"רבים מאיתנו הרגישו חסור התאמה, חוסר ערך, בדידות ופחד. תחושתנו הפנימית מעולם לא תאמה את מה שראינו בחיצוניות של אחרים". במשפט הזה נפתח הספר הלבן (ספר הבסיס לתכנית 12 הצעדים לגמילה מהתמכרות למין), ולא לחינם דוקא הנקודה הזאת היא הנקודה הפותחת. המחברים בחרו שלא להתחיל בתיאור ההתדרדרות המינית או לחילופין דרך ההחלמה אלא דווקא באותה תחושה של חוסר התאמה. תמיד הרגשתי את חוסר השייכות הזה אבל הייתי משוכנע שאני היחיד שמרגיש כך, ורק כאשר קראתי את הדברים הבנתי שזאת מהותה של המחלה, מחלת ההתמכרות.

ברוב הזמן חשבתי שתחושת חוסר השייכות וההתאמה היא תוצאה של ההתמכרות, ולא הבנתי שההיפך הוא הנכון - ההתמכרות היא תוצאה של התחושה הזאת. הייתי משוכנע שאני מרגיש מנותק כל כך בגלל המעשים שאני עושה, אותם מעשים שגורמים לי להרגיש שקרן, שפל, צבוע ומה לא. איך אוכל להרגיש התאמה עם מה שאני רואה בחיצוניות אצל האחרים? הרי אצל האחרים אני רואה שהם שלמים עם עצמם, ואילו אצלי אני כל הזמן צריך ללבוש את המסכה. הרי "אני" בבית הכנסת הוא לא אותו "אני" שנמצא מול המחשב במחוזות התאווה. איך אפשר בכלל לקשר בין שני ה"אני" האלו?!

ואז קראתי את המשפטים האלו ולאט לאט הבנתי שזה בדיוק הפוך, ולמרות שלא ניתן לומר מי קדם למי, הביצה או התרנגולת, נראה שכאן התשובה די ברורה: הרגשתי תחושת חוסר שייכות וניתוק, מה שגרם לי לברוח אל התאווה כמקלט מוגן מפני כל התקפה אפשרית. והאמת - זה עבד, עבד מצוין מאוד. כל פעם שהרגשתי את אותה תחושת ניתוק, ברחתי אל התאווה שקיבלה אותי בזרועות פתוחות והעניקה לי חסינות מפני כל תחושה והרגשה אחרת. הבעיה היחידה היתה שהמחיר של המקלט הזה היה גבוה מידי, ובסוף הוא כבר סיפק יותר בעיות מאשר פתרונות.

לכן, עצם ההגעה לקבוצות היתה עבורי שחרור גדול כי לראשונה הרגשתי זאב בין זאבים במקום זאב בין כבשים כפי שהרגשתי עד אז. פתאום ראיתי אנשים שגם הם סובלים מאותה תחושת חוסר שייכות וניתוק, ולפחות עם כך - יכולתי בקלות להזדהות. סוף סוף תחושתי הפנימית תאמה למה שראיתי בחיצוניות אצל אחרים.

אבל זה לא היה פיתרון טוב מספיק והייתי זקוק ליותר מכך. לכך זכיתי בצעד החמישי. לפני מספר ימים ערכתי את הצעד החמישי ("התוודינו בפני עצמנו, בפני אלוקים ובפני אדם נוסף על טיבם המדוייק של פגמינו"), ולפני שהתחלתי בחשיפת פגמי האופי שלי בפני הספונסר, קראנו ביחד את התיאור של הצעד החמישי בספר 12&12. כאשר קראתי את זה הרגשתי שהדברים נכתבו עליי ממש:

למה נוכל לצפות מן הצעד החמישי? ראשית, שניפטר מתחושת הבדידות האיומה שליוותה אותנו מאז ומתמיד. כל סקסוהוליסט, כמעט ללא יוצא מן הכלל, סובל מבדידות. גם לפני שהתחלנו להפריז בתאווה, חשנו כמעט כולנו ריחוק וניתוק מאחרים. או שהיינו ביישנים ולא העזנו להתקרב לאחרים, או שהיינו טיפוסים רועשים והשתוקקנו לתשומת לב ולחברה מבלי לזכות בהן (או לפחות כך היה נדמה לנו). תמיד היה מעין מחסום מסתורי, שלא יכולנו להבינו וגם לא לפרוץ אותו.

כאשר סיימתי את הצעד החמישי הייתי עייף ומותש אבל הרגשתי שחרור גדול. היום, מספר ימים לאחר מכן אני מתחיל להרגיש כיצד אני נפטר מתחושת הבדידות האיומה (נושא לפוסט נפרד כמובן). תודה לאלוקים על התכנית הפשוטה הזאת שמצילה אותי מידי עצמי, כל יום רק להיום, במשך 524 ימים.

איזה כיף לך. הלוואי שה' ייתן לי כוח לטפס על ההר הזה.

הוא יתן. כל מה שצריך זה שלושה דברים:

כנות, פתיחות ונכונות.

האם יש לך?

כנות אולי, פתיחות כן, נכונות לא.
אבל אני מתפלל על זה, שייתן גם אותן...
("עד 19 פעם")

דוק'
כמו שאני מכיר אותך,
ואנחנו מכירים, ברוך ה', לא מהיום -
שלושת אלו הם בדיוק אתה
בהחלמה

אני לא כאן כדי לחלק ציונים אלא כדי לחלוק בנסיון כח ותקווה, ובכל זאת אני חושב שאתה מחמיר עם עצמך (וזה לא סתירה לזה שכולנו צריכים לבקש מאלוקים נכונות במובן הכי פשוט של המילה).

כאשר אני מנסה לחשוב על שלושת הדברים הבסיסיים הללו הנדרשים ממני, קל לי לראות מה הצורך בהם וגם היכן נתן לי אלוקים אותם - ובשפע.

עצם ההצטרפות לדרך הצעדים הצריכה המון פתיחות. אני מגיע מחוג שמשוכנע שיש לו את כל התשובות על כל השאלות ועבורי לחשוב שיש משהו שאצטרך לקבל במקום אחר היה כפירה בעיקר (וזה עוד לפני שהבנתי עד כמה דרך החיים החדשה היא טוטאלית ומחייבת).

עשיית הצעד הראשון ועבודה עם ספונסר מחייבת המון כנות, כי כדי להודות בחוסר אונים אני צריך ראשית כל להיות כנה עם עצמי.

ונכונות - הו, זה כבר בכל מקום. לבוא לקבוצות, לשתף, להיות ספונסיי, להיות ספונסר, לכתוב צעד ארבע וכן הלאה.

האם אתה לא מזהה את עצמך בדברים שכתבתי?

זיו,
אמן

תודה רבה סוד על הבאת הדברים, זכיתי להיות נוכח בכמה וכמה צעדי חמש, שלי ושל אחרים, תחושת החיבור המיוחד עם נפש נוספת כמוני היא משהו שבדרך כלל לא ניתן להעביר את מלוא העוצמה שלו במילים, כי האוירה היא זו שקובעת ונדמה לי שהבחנתי בה מבעד למילים שלך...

ולדוקטאור היקר - גם אני לא האמנתי שיבוא יום ויהיה לאי מי את כל 'המידע' הזה עלי, שאוכל להיות שקוף לחלוטין.. אבל זה יתכן. אם תצעד את הראשון, תחיה את השני תתנהל בצמוד לשלישי, תערוך את הרביעי בכנות, החמישי יקרה. הוא יהיה פועל יוצא של הצעדה.

בהחלמה.