למה אין היום קבוצה טלפונית?

שלום. יש תקלה בקו. אנחנו לא מצליחים לצאת מההשתקה. אולי נתחיל עם שיתופים פה, מה דעתך?

אין בעיה...

אתה מוזמן להתחיל..

אני מודה שאני חסר אונים מול התאווה..הייתי רוצה להתמקד יותר בנושא שמביא אל התאווה. אני קורא בספר הלבן ובספר הגדול ומבין שיש בכל מי שמכור איזשהי סיבה שבגללה הוא פונה לתאווה , הייתי שמח אם תוכל לפרט קצת בעניין...ואולי להביא איזשהי דוגמא.

שאלות טובות, אענה על עצמי,על רגל אחת -  יש פער גדול מאוד בין ההנאה המינית הראשונה שלי לזו שלאחריה, הראשונה היתה חויה נורמטיבית של נער מתבגר. מה שקרה לי בגוף היה משהו אחר. הפכתי ברגע לאדם שלם. מאוחד. רגוע. מסודר. ששום דבר לא יכול עליו. מאז כנראה אני מנסה לשחזר את אותה ההרגשה. משוכנע שהדבר הבא, שהגבול הבא שאחצה יארגן לי את אותו השקט. וללא הצלחה. 

את כל זה לא ידעתי באותו רגע ואף בהמון רגעים שלאחר מכן, לא היתה לי שום דרך לדעת שמה שקורה איתי אסור או יגרום לי לכל מה שהתרחש איתי לאחר מכן. נלכדתי עוד לפני שידעתי. התאווה מילאה פונקציות אחרות לגמרי מהיעוד שלה עוד לפני שידעתי על קיומה.

בספרים מדובר על פגמים באישיות כגון: בדידות ,טינה ועוד . אני חושב שאצלי הגורמים האלו הם היותר חזקים .. ושבעצם התאווה זה מן בריחה מבדידות או ממצב נפשי מסויים לתוך עולם דמיוני שמתפוצץ רגע אחרי....

כידוע לאחר זמן ההרגשה שיש מיד אחרי התאווה ש"לעולם לא עוד"  הולכת ונחלשת עם הזמן וככל שהזמן עובר, לי בכל אופן , יןותר קשה עם התאווה למרות שנראה שצריך להיות יותר קל. השאלה היא אם יש איזה דרך או שיטה(מנסיונך האישי) שתעזור לגרום לכך שההרגשה הזאת תישאר ותזכיר לי לאן לא כדאי לי לחזור?

נכון, גם לי התאווה סידרה את החיים, אבל רק בשלב המתקדם יותר של ההחלמה יכולתי לקשר בין הדברים, בזמן השימוש לא חשבתי הרבה, לא היה לי פנאי... הייתי עסוק מדי... לא ידעתי שאני אלרגי, שברגע שאני פועל על תאווה אינני יכול לעצור. גם כשחיפשתי תשובות, וחיפשתי. לא קיבלתי את המידע הנכון מה שיצר עוד אשמה בושה חרטה דימוי עצמי הרסני וחוסר ערך. והמון פחד. מעונש ובזיונות, שאתפש. הייתי מאוד מבולבל, לא הצלחתי להבין למה אני לא יכול להתגבר, הרי שבע יפול צדיק וקם, ואצלי זה היה הרבה מעבר לשבע... ואמנם קמתי, אבל שוב נפלתי...  התבלבלתי גם מה'בדרך שאדם רוצה לילך'... מצד אחד האשמתי את עצמי שזו הדרך שאני רוצה ללכת בה,  ומצד שני ידעתי שזה לא הרצון האמיתי שלי, הרי ניסיתי באמת להפסיק, רציתי בכל מאוד משהו אחר. נקרעתי. ולמרבה הפלא רק שם, בתאווה, קיבלתי את מבוקשי. נרגעתי. 

הרעיון של השרשור הזה מקסים!

יש לי בעיה עם המושג "רק להיום" למה רק?
אני מבין את החשיבות להשקיע ברגע, להתנתק מהעבר ולא להתייאש מהעתיד הארוך, אבל למה רק?
רק בא למעט, אני מתכוון אי"ה להיות נקי גם מחר גם מחרתיים ולא רק היום.
אני מעדיף "גם להיום"

ירוחם

תראה אני לא מכיר אותך, אני לא יודע אם אתה מכור, ואם כן, כמה אתה מכור, יש בזה דרגות שונות, על עצמי אני יודע (אתה מוזמן לקרוא את הסיפור שלי בלחיצה על הקישור בחתימתי) שהייתי חייב לעבור שינוי באישיות. לא יכולתי להיות אותו איש רק בלי התאווה, זה פשוט לא עבד. את השינוי באישיות עברתי ועודני עובר כל יום מחדש באמצעות ארגז כלים פשוטים הנקרא 12 הצעדים. ונכון להיום זה מצליח. יום אחד חמישה חודשים ושמונה שנים הנס ממשיך.

ולירוחם, גם אני לא מתכוון להשתמש ב"ה מחר, אבל הנסיון שלי הראה שאם אני מתכנן תוכניות שכאלו על מחר, מתמקד בעתיד, אני מזניח את ההווה, נכתב כאן לא פעם על הנושא הזה, אישית אני מתחבר מאוד עם מה שביל כתב, ההחלטה אמנם תמידית אך התחזוקה היא יומית. 

שלום חברים יקרים.
הצטרפתי ל"האזנה". פעם ראשונה...
לא יודע עדיין איך זה פועל, אבל אנסה להשתתף בדיון..

שלום וברוך הבא. בדרך כלל הקבוצה מתקיימת בטלפון. היום היתה תקלה, לא הצלחנו להתחבר ולכן אנו כאן.יש משהו שברצונך לשתף או לשאול?

אני רוצה לשאול על הצעד השלישי..."הגענו להחלטה למסור את רצוננו ואת חיינו להשגחת אלוקים..."  בהסבר  כתוב שצריך לשתף את הפגם שלנו עם מישהו נוסף... לא הבנתי למה מתוך מסירת רצוננו לאלוקים אנחנו  צריכים לשתף מישהו בפגם שלנו?