עניין אחד הוא להיות כנה ביחס לעבר, ועניין אחר לחלוטין הוא להיות כנה ביחס להווה. לא קל לומר את האמת על מי שהייתי בעבר, התרגלתי לעשות את זה אבל זה עדיין לא קל, הרבה יותר מורכב לי לספר את האמת ללא כחל ושרק על מה שמתרחש אצלי היום, בלי לעגל פינות, ללא הנחות, לשים את האמת המכוערת כמו שהיא על השולחן, למה? כי אני מצפה מעצמי ליותר היום, במיוחד שיש רגעים שאני מאמין לכל מה שאתם אומרים עלי...
אבל זה לא הכל, לפעמים נדמה שדווקא ביחס לכנות ישנו אזור דמדומים אפור, להלן דוגמא אמיתית, לאחרונה התברר לי שיש באפשרותי לקבל החזרי מס, בהציגי את תלוש המשכורת הנני זכאי להחזר של סכומים לא מבוטלים, מצבי הכלכלי ידע ימים יפים יותר במיוחד לאור הקיצוץ בקצבאות ייקור המע"מ וביטול עוד כל מיני מענקים שכל משפחה ממוצעת 'נהנתה' מהם לאחרונה, העניין הוא שמדי פעם אנחנו מקבלים מההורים מענק, 'השלמת הכנסה' מה שמבטל את הזכאות למס הכנסה שלילי.
שאלתי את הספונסר מה לעשות, לקחת את ההחזר ללא דיווח? גם למתנות שההורים נותנים תכנס היד הביוקרטית? הוא צחק, שתק. אחרי שחלק איתי את חוויותיו בתחום הגענו אל השורה התחתונה, שם לא רצה לומר לי מה עלי לעשות אלא רק שזה נושא אישי. כל אדם ומדרגת כנותו, הוא הציע שאנהג כרצון אשתי, 'כל אשר תאמר אליך.. שמע בקולה', הגם שאשתי מיליטנטית ממני, נהגתי כרצונה. בבחינת ועשית ככל אשר יורוך.. והאפור נצבע ב...
אזור הדמדומים הזה משך את תשומת ליבי, ומעת לעת חשבתי לכתוב על כנות, על התהליך שלי, להדגיש את ההבדל 'מרק לא לשקר', הרעיון שהיה ברור לא הבשיל לכדי מאמר שלם, המתין לזמנו בסבלנות, שעתו הגיעה ככל הנראה, ומעשה שהיה כך היה: ביקש ממני מנהל האתר להכין כתבה פרסומית לקראת הפצתה בתקשורת הכללית, כרגיל שאלתי את הספונסר שאמר לי שלדעתו כדאי שאכתוב. זהו חסד עבור מי שאינו מודע לבעיה ולפיתרונה. פסק.
כתבתי. בכוונת מכוון, בכדי שהכתבה תעבור את מבחן הפרסום הציבורי, ריככתי את הדברים. כתבתים במרומז, שיניתי גם ביחס לפרטים טכניים לא חשובים בכדי ששמי 'וטביעת אצבעותי' לא יתנוססו עליה. ו.. לפני ששלחתי אותה למנהל האתר שלחתיה אל צוות 'המגיהים' שלי, כמה חברים קרובים שמכירים את כל סיפור חיי, בכדי שיביעו עמדה. הכתבתה 'אושרה' על ידם, נשלחה לתקשורת ו.. הופצה בטעות במייל היומי תחת שמי.
חשתי שיצא המרצע מהשק, אין סיבה שהיא גם לא תהא בפורום, העליתי אותה. ניתן לקרוא -
כאן - בתוך דקות כבר נשאלתי על ידי חבר בפורום בפרטי אודות 'הכנות' שלי. הוא כתב לי כך: תורה היא וללמוד אני צריך.. כתבת שבשמור עינך נצלו חייך. והלא עוד קודם מצאת את התשובות... האם אתה פחות מפחד מהימים הנוראים מעת שאתה 'בשמור'? והלא - - - השבתי לו (כמובן, לאחר התייעצות) עיקרי הדברים הריהם לפניכם –
שאלות טובות. האמת היא שממתי שבאתי לשמור עינך והתחלתי לכתוב על הנושאים הללו יותר גם אני מפחד פחות. כעין הלומד על מנת ללמד... ולא, אין לי כל בעיה עם כנות, אני כותב על התעוררות רוחנית. היא אמיתית. לימדו אותי שכתיבה על דברים שאינם 'תובעת את עלבונה'. המראה הנוקבת שלנו מתעוררת לחיים. התחושה היא של שקר. כשכותבים על מקום בו לא נמצאים האמת הפנימית מתקוממת.
אני נמצא במקום עליו כתבתי, אילולא השגגה מצד מנהל האתר הייתי נשאר (אני מעדיף שם) מאחרי הקלעים. בנוסף לו יצוייר שהייתי כותב את זה על SA הרי זה היה נכון לחלוטין? אז מה רע שנעשה שימוש במילים הללו, שימוש שמועיל לחולים לפחד פחות מעונש ולהתחבר עוד יותר לאביהם שבשמיים? הרי הלכה למעשה כיום יש את התשובות הללו בשמור עינך?
ולעצמי חשבתי שהנה הגיע הזמן להרחיב את היריעה מעט על כנות כתהליך. (גם ביחס לפוסט הזה התייעצתי, אלא מה?)
מאז בואי לפורום, לפני כ 15 חודשים נדרשתי לסוגיות חוטא חולה לסוגיהן שבדרך כלל אינן נידונות ב SA, הדברים התחדדו וסודרו אצלי באופן יעיל לעין ערוך על ידי מה ששאלוני חברים בפורום, לא פעם גם כתבתי שאני ממתין להדרכתו של ספונסרי, ולא, זו לא היתה המתנה להכוונה כיצד להסביר ממרומי הקתדרלה למי מקוראי את מה 'שעליהם' לדעת.. לעצמי יישבתי. את תמיהותי. ספקותי. כן. תועלתי. שלי.
חשוב לי להבהיר – בכל פעם שכתבתי שזהו תהליך לא התבדחתי. זו האמת. אינני נמצא במקום בו הייתי לפני זמן. ולא רק ביחס להתנהלותי מול התאווה, ביחס לכל החיים. כשם שנידרש לניצחון גובר והולך אל מול התאווה, ידרש גם ניצחון גובר והולך אל מול הפגמים, לדוגמא חוסר כנות. יתכן שבעוד זמן אגדיר את הלומדע'ס דלעיל בעניין כתיבת הכתבה כקורמקייט (עקמומיות) של פטפטן חולה.. אתייעץ ואכוון אחרת מעכשיו, וכבר היו דברים מעולם, זו טיבה של התקדמות.
עלי לעשות כמיטב יכולתי דהיום, ומצבי כיום הוא שכשיש לי מספר אנשים שיודעים עלי הכל כולל הכל, גם פוסטים כאלו לפני פירסומם, אני חש כנה לחלוטין, כשישנם ניגודי אינטרסים, מניעים נסתרים או סתם הערות של 'מגיה' כזה או אחר, אני עורך מחדש את הפוסט, מעכב פירסומו ולא פעם אף גונז אותו לחלוטין.
כשם שהגיעו, כך עוד יגיעו, זמנים בהם יתכן מאוד שאפעל אחרת. לא מתוך זילזול בעבר, ההפך, דווקא מתוך כבוד לדרך. לעליית המדרגה, עלי להעריך את המקום בו אני ניצב היום. בשני אופנים, להעניק לו ערך, וגם כאומדן, לאמוד את יכולתי ולהתאים את מעשי, לא לבד, באמצעות אדם נוסף, אני פשוט לא אובייקטיבי לגבַּי.
בכנות.
