ביום יא' חשוון התשס"ד נודע לי שיש פיתרון שיכול לשדרג את חיי - לא חיפשתי לפתור בעיות כי לא היו לי כאלה, הבעיה היחידה עימה התמודדתי היתה אשתי... – גיששתי סביבו כחמישים וחמישה ימים, רוצה אבל מפחד. מוכן, אך עם תנאים. ואז קראתי את הספר הגדול. (AA) מעמוד לעמוד התרגשתי. הרגשתי 'שזה זה'. גמעתי בשקיקה את כל הספר, והחלטתי שאני הולך על זה. את הטלפון בו קבעתי את הפגישה הראשונה עשיתי בז' טבת הרבה בזכות הדף הראשון והאחרון של הפרק המדהים 'החזון בעבורך'.
לא ידעתי שהתאריך היום הוא ראשון לינואר, עשר שנים בדיוק לאחר הפגישה ההיא (1.1.2014 - 1.1.2004) דווקא אשתי החזירה אותי לשם, כשחזרתי מהעבודה חיכתה לי בפתח הבית עם עיניים מצועפות וחיוך ענק, תוך אמירת 'איזה כיף לי' הושיטה לעברי חפיסת שוקולד עליה היא כתבה 'כשאוהבים אין צורך במילים'. אחרי עשר שנים בדיוק מתאים שאשוב לדף הראשון והאחרון של הפרק 'החזון בעבורך' - נכתב במקור על אלכוהול, שיניתי מעט בכדי שיתאים למתאווה שכמוני.
בעבור רוב האנשים הנורמלים, פירושה של תאווה היא התחברות פיזית נפשית רגשית ורוחנית מספקת. חוויה משוחררת ושמחה של אינטימיות מבורכת מלווה בתחושה שהחיים טובים ונעימים הם. אך אין זה כך איתנו. בימים האחרונים של שתיה מופרזת. ההנאות לשעבר – הלכו ונעלמו. הן נשארו כזיכרונות בלבד. לעולם לא נוכל לאחוז שנית באותם רגעים גדולים של העבר. היתה קיימת השתוקקות חוזרת ונשנית להנות מהחיים כפי שהיינו רגילים בעבר ''ודיבוק'' שובר לב שאיזשהו נס של שליטה בשתיה – אכן יאפשר לנו זאת. תמיד היה ניסיון נוסף שכזה – ותמיד היה זה כישלון.
ככל שאנשים הראו פחות סובלנות כלפינו – כך פרשנו יותר ויותר מהחברה, מהחיים עצמם. משהפכנו לנתיניה של המלכה תאווה האזרחים הרועדים של ממלכת הטירוף שלה, אדים מקפיאים של הבדידות שהשתלטו עלינו. האדים התעבו והפכו שחורים יותר מאי פעם. חלק מאיתנו חיפשו לעצמם מקומות מטונפים, בהם קיוו למצוא הבנה, חברה והסכמה. לרגע השגנו זאת – ואז נפלנו לתהום השכחה – והתעוררנו בזוועה אל מול ארבעת הפרשים המחרידים; אימה, מבוכה, תסכול, יאוש. שתיינים אומללים שיקראו דף זה – יבינו!
מדי פעם אומר מתאווה כבד, בהיותו מפוכח ברגע מסוים, "זה כלל לא חסר לי. אני מרגיש יותר טוב. עובד טוב יותר, מבלה יותר טוב". בתור מתאווים-בעייתים-לשעבר אנו מחייכים למשמע פרץ-תשובה זה. אנו יודעים שחברינו הוא כאותו ילד השורק לעצמו בחשיכה כדי לשמור על רוחו הטובה. הוא משטה בעצמו. בתוך תוכו הוא יקריב כל דבר על מנת ללגום מנת תאווה הגונה ולהסתפק בזה. עתה הוא ינסה את המשחק הישן שוב, משום שהוא אינו מאושר בפיכחותו. הוא אינו יכול לתאר לעצמו חיים ללא תאווה. יום אחד לא יהא באפשרותו לדמיין חיים, בין עם תאווה ובין בלעדיה. ואז הוא ידע בדידות כזו שרק מעטים פוגשים בה. הוא יעמוד על קרש הקפיצה. הוא ייחל לסוף שיבוא.
לנו שהראינו כיצד נחלצנו מהתחתית. הוא אומר: "כן, אני מוכן. אולם האם יהיו חיי כזב של טיפש, משעמם וקודר כפי שראיתי כמה אנשים צדקניים? אני יודע שעלי להסתדר ללא תאווה, אולם כיצד יכול אני? האם יש לך תחליף ממשי" כן, ישנו תחליף, והוא הרבה יותר מכך. זו החברותא שם תמצא שחרור מדאגה, שעמום ונטל. הדמיון שלך יוצת. לבסוף יהיו חייך בעלי משמעות. השנים עם הסיפוק הרב ביותר בקיומך – ניצבות לפניך. כך מצאנו את החברותא, וכן תמצא גם אתה.
- - - - -
ספרנו זה נועד להציע בלבד. אנו מכירים בכך שאנו יודעים מעט בלבד. באופן קבוע יגלה לך ולנו יותר ויותר. שאל אותו כל בוקר – כאשר אתה מתרכז במדיטציה – כיצד אתה יכול לעזור לאדם שעדיין חולה. התשובות תבואנה, אם הבית שלך בסדר. כמובן אינך יכול למסור לאחרים מה שאין לך. דאג לכך שהקשר שלך עם אלוקים יהיה בסדר. ודברי גדולים יקרו לך ולרבים אחרים. זו העובדה הגדולה עבורנו. הנח עצמך בידי אלוקים כפי שאתה מבין אותו. הודה במגרעותיך בפני אלוקים וחבריך. נקה את הריסות העבר שלך. תן בחופשיות ממה שמצאת והצטרף אלינו. נהיה עימך בחברותך של הרוח, ובוודאי תפגוש כמה מאיתנו כשתצעד בדרך הגורל המאושר. מי יתן ויברך אותך הא'ל וישמרך עד אז.
- - - - -
רצה אבא שלי להוכיח שזה עובד, שכל מילה שנכתבה בפרק הזה היא אמת צרופה. שמר אותי נקי ונתן לי מתנות שאין לשער ולתאר, ללא גבול. תודה לך אישה שהיית, שנשארת. תודה לך אבאל'ה על הכל. במיוחד שהשארת אותה. כי לרגע לא חשבתי שמה שקרה איתי, יקרה. הובלתי למחוזות שלא ידעתי על קיומם, כי 'החזון' הדביק אותי. הנוסחה הפשוטה הזו, קח את מה שמתאים לך והתקווה הגדולה – "אם תעשה זה יכול לקרות גם אצלך", תפסה אותי. בלי שידעתי על שלל בעיותי, רציתי את מה שהם כתבו שקרה להם.
ומה החזון בעבורך?
