(אני כותב את הדברים האלו בשעת לילה מאד מאוחרת, אחרי יום עמוס, עייף מאד אבל מרגיש צורך קצת להתפרק - זה מה שיצא...)

עד ממש לאחרונה שקראתי את המשפט הזה לא ממש הבנתי אותו, דיברתי על זה הרבה עם חברים, עם הספונסר, הבנתי באופן כללי מה רוצים כאן, אבל כמו שאומרים האסימון עוד לא נפל..
חלק מהחברים הסבירו לי שזה בעצם החלק השני של ההתמכרות, לא רק שאין לי כח מול התאווה, אלא שאני ממש מאבד שפיות ואין לי שום שליטה על כל החיים בכל מה שקשור לתאווה.

לאחרונה עיינתי קצת בספר הלבן ואפשר להגיד שנפל לי האסימון..

בשלב השני של הצעד הראשון כמעט לא מוזכר שם האיבוד שפיות מול התאווה, כמו בכל העשרות העמודים הקודמים. הוא מדבר שם בפשטות, אבדה לי השליטה על החיים שלי, או בלשונו: ''אני חסר-אונים מול עצמי''
פתאום התחלתי לחשוב על זה שבאמת אני חסר כח מול עצמי, מול השטויות שמנהלות אותי, מישהו אומר לי מילה בצחוק ושוכח מזה כעבור חצי דקה - לי זה יושב במוח שעות על גבי שעות ואני ינהל את כל הסדר יום עפ"י זה. אני מתמלא טינות מכלום, פשוט מכלום. לאחרונה יש לנו חזן שמתפלל מאד באריכות, אני פשוט לא סובל אותו, לא מסוגל לקבל אותו וזה מטריף אותי!(כמובן שהכל בתוך הראש, החיוכים והפוצי מוצי ממשיכים כרגיל..) יש איזה חבר שפעם הייתי בקשר איתו, לא חשוב כ"כ פרטים, היום אני שומע את הקול שלו, זה מכניס לי טינות חזקות במיוחד.
למען ה' מה קורה איתי?!
שלא לדבר על הפחדים שיש לי מכל מיני שטויות, אבל באמת שטויות. הרצון לרצות אחרים, אני יכול לגווע ברעב העיקר שזה יראה טוב, ועוד כל מיני.
הרעיון הובן.

המסקנה שלי היא, שממש כמו שאין לי שום כוחות להתמודד מול התאווה, וזה לוקח אותי למקומות שאני לא מעוניין בהם, אותו דבר בדיוק אני חסר אונים מול עצמי, מול השגעונות והתסבוכים שלי.

ב"ה שישר אחרי צעד 1 מגיע צעד 2 שיש כח עליון שכן יכול לתת לי שפיות דעת.

בהחלמה לכולנו!

תודה חבר.
בערך חודשיים אחרי שנכנסתי לתוכנית כבר מסרתי צעד ראשון בקבוצה חיה, הצעד הראשון כולו דיבר על החוסר אונים שלי בתאווה.
היום אני כותב את הצעד הראשון מחדש. התאווה היא בסך הכל סימפטום לפגמי האופי הנוראים שלי שמנהלים אותי בצורה חזקה ביותר ודוחפים אותי בצורה נואשת לתאווה. הצעד הראשון שאני כותב היום מתמקד בעיקר בחלק של "איבדתי שליטה על חיי". ותאמין לי שהוא כואב לא פחות מהחלק הראשון של הצעד.
אבל בשביל להבין את המקום שלי והמחלה שלי אני חייב להודות באיבוד שליטה טוטאלי על כל מהלך חיי.
תודה על התזכורת.

אני מרגיש שעיקר הצעדים מחלק זה והלאה משותפים לכל מכור שהוא...
החוסר אונים מול ה... תאווה או הסמים או האוכל או כל דבר הוא רק השער להיכנס להודאה הזו.
אני אישית מרגיש שגם אם אין לי ביצועים מרשימים בתאווה עדיין יש לי לב קרוס באיבוד השליטה על חיי.
ולכן אני כאן.

תודה דבוק