שאלה, האם להגיע לקרקעית זה תנאי בהחלמה? האם אי אפשר להתחיל את הצעדים מבלי להגיע לקרקעית?

כמו שכבר כתבו חברים, הקרקעית ממש לא מדורגת לפי חומרת העוון, כרת, סקילה... הרי איננו חוטאים. לאיזה מעשים הגעתי לא מגדיר אף קרקעית.
הקרקעית איך שהבנתי עד היום היא המקום בו ברור לי שהחיים לא יכולים להימשך כך, והגעתי למקום שלא אוכל לסבול אותו יותר, והוא המקפצה שלי לעלות חזרה לכיוון מעלה.
לפי זה, אם אני נמצא בקומה א', זאת אומרת שלא הגעתי לקצה הסבל, והחוסר אונים שלי לא טוטאלי, עדיין אין מניעה ממני להתחיל את הצעדים.

בימים האחרונים הרגשתי משהו חדש בקרקעית. לא קרקעית כמסמלת את המקום הכי נמוך עליו ניתן לעמוד, אלא כמקום הכי מוצק ויציב עליו אפשר לעמוד.

הקרקעית היא החוסר אונים המוחלט שלי אל מול התאווה, האובססיה, פגמי האופי, וחוסר היכולת שלי להתנהל.
כל זמן שארגיש שיש לי עדיין תקווה להסתדר לבד, נאמר ב5% אני מסוגל להחזיק, אז אפנה בצעד 2 לכח עליון רק עבור 95%, ואח"כ אמסור בצעד 3 רק 95%, וכו'.
ועל זה נאמר שחצי עבודה לא תתן חצי תוצאה.
(הובהר בפוסט יפהפה של סוד - www.guardyoureyes.org/forumheb/index.php?topic=3510.msg36617#msg36617 )

כשאני פוגש בקרקעית שלי, במקום שבו אין אף קומה בנויה, השטח חלק לגמרי, אני לא מאמין בעצמי יותר, אני חסר כל אונים, רק על מגרש שטוח מותר להתחיל לבנות בניין.
כשפגשתי את הנקודה שבי שהיא כנועה לחלוטין, שבה הכישלון שלי הוא מוחץ וצורב לא בכמות אלא באיכות, ושם ברור לי שאני לא מסתדר לבד!!! אז אני קרקעית. קרקע שטוחה מוכנה לבניין חדש שייבנה עליה. זהו צעד 1. רק מכאן אפשר להמשיך את צעד 2, ולפנות בבקשת עזרה על 100% לכח עליון מאיתנו, ואח"כ למסור לו את החיים.

ולכן בצעד 1 אני מתחיל מחוסר אונים מול... מלא את החסר. - מול התאווה, הגאווה, השינה, הפחד, האלכוהול, האוכל, הפגמי אופי שלי, הבושה, האגו...
אבל זה רק הקצה חוט שמוביל אותי אל המסקנה שהגעתי לקרקעית - "אבדה לי השליטה על חיי". זוהי הקרקעית המחוייבת כדי להמשיך לצעדים הבאים.
ועם התחושה הזו עלי לחיות ולהסתובב בכל יום בכל רגע, גם בזמנים הכי טובים, אני מכור לתאווה שאיבד שליטה על חייו. מכאן כל ההצלחות שייכות לאלוקים.

אני מתחנן אליך אבא, שתכניס לי את הדברים הללו לקישקעס. אני חסר אונים מול האגו שלי שמנכס לעצמו כל מעלה והתקדמות שלי. בבקשה אבא יקר ואהוב, תן לי לזכור שאני קרקע שטוחה, וכל הבניין שעליה שיך רק לך. כי ברגע שאני לא מחובר לקרקעית אלא בטוח שגם לי יש מבנה משל עצמי, אז לא אוכל להחזיק את הבניין המופלא שלך.
בניין בן 12 קומות.

הושיעה, הכתיבה שלך כ"כ מועילה לי.
בימים האחרונים עוברים עלי ימים קשים. הקושי הגדול ביותר הוא שמשום מה ברגעי משבר אין אף חבר זמין בטלפון, חבר שלח לי הודעה שאם אף אחד לא יכול לענות, כנראה שאלוקים רוצה שאדבר איתו ישירות. מאז שהתחלתי לדבר איתו אני מרגיש כמו ילד שנאבד בלונה פארק. לא רק שאני חסר אונים ואבוד, מסביב יש המון מתקנים ודברים מפתים, אבל צריך השגחה של מבוגר... והרבה פעמים בתוך כל זה אני שואל את עצמי האם אני בקרקעית. אולי אני צריך לחזור לתאווה, וליפול עוד, עד שאגיע לקרקעית? ואחרי מה שכתבת פה פתאום הבנתי עד כמה אנחנו קובעים מה הקרקעית שלנו. כמו קרקעית של בניין, תמיד אפשר לחפור נמוך יותר. החוכמה היא לא למצוא את הקרקעית הנמוכה ביותר אלא את הקרקעית היציבה הגבוהה ביותר. (אל תשכחו שכל מטר עמוק יותר עולה לנו הרבה יותר...). אני חושב שהגעתי לקרקעית שלי, עכשיו צריך לדחוס את הקרקעית במקום שבו אני נמצא...

תודה לך חוזר המתוק. הזכרת לי את מה שאמר לי אתמול הספונסר שלי, "הגענו לקרקעית כשהפסקנו לחפור"...
ההרגשה הזו של ילד קטן שאבד בלונה פארק, היא הקרקעית עליה אני מתפלל... ולבסוף, שגם נזכה למצוא את אבא'לה בלונה פארק... ולרכוב איתו על הסוס הלבן...

חשבתי לחדד ולומר בתור פתרון לכל ההתלבטות בנושא הקרקעית:
התאווה היא הרי רק היבט אחד של ההתמכרות. אצלי אישית, ההתמכרות הכי חזקה והכי הרסנית היא לפגמי האופי, ושם אין קרקעית ואין גג. יש חתיכת תהום עמוקה ואינסופית שמנסה לשאוב אותך אליה כל הזמן.
אז נניח ואלוקים לוקח ממני את האלרגיה לתאווה, כפי שאין לי ברוך ה' אלרגיה לסמים ולאהלכוהול, אבל אני נשאר עם כל פגמי האופי.
נו, במצב כזה לכאורה התנתקתי מהקרקעית לגמרי. אני אדם רגיל. האם אני לא צריך את התכנית? האם אני לא יכול להודות בחוסר אונים?
ממש לא. אני חסר אונים באופן מוחלט מול תכונות האופי השליליות הערמומיות שלי, מול הריכוז העצמי שלי. חוסר האונים שלי שם הרבה יותר חזק מחוסר האונים שלי מול התאווה, כי מול התאווה אני עוד יכול לנסות ולהחזיק שריר. מול פגמי האופי שלי אני כמו אדם כפות מול כיתת יורים. חסר אונים לגמרי מההתחלה.

מנחם היקר,
תודה רבה על חידוד העניינים. זוהי בדיוק הקרקעית שעליה דיברתי.
ההרגשה, התודעה שאין לנו טיפת כח, ושום פיתרון, זוהי הקרקעית.
זה הדבר הכי בטוח והכי מוצג שממנו אוכל להתחיל לבנות את הבנין בן 12 הקומות.

מי שלא בטוח שהגיע לקרקעית, יכול להתייחס לזה כאל 12 הצעדים לטיפול בהתמכרות לפגמי האופי.  ובא לציון גואל ותשובה לשואל. יש אגב קבוצות 12 הצעדים ספציפיות לטיפול בהתמכרות לרגשות, כמו דיכאון, ללא תסמיני התמכרות חיצוניים כלל, ואני מניח שמבחינת השיח בקבוצות בסך הכל מעבר לנושא התאווה השיח הוא די דומה. אז אם יש נטייה לתאווה, גם אם לא בטוחים שהיא התמכרות, אבל יש התמכרות לפגמי האופי, שמור עיניך וs.a הם המקום המתאים לדעתי האישית. התשובה לא מכוונת לאף אחד באופן אישי, אלא מכוונת באופן כללי לעיסוק המתמיד והאינסופי בנושא הקרקעית.

תיקון טעות, הבניין הוא בן 11 קומת. הקרקע - הקרקעית היא הקומה הראשונה. וביחד 12 צעדים.

אולי קומת קרקע הינו "צעד אפס"
וקומה ראשונה הינו צעד אחד,
ואז יוצא שהבנין הינו 12 קומות