לא, לא באמת, רק דרך לגרום למי שהיה ולאחרים להכנס הנה.

אתמול בלילה היה לי חוסר אונים, יכלתי להשתמש, אבל ממש לא בא לי על זה, למה אני לא רוצה שוב להציף את כל הרגשות ההם (שממילא כבר צפות לאחרונה מזכרונות צפים של חוסר אונים קודמים ושימושים), אז הלכתי לישון, כמו תמיד, לא לפתור את הדברים, להתחמק
הבעיה שלי היא שאני לא מחובר באמת לתוכנית, ויש לזה גם סיבה טכנית רצינית: אין לי מספרי טלפון של חברים (ממש לא בא לי באמצע הלילה להתקשר ל076 ולשמוע שאני המשתמש היחיד). גם אין לי אומץ לבקש מאנשים. וגם אחר כך אין לי אומץ להתקשר. לא רק בגלל שאני מפחד להתגלות כאנושי, כחלש וכחולה, ולחשוף את הצדדים האלה שבי, אלא כי אני מרגיש שאני מציק, ולא נעים לי.
(ואחר כך, גם, אין לי מושג איך מדברים. אבל זה סיפור אחר ולפנייה מרגשת אחרת בפוסט אחר).

קיצור, אני צריך מספרים של חברים
עדיפות לאלה שלא מרגישים מוצקים

אור יקר،

שמחתי לפגוש אותך.

מה שעבד בעבורי במצבים שלא הייתי מחובר זה להתחבר בחזרה.
זה אומר להגיע כמה שיותר לקבוצות (כן، גם ל-SA), להתקשר לכמה שיותר חברים ולכתוב.

וד"א אני הייתי מעדיף חברים מוצקים יותר ממני.

בהחלמה.

לפעמים טלפון אקראי של חבר בא לי דווקא בזמן שאני הכי לא רוצה לדבר עם חברים - וזה בדיוק הזמן שאני הכי צריך לדבר אתם.
אז אני נוזלי לגמרי... תרגיש חופשי

אני הייתי מתקשר לכל חבר שיש לי את מספרו פעמיים ביום. לפחות. פשוט מגדיר לי לפחות פעמיים ביום. בלי קשר לשאלה האם יש לי מה לדבר בא לי מתאים לי. פשוט להתקשר.
ואם אני מרגיש שאין לי מה לדבר - אפשר לדבר על זה בדיוק. לספר את ההרגשה הזאת.
ואפשר גם פשוט לשתוק. לשתוק ביחד.

אתה המספר שלי יש לך. ואני עומד על מה שאמרתי לך בעבר. אתה יכול להתקשר מתי שאתה רוצה. גם אם השעה 2 בלילה וזו הפעם העשירית היום. אם אני לא יכול, אני פשוט לא אענה.