ביום חמישי האחרון שיתף חבר וותיק במסר הטלפוני על הצעדים שהוא עשה.
באיזה שהוא שלב הוא אמר: "הגעתי לאחד הצעדים המשמעותיים הקשר עם אלוקים - צעד 11". הוא התחיל לספר על התפילות ולימוד דף יומי שהוא התחיל, ואני התחלתי להתבלבל...
על מה הוא מדבר? אחרי כל הצעדים הוא מספר שהוא סיים 2 מסכתות? אני סיימתי הרבה יותר מסכתות עוד לפני הצעד הראשון...
נזכרתי איך היה נראה הלימוד שלי, איך הייתי יכול להשתמש לפני ואחרי הסיום. איך הייתי מנסה לעשות רושם בלימוד על אשתי ועל החברים וגם על מי שיושב שם למעלה.
גם כשלמדתי 20 שעות ביממה, הייחס שלי לאלוקים היה מורכב מאוד. אודה ולא אבוש (או דווקא כן) היה לי קשה עם אלוקים, רבתי אתו ואפילו צעקתי עליו לפעמים. לא יכולתי לסבול את עצמי והאשמתי את מי שאחראי לקיומי.
גם אם למדתי הרבה באותו הזמן זה לא שיפר אצלי את הקשר עם אלוקים. להיפך זה הגביר את הציפיה. אני עושה את המוטל עלי ועכשיו תעשה אתה את המוטל עליך.
כפי שקורה לחלק מאתנו, גם אני הרגשתי שהפססקתי ללמוד מאז ההחלמה. מעבר לכך אני רואה שאפילו כשאני מתקדם בהחלמה אני עדיין מוריד את כמות הלימוד. זה גרם לי לאיזה משבר, אבל היום אני מאמין שזה חלק מהדרך.
אני לא יכול להמשיך ללמוד כמו שלמדתי עד היום, ואני פשוט מחכה לחדש את הקשר שלי עם אלוקים בצורה אמיתית יותר, גם אם זה עולה לי במחיר של לימוד או תפילה.
מתפלל לאלוקים שקודם כל אוכל לקבל את עצמי, את המציאות, את זה שאלוקים מנהל את העולם ואז גם להידבק בתורתו.
לב טהור.
