוע הירקן מספר בשמחה על התנפלות של קונים ועל רווחים הגונים. אומר לו החבר, כעת תלה שלט "ירקות מירושלים" ושוב עובר לו שבוע מוצלח שלא הכיר מימיו. כעבור שבוע אומר לו החבר כעת תלה שלט "ירקות מהכותל המערבי" אבל לצערו התכסיס הפעם לא עבד, למה? מה קרה? אנשים באו התרגשו מהסחורה מהכותל, נישקו אותה בחרדת קודש והחזירו למקום. לא העיזו לקנות את הסחורה הקדושה.


אבל בפועל את הספר הגדול אני כן לוקח לשירותים, זה הזמן הכי נוח ובלי שום הפרעות לקרוא בו. אני לא מרגיש אליו שום קדושה ולא גישה של אמונה, ולכן אני גם לא מדייק על כל אות שבו ולא מחפש בו רמזים ופילפולים.

דבר נוסף, סוד, קשה לי להתחבר לדברים שלך על היישום של הספרים הקדושים היהודים. יש לי דווקא ניסיון מוצלח איתם בנוגע להשפעה שלהם על חיי (חוץ מהתאווה). אני הרבה פחות כעסן, והרבה פחות גאוותן ( ), ומשתדל הרבה מאוד באהבת ישראל, ועוד, והכל אך ורק בזכות הספרים הקדושים.
ההבדל הוא כנראה בהתייחסות לספרים הקדושים כדבר קדוש אך לא נוגע אליי, או כמשהו שמנהל לי את החיים. או יותר מדויק כמו שענה רבי עקיבא לפפוס בן יהודה כמשהו שהוא החיים שלי.

אדרבה, ההתייחסות הרצינית לדברים של רופא היא רק בגלל שהיא נמצאת בתורה "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם", ואותו דבר ההתייחסות שלנו לבצע בדיוק את הכתוב בספר הגדול היא לא בגלל שאנחנו מצידנו החלטנו לעשות לנו חיים טובים יותר ולא חיי גיהינום, אלא בגלל שזהו רצון ה' כפי שמובא בתורתו. דומה למה שכתב ברית קודש.

יש לי בעיות מכל הכיוונים
1. ספרי המוסר והחסידות מכניסים אותי לדיכאון מרוב דרישות, ומציאות שאני לא מתקדם בחיים איתם.
2. קשה לי לקבל את הספר הגדול אפי' שהיא כן עוזרת (אם מקיימים את מה שכתוב בה), מכיוון שיש לי המון בעיות חסידיות איתה,
בהתחלה שניסיתי לעבוד עם התוכנית כמו שהאחרון כתב שאני לא רוצה חיים טובים כי אני רוצה לשפר לעצמי את החיים, אלא כי אלוקים רוצה כך, זה פשוט לא עבד,
נפלטתי מהתוכנית וחזרתי כעבור כמה חודשים אחרי שהבנתי שלא משנה לי מה אלוקים רוצה, אני לא יכול להמשיך ככה,
אבל עדיין כל זה לא עוזר למחשבות הכפייתיות של האם זה מותר.

בהשראת מה שנשלח היום במייל היומי אני אומר לעצמי, מחשבות כפייתיות לחוד וצעדים לחוד, אני יכול להסתפק עד מחרתיים בנוגע לקדושת התוכנית, אבל אני חייב לצעוד.

זה נשמע יפה אבל כאשר אני הולך לרופא זה בגלל שכואב לי ולא בגלל שום דבר אחר. נכון שאני יהודי מאמין, ואני מאמין שהכח הוא לא של הרופא אלא של אלוקים, אבל בפירוש אני ניגש לרופא בגלל הכאב שלי. מי שהולך לרופא רק בגלל שהתורה אומרת לו ללכת לרופא - אז הוא באמת נמצא במדרגה אחרת ואני לא נמצא שם. סורי.

וכאשר אני הולך לרופא אז אני מקיים כל אות ממה שהוא אומר לי, אם אני רוצה להחלים, ואני בודק כל מילה ממה שכתוב שם.

naujrr12 כתב on 04 יוני 2013 11:45:
אני מסכים עם דבריו.  הפילפול של החברים בכל מילה של הספר לא אחת מתמיהה אותי! האם זאת היתה כוונת המשורר? האם היתה להם השראה שמימית בעת כתיבתו? (ליתר דיוק - תירגומו מאנגלית)? מה פתאום אנחנו נלך על כל הדקדוקים הללו? זה לא רשב"א!

בתחילת הספר הגדול (בעמוד הראשון - בהקדמה) שהמטרה של הספר היא להראות לאחרים בדיוק כיצד החלמנו (ההדגשה במקור) ולכן אני מאמין שיש משמעות לדברים שנכתבו. לא הייתי מדקדק בכתיב חסר ומלא או דורש תגים בספר,  אבל אני מאמין שיש משמעות למה שנכתב ולאיך שנכתב (כמה סיפורים בספר מסופרים בצורה שמדגישה מאוד את הנקודה שהם רוצים להציג).
בכל מקרה באופן אישי תמיד תפסתי את עצמי כאדם מאוד מאמין ואני מרגיש שספר האמונה הכי חזק שקראתי היה הספר הגדול. (ובאופן אירוני הפרק הכי מחזק הוא הפרק שנקרא "אנו הכופרים").

הם היו אנשים בעלי הרבה נסיון. המון נסיון מתנקז בשורות הספר. ואין חכם כבעל הנסיון. וחכמה בכויים תאמין.
אם היו נאספים כמה עשרות אנשים עם אורך נקיון של 5 12 7 או 27 שנים, הייתי נותן הרבה משקל לכל מילה כתובה.
בפרט שזה לא פוסטים. אלא נכתב כספר לדורות. מה? לא עברו על זה 50 או 100 פעמים לתקן את הטקסטים והנוסח?
יחד עם זאת זה לא רשבא. ואינני מיחס להם יותר ממה שהם.
אין כאן סמכות של פסיקה לדורות. אלא עצות. זה משתנה מאדם לאדם. לכן בעיני הוראה של הספונסר חשובה יותר משורה בספר.