שלום חברים,

אחרי השבת האחרונה (שבת יהודית רוחנית - ראו פוסט בשם "שבת ללא מסכות"),
היו לי תובנות חדשות בנוגע לצעד 3.

נשאלות כל פעם שאלות בעיקר ע"י נשות המכורים אך גם ע"י המכורים עצמם בסגנון:
"מה עם הבית לתפארת ששאפנו כל חיינו להקים?"
"מה עם הקריירה המוצלחת שחלמנו כל חיינו?"
"מה עם כס הרבנות שחיכה לנו 30 שנה ?"

התשובה לכל השאלות חייבת להיות:
אין מה לעשות, אנו חולים במחלה קשה ונמצאים בין טיפול נמרץ למחלקת התאוששות.
כמובן שאחרי זמן מה נצטרך לשקם לא רק את עצמנו אלא גם את הבתים ההרוסים שהשארנו.
נצטרך בנתיים לוותר או לדחות את השאיפות הגדולות שהיו לנו ולהתעסק בהחלמתנו - בעצמנו !!!

חלק עיקרי מהחלמתנו תלוי בכך שנשכח לעת עתה מהשאיפות והפנטזיות להגיע לגדולות ולשנות את העולם.
לחלק הזה קוראים צעד 3:
״הגענו להחלטה למסור את רצוננו ואת חיינו להשגחת אלוהים כפי שאנו מבינים אותו״.

כן. אנו כעת בטיפול נמרץ - כל השאיפות, הרצונות וכל החיים בעצם נצטרך למסור להשגחת אלוקים.

בספר 12 ו- 12 שואלים:
"אם אמשיך למסור את חיי ורצוני להשגחתו של משהו או מישהו אחר, מה יהיה עלי? אני אהיה כמו החור שבכעך !"
ועונים כך:
"לכל אחד מאיתנו כבר היה מפגש  - קטלני כמעט - עם הרצון העצמי. וכל אחד מאיתנו סבל מספיק תחת עולו, עד שהחליט לחפש משהו טוב יותר".

אנו צריכים לשאוף לממש את רצונותיו ושאיפותיו של אלוקים ולא של הרצון העצמי שלנו.
אנו חייבים להיות עכשיו החור שבכעך - כי רק משם נגדל באמת.

בהחלמה.

תודה שמואל.
בדיוק מה שאני צריך לקרוא היום.
הועלת.

תודה רבה שמואל

תודה לך שמואל. הועלת לי. מאוד.

כרגע אני עובר תקופה קשה מבחינה מסויימת. עיקרה היא קושי בקבלה של מצב מסויים שכנראה תדרוש ממני לנקוט בפעולה מסויימת שאני מאוד לא מעוניין לעשותה. וקשה לי להתמודד עם זה. מאוד. זה גובל גם בחוסר-נוחות ובושה כלשהיא. לאשתי זה יותר קל. היא הסבירה לי שאל לי להאשים א"ע בדבר אלא לקבל את המציאות כפי שהיא. הלוואי והייתי מסוגל לקבל א"ע כפי שאשתי מקבלת אותי. היום אמרתי בקבוצה שזה חלק ממסירת הרצון והחיים לבורא. אם הוא רוצה שאנקוט בפעולה ההיא הרי שעלי לוותר על רצונותי גם בנקודה המסויימת ההיא. רצונו יעשה.

תודה שמואל. עכשיו מתברר שהמטרה היא לא להיות בייגל'ה, אלא להיות החור שלו!...

גם אני חשבתי שמזמן אסיים את התואר ואבנה בית, אהיה כבר משהו ! אבל "משום מה" הכל נמרח...
לאט לאט אני מבין יותר מאמרי חז"ל (וסליחה שהם לא מהתוכנית  ) משה ואהרון- ונחנו מה, אברהם עפר ואפר ודוד תולעת. והם היו עולם ומלואו! אבל הם מאד חשו והרגישו כך. זה ודאי לא היה מן השפה ולחוץ (ח"ו) ואולי זה מה שעשה אותם ענקיים. זהם ידעו והכירו באמת ובתמים ששום דבר לא מעצמם. הכל ממנו ית'.
פעם שמעתי מאדם חכם - שהפשט במשה רבנו הוא שבאמת כשהוא היה מסתכל על כל יהודי - הוא היה אמר לעצמו "במה אני שונה ממנו ? למה אני זכיתי ?" זה נטו בחירה של רבש"ע !
לולא זה יש ביהודי הזה הרבה מעלות יותר טובות ממני...
שנזכה.

אני יודע שבאמת בכוחי אני רק החור שבכעך ואולי פחות מזה.. אין לי שום סיכוי.

אבל בכוחו הוא יוכל להביא אותי למקומות שאפי' לא חלמתי עליהם.

רק להיום אשקיע את כל כולי בהחלמה, את המשך החיים אתן לו לנהל.