אקדים ואומר: אין לי תשובות על כל דבר. יש הרבה דברים שאני לא מבין, לא יודע ועכשיו - גם לא מנסה להבין. חדלתי מכך. הרבה שנים חשבתי שהכל צריך להסתדר ולהתאים, וגם חשבתי שזה התפקיד שלי שתהיה לי תשובה על כל שאלה. היום אני מבין שזה התפקיד של אלוקים ולא שלי, והוא לא רוצה שאנסה את זה בכלל. אני לא מבין את השואה, לא מבין את הסבל שיש בעולם, לא מבין את המחלות בכלל ואת המחלה של ההתמכרות בפרט. לא מבין. וזה בסדר גמור מבחינתי. אלוקים יודע מה שהוא עושה גם אם זה כואב ונורא ואיום. אני צריך לקבל את זה.

עוד לא פגשתי אדם שהגיע לתכנית 12 הצעדים ולא היתה לו ירידה כזו או אחרת בקיום התורה ומצוות. נכון, לאורך זמן ראיתי שהתכנית עוזרת לנו גם בענין הזה וחברים עולים על הדרך ובהתחלה יורדים אבל אחר כך עולים הרבה ומתחברים מאוד לאלוקים ולתורה והמצוות שנתן לנו, אבל מהזמן שאני בתכנית לא מצאתי איזה סדר קבוע בדברים שאומר כמה זמן זה יקח או איך בדיוק יתרחש התהליך הזה.

שמעתי מסר חזק של חבר שנקי 24 שנים, בשבתון שהיה למכורים בלונדון. הוא אומר שלא אמורה להיות שום סתירה בין התכנית לבין הדת, אבל בכל זאת המציאות מראה שישנה ירידה בדת. הוא מנה לכך כמה סיבות שלדעתו הן העיקריות, והוא גם ניסה לתת הדרכה בסיסית כיצד להתמודד עם כך. הוא סיפר על עצמו כיצד ירד בהתחלה אבל עד כמה היום התכנית והדת הם דבר אחד עבורו. הוא אמר שהוא מניח תפילין ומדבר עם אלוקים ומבקש שישמור אותו היום שלא יאונן עם היד, הוא מניח תפילין על הראש ומדבר עם אלוקים ומבקש ממנו שישמור אותי נקי מפנטזיות בראש, הוא מתעטף בטלית ואומר תפילת הצעד השלישי בה הוא מוסר את עצמו לידי אלוקים. זה עובד עבורו.

עבורי זה עדיין לא ממש עובד. אני רואה את הדרך ויודע שהיא מובילה לשם, אבל היום אני במקום אחר. קשה לי מאוד לחבר את האלוקים שאני מכיר מהתכנית עם האלוקים שאני מכיר מגן שושנה. האלוקים שאני מכיר הוא תובעני מאוד ואני חייב לעמוד במליון מטלות כדי שארגיש שאני עושה את הדבר הנכון ואני מקובל ואהוב. בתכנית לימדו אותי שאלוקים אוהב אותי כמו אבא, גם כשאני עושה את מה שהוא רוצה וגם כאשר קשה לי ואני לא עושה את זה.

לאחרונה עבר עליי יום מאוד כבד מהבחינה הזאת. היה לנו ציון של אירוע חשוב מבחינת הקהילה שלנו, והייתי אמור "להרגיש" באופן מסויים וכמובן לנהוג לפי הכללים של כולם, אבל זה לא עבד עבורי. אני לא יכול להכריח את עצמי להרגיש, ואם אני מנסה לעשות את זה - אני יוצר לעצמי חור שחור של ריקנות ותחושת פספוס ואז שוב חוזרת ההתמכרות לדפוק בדלת ולשכנע אותי שעדיף לי לברוח למקום שישכיח ממני את כל הרגשות האלו. אז הפעם כשהגיע היום המדובר, אמרתי בבוקר לאלוקים שאני לא רוצה להרגיש כלום ולא לעשות כלום, אני רוצה רק להיות נקי היום, גם אם זה במחיר הרבה טקסים ואירועים שמאוד מאוד חשובים בקהילה שלי.

באותו לילה נפגשנו מספר חברים מהתכנית וקיימנו קבוצה על הנושא. כולנו מאותה קהילה וכולנו התמודדנו עם אותם דברים בדיוק. ראיתי שאני לא שונה ולא יוצא דופן. פעם ראשונה בחיים יכולתי לדבר על הנושאים שמעסיקים אותנו ולא רק לומר את מה שכולם צריכים להגיד. דיברנו על אלוקים, על האמונה, על הספיקות, על הדרך בה גדלנו, על האהבה לכך אבל גם על הקשיים, ובעיקר היתה המון קבלה והזדהות. אף אחד לא אמר שום דבר כדי להתריס ח"ו, אבל היו שם שיתופים כנים וכואבים.

שנים של קיום תורה ומצוות רק בגלל שאני צריך ובלי שום רגש אמיתי, גרמו לי לבעיות לא פשוטות עם כל העסק הזה היום. אני יודע שהתורה והמצוות הם נכונים בלי שום ספק, אני מבין שאלוקים רוצה שאקיים אותם, אבל עכשיו אני רוצה לקיים אותם באמת בגלל שאני מאמין ומתחבר לדברים, ולא סתם להמשיך עם עשייה מכנית בלי פוסקת מבוקר ועד לילה.

תודה רבה סוד.
זהו קונפליט שהיה לי עם עצמי הרבה זמן. מטרה חשובה שיש בתכנית זה ההתחברות לה', ודווקא כאן אני מרגיש פחות מחובר לתורה ולמצוות. פחות לימוד תורה, תפילות שחרית מאוחרות, קצת תפילות בלי מניין...

כתבת שהמסר של החבר הותיק דיבר בדיוק על זה והוא "ניסה לתת הדרכה בסיסית כיצד להתמודד עם כך."
אולי תנסה גם? אולי לגימה קטנה...?
תודה, אביתר.

תודה סוד,
אני באופן אישי כבר הייתי רחוק מאוד מאלוקים הרגשתי שהוא מצפה ממני משהו שאני לא מסוגל לעשות (היום אני מבין עד כמה אני באמת לא מסוגל לעשות את זה...) וקיוויתי שהתוכנית תחזיר אותי אליו במובן הדתי. לצערי זה עדיין לא קרה, אבל אני בהחלט מרגיש התקדמות.
ובכל זאת, באיזה מקום פנימי, אני מרגיש שמה שאלוקים רוצה ממני עכשיו זה לעזוב את הכל בצד ולהתמקד בהחלמה. כי בלי זה, גם שאר המצוות שלי קצת מתלכלכות מפגמי האופי.

תודה רבה סוד,
אני מאוד מזדהה עם הדברים,
מה שכן, בעקבות הירידה בדת בעצת חברים ותיקים, אני חש היום געגועים עזים, שמדי פעם אני לא עומד בהם וחוטף כמה שעות של לימוד תורה בכיף, ולא בכפייה. אני חוטף פה ושם כמה פרקי תהלים מכל הנשמה, וזה דבר טוב שקרה לי בעקבות התוכנית ובעקבות ירידת האשמה ממטלות הדת.
צריך באמת לדבר על זה יותר, ולא להדחיק את הפינה הזאת, כמו שעשיתם.

בהחלמה וחיבור
אינאונימי

תודה סוד.

כתבת שהחבר מנה כמה סיבות שיכולות להיות לכך, אבל לא כתבת מהם.

הגיוני שיכולות להיות לכל אחד סיבות אחרות, הייתי רוצה להציע סיבה שאני מרגיש אותה כיום, ואשמח אם מישהו שעבר את זה יוכל לעזור לי מניסיונו:

לצערי אני מזדהה עם הירידה בעניינים ביהדות, אני לצערי נמצא שם, וספציפית אליי אני מרגיש שזה חלק מהפנמת העניין שאני מכור.
עד היום אם הייתי עובר תקופה לא טובה מבחינה יהודית, הייתי באיזשהו מקום תופס את עצמי ומחליט לחזור למקום הראוי לי, וכך היו תקופות ארוכות שהייתי 'חזק' ותקופות ארוכות שהייתי 'עוד יותר חזק' כמו שאומרים אצלנו. אבל היום אני מרגיש שאני מרשה לעצמי לשקר את עצמי ולהגיד שזה לא נורא, מותר לך לא להקפיד, אתה לא צריך להשקיע, שהרי אתה מכור, ולמכור יש נפש שונה, יש לו מחלה וכו' וכו'. אני מרגיש שזה התירוץ שלי למצב ושזה תירוץ לא אמיתי.

naujrr12 היקר,

אני גם מרגיש כמוך, אבל הבנתי את זה קצת אחרת.
כשאני מתחיל לפרק את ההתמכרות, לפרק את החיים המכורים שלי, אני מערער את היסודות הרקובים של החיים הקודמים, שלא היו תקינים.
מה שהייתי עושה לפני ההחלמה זה "פעולה על האשמה", למרות שלא חשבתי כך אז.
אני יכול להעיד על עצמי, אל יכולתי לעלות על דרך עד שלא שמעתי מחבר וותיק: תשים את התוכנית במקום הראשון ובסוף תקבל את היהדות שלך בשלמות במקום הראשון. אם תשים את היהדות במקום הראשון, אתה מפסיד את שניהם...
כי היהדות פגומה כשאני פועל לפי הגישות החולות שלי, אשמה שנאה עצמית וכאב וכו'.
רק כשקיבלתי את זה, ונכון, היו לי עוד ירידות, רק אז עליתי על דרך של 78 יום רק להיום.
וכמו שכתבתי זה מתחיל לחזור אלי ממקום בריא יותר, מקום של עבודת ה' כאבא אוהב, מקום של קבלת עצמי, בלי אשמה.
ככה אני חווה את זה.

נזכרתי במסר ששמעתי מאותו חבר ותיק בנושא הזה.
הוא אומר שאין מקום לאשמה, מול הירידה בדת בתוכנית. כי כמה שבאמת התבגרנו בגוף, הרי שברגש נשארנו תינוקות וחולי נפש, ושוטה וקטן הרי לא חייבים במצוות...
אז כמובן מה שחייבים מדאורייתא צריך לשים דגש חזק יותר, ובכלל מה שאפשר צריך לעשות.
חבר וותיק (20 שנה) סיפר שבמשך שנתיים הראשונות בהחלמה הוא נהג לקיים רק מצוות מדאורייתא.
החלמה במקום ראשון.

כשהגעתי לתוכנית, הופתעתי מכך שיש תופעה של ירידה בקיום מצוות. חשבתי שזה בדיוק להיפך.
שתי נקודות בחוויה הדתית שלי:
א', אצלי בשנים האחרונות הייתה ירידה הדרגתית בקיום מצוות, כחלק מהלקאה והענשה עצמית. ממילא אני כיום הכי פחות 'דתי' שהייתי מיום שקיבלתי על עצמי עול מצוות מבחירה.
ב', החוויה של השרירים אצלי היא שונה מהרבה חברים - אני מעולם לא ניסיתי את ארסנל הכלים של התורה כנגד התאווה, כנראה הייתה בי תובנה עמוקה ומאוד מוקדמת שזה ממש לא יעזור, שה לא מה שיפתור את הבעיה שלי. האמת שזה מאוד מנהל אותי, אני לא יודע מה זה אומר עלי, מה לחשוב על זה שמעולם לא ניסיתי להתחזק/לטבול/ללמוד מוסר/וכו' וכו'. אני קצת מבין שהדבר קשור לסיפור חיי והחוויה הדתית שלי, ששונה מהרבה אנשים אחרים. ואני לא צריך לנטור לעצמי טינה על כך.

לכן דווקא אני מצפה להתחזקות, ובמובן מסוים זה קצת מתחיל לקרות. וכל הזמן אומר לעצמי, שאם זה לא יקרה, לא קרה שום דבר. אתה לא מנהל את העולם. אבל אני לא באמת מוותר על זה.

לפני שבאתי לכאן, בזמן השימוש, הרגשתי שאין לי זכות קיום בעולם. כמו אחד שחייב לברוח לעיר מקלט!!
מצד שני ידעתי שאלוקים הוא טוב אינסוף... אז עשיתי הכל כדי להתחבר אליו.
צדקה, אהבת ישראל, מקווה, תיקון, חסידות, לימוד תורה... זה לא עזר לי לא ליפול. זה כן עזר לי להכחשה. כל פעם אחרי שחזרתי בתשובה אמיתית והרגשתי שאני שוב ראוי למקום בעולם, אז לא ראיתי כל קשר למיסטר זימרי שבי. היה ברור לי שזה דיבוק שעזב אותי. כמה הופתעתי לגלות עצמי שוב מחפש תאווה...

כשהתחלתי בדרך הרוחנית של התכנית וירדו מכתפי טונות של אשמה פחד בושה ונקיפות מצפון, ירדה לי חלק מהמוטיבציה. כבר לא הרגשתי טמא. מקווה נהייה לא דחוף לי.
בעניין הצדקה, שאלתי את הספונסר הוא זיהה בי שזה מגיע מפגמי אופי. ריצוי. שליטה. אשמה. ניהול. אמר לי להרפות שם...
אני בהחלט אדם יותר רוחני. ופחות דתי.
מצד שני, אני מרגיש שאני בדרך ארץ.. זה השלב של קדמה לתורה...
קודם להיות מענטש - בן אדם! אחר כך בעל מדריגה.
אינני חווה עדיין חיזוק דתי של מעשים. אבל משום מה ברור לי שאני יותר קרוב לאלוקים.. יותר מאי פעם.

תודה סוד. תודה חברים.

תודה רבה רבה!

הזדהיתי עם כל מילה!
חוץ מהרגשת הפיספוס שלא הייתי אתכם במפגש...
אבל זה בסדר, כנראה שלא הייתי צריך להיות שם.

העיקר שיהיה המשך יום נקי.

תודה סוד,

באחת השיחות הראשונות שלי עם הספונסר, שיתפתי אותו בכך שבימים שאני מחובר יותר לדת - תפילות לימוד וכו', אני מרגיש טוב עם עצמי ופחות נופל. שאלתי אותו האם אני צריך באמת לקחת את הנושא הדתי ולחזק אותו כדי שזה יעזור לי גם מול התאווה והנפילות.
הספונסר אמר לי שהוא לא מתלהב מזה, זה תחושות והרגשות, וזה יכול להשתנות ברגע. זה לא באמת בסיס לנקיות. לקח לי זמן לקבל את זה, אבל היום, אני כבר לא מרגיש רע מזה שאני לא מחובר לדת. פעם הייתי נלחם בזה כל הזמן, עם כל הצלחה בא הסיפוק ועם כל כישלון באה אכזבה, וכשיש אכזבות מחפשים לאן לברוח. היום אין לי אכזבות כי אני לא במלחמה, ואני לא צריך לברוח מאכזבות. אני רק רוצה להשאר נקי ובזה אני ממוקד.

בנתיים אלוקים עושה איתי נס...

ובעצם, אני יכול לומר שירדתי בדת מאז שנכנסתי לתוכנית, אבל אני הרבה יותר מחובר לאלוקים, כמו שלא הייתי מחובר מעודי. כשנלחמתי על הדת לפעמים הייתי מצליח ותופס משהו, היום אני לא נלחם ולא תופס...
מצד שני, לפי הדת ידעתי שאסור להזכיר את אלוקים בשירותים. היום אני יודע ששם אני הכי צריך אותו. ואני לא מפחד ולא מתבייש לדבר איתו גם כשאני שם.

תודה רבה סוד,
אצלי זה פחות מפריע, כי בזמנים של השימוש כל כך התנתקתי, כך שכל דבר שאני עושה היום בדת הוא יותר טוב מלפני.
אבל בעיקרון אני חושב שזו גם אחת מהסיבות שלתוכנית שלנו 12 צעדים ולא 13, בשביל לזכור שכמכורים עדיין לא התחייבנו במצוות .
כשאני חושב על זה, נראה לי שהדת היא בכלל גורם מפריע בהחלמה שלי. קשה לי להפריד את האלוקים שלי כפי שאני מבין אותו מהאלוקים של גן שושנה ( ), ואולי גם זאת הסיבה שאנחנו חשים בירידה בדת, בשביל לתת מקום לאלוקים החדש האוהב והחומל.
ישנם כאלה שאצלם התורה והמצוות גם היו סוג של בריחה, והאובססיה אליהם נבעה מהרבה פגמי אופי (לא אני ), כעת כשהאובססיה מתחילה להתפזר, יורדים גם הכוחות בדת, כי אין לנו כבר את מה שהזין את הכוחות האלה.

ממה שאני מבין, חברים בתכניות אחרות של הצעדים (OA, AA וכן הלאה) אכן מתקדמים מאוד בדת שלהם בעקבות ההצטרפות לתכנית, וההגיון שמאחרי זה הוא פשוט מאוד. אדם היה מנותק מרוחניות שזה אומר משמעות לחיים, כולל משמעות בדת, ולכן כאשר הוא מתחיל לחיות לפי התכנית שהיא רוחניות - הוא מתקדם מאוד בכל מה שקשור לרוחניות, כולל הענין הדתי.

זה מאוד שונה אצלנו המכורים למין ולתאווה, וגם זה פשוט. יש לכך כמה סיבות לעניות דעתי. ראשית כל, האלכוהוליסט לא מסובך עם הדת שלו. השתיה איננה עבירה ולכן הוא התמודד עם כך בנפרד לחלוטין מההתמודדות שלו עם חיי התורה ומצוות. לעומת זאת אצלנו ההתמכרות היא גם אסורה, מה שהופך את כל העסק לתסבוכת רגשית ונפשית אחת גדולה.

שנית, מכיון שההתמכרות היא בענין אסור, אז במשך כל השנים ניסינו להפסיק את ההתמכרות על ידי הפיתרון הדתי, מה שלא קיים אצל האלכוהוליסט. די ברור שמי ששותה אלכוהול לא מנסה ללמוד מוסר כדי לטפל בכך וגם לא לטבול כל בוקר במקווה. לעומת זאת אצלנו הפיתרון הדתי הוא הפיתרון הכי הגיוני שהיה לנו. הענין הוא שהפיתרון הדתי לא יכול להועיל להתמכרות, ולכן זה גורר תסכולים רבים.

כאשר הגעתי להחלמה היתה לי בעיה כי הדת לא עזרה לי ואילו הרוחניות - גם כשהיא בלי דת - עזרה לי מאוד, מה שגרם לי לירידה. למשל בתקופת המחלה הקפדתי מאוד ללכת למקווה כל יום כי חשבתי שזה יעזור לי אבל זה כמובן לא עזר כלום. אז כאשר הגעתי להחלמה הענין הזה של מקווה ירד בדרך ממילא. למה לי ללכת למקווה בכלל?

יש עוד המון מה להאריך בנושא הזה, אבל אני חושב שהעיקר הוא לא להדחיק אלא לדבר על הדברים גם אם אין לנו תשובות ואנחנו לא יודעים להסביר הכל. ההסברים פחות חשובים, השיתופים זה מה שחשוב כאן.

תודה סוד.

באופן אישי לפני כל חג "התכוננתי" אליו (לפי הבנתי) ע"מ "לספוג" ממנו את כל הקדושה ואפילו לקחת "צידה לדרך" זה היה בישיבה והמשיך בחיי הנישואין. כשלא חשתי את ההתעלות הרצויה לא הבנתי מה לא בסדר איתי. כל פעם ניסיתי משהו חדש. אם זה לימוד ספרים בנושא קדושת החג  כשבשנים האחרונות "הבנתי". לא למדתי הלכות החג. אז עשיתי לעצמי טבלאות מיוחדות לסיים את הלכות החג החל  משלושים יום קודם לחג ועד אסרו-חג... כמובן שלא יכולתי לעמוד במטלה. (תנסה ללמוד בין פורים לפסח רוב חלק ה ובחודש אלול רוב חלק ו) רק "קראתי" את השו"ע וכשהיה יותר סבלנות גם "הצצתי" לתוך המ"ב

גם זה לא עזר. וזה תסכל מאוד. מה עוד אני יכול לעשות בשביל לשבת בשולחן-הסדר ולהרגיש חירות אמיתית "כאילו אני יצאתי ממצרים"? לרקוד בשמחת-בית-השואבה לא רק בגלל שכולם מסתובבים סביב עצמם? לחוש שאכן השמחה היא של התורה ועוד! (דרך אגב אם רק אמצא את המרשם הסודי לכל הנ"ל ברור שאחרי כזאת התעלות לא אשוב לפרונוגרפיה)

עכשיו הבהרת את העניין כל צורכו ויישר-כוחך.

רק רציתי להוסיף שלאחר שסיימתי להכניס תגובה זאת בדקתי שוב את גבולות החסימה..... התחיל לעלות.... בנס גמור נמלטתי משם בעור שיני.... יצאתי בשן ועין.... ובליבי חזרה התשוקה לראות מה שנמנעתי מס' חודשים!!!

(אני הרי כבר 65 יום נקי ובדיקה קטנה לא תזיק...)