הכותרת היא ציטוט מתוך האתר, בדף הבית של ההסבר על הקבוצות החיות, וגם אני שהלכתי שבוע שעבר פעם ראשונה לקבוצה חיה, הרגשתי שהדברים ששמעתי שם על המרחקים שהגיעו אליהם מכורים שונים לא מאד הועילו לי, כיון שגם אני לכאורה מוגדר רק כמכור קל (האמת שבתור חדש אני עוד לא יודע בבירור את הגדרתי, אבל בא נניח כך לצורך העניין), אך איש הקשר שלי בS.A. אמר לי שבכל זאת מומלץ לי להמשיך להגיע לקבוצות, אז מה אתם אומרים איך לנהוג למעשה במחלוקת הפוסקים שבין S.A. לבין שמור עיניך

החשיפה, התפישה הרוחנית והשפה בקבוצות עשויות להרתיע את המצטרף החדש. לכן ההמלצה הכללית היא להגיע לכ-6 פגישות, להתרגל למושגים. להכריע אם אתה שייך לקבוצה רק אחרי נטרול ההרתעה הראשונית.
אין באמת מלוקת הפוסקים... 
שלחתי לך משהו אישי.

רוב ברכה

הסברתי לאשתי שאפי' שלא הגעתי למצב של הסיפורים ששמעתי ב AS,
אבל בראש היה לי את כל הפנטזיות, וזה לא כל כך משנה פנטזיות או מעשים מבחינת מחלה/החלמה!


יש הרבה חברים שאחרי שהגיעו לקבוצות היה להם ירידה ופריצת גבולות, אבל זה הכול היה בדרך להחלמה.

הרוצה בתשובה יקר,


כפי שכבר ראית בפוסט "מכור קל - מכור כבד", למרות שלא כל המכורים שווים, אך כולנו מכורים.
כלומר לכולנו יש את אותה המחלה.


ולכן כולנו (בין ה"קלים" ובין ה"כבדים") צריכים את הקבוצות ואת תוכנית 12 הצעדים.


ישנן קבוצות חיות של שמור עיניך בר"ג ובירושלים.
הסגנון שם יותר "קל".
אתה מוזמן.

אם אתה מכור, אין הבדל בין קל לכבד, ההבדל היחידי הוא בין מכור לשאינו מכור. שולח לך מסר באישי.

אני גם הרגשתי ככה בפעמים הראשונות
הייתי מקשיב בשביל להזין את המחלה שלי
זה כמו שפעם הייתי יכול להידלק ולרצות להשתמש רק כי שמעתי את המילה פורנוגרפיה, הומוסקסואל וכו'
הספונסר שלי אמר לי להתמקד בכאב, להאזין לכאב


מתחבר גם לאבי, מבחינתי הפנטזיות האלה היו שם תמיד (למרות שהיית מגדיר אותי כמכור קל)
SA עוזרת לי לחשוף גם את הפנטזיות, רק כך יהיה אפשר לעשות שם טיפול שורש יסודי


בקבוצות אומרים שלמכור זה רק עניין של זמן עד שהוא יחצה את הקווים
המחלה הזאת מדרדרת וממשיכה

המחלה של ההתמכרות היא לא התאווה.
התאווה היא פיתרון שמצאנו כדי לברוח מהכאב של המחלה.
ולכן אי אפשר למדוד אם אני מכור קל או מכור כבד לפי הביצועים שלי בתאווה.
בהחלט ייתכן שבחור ש"רק" מפנטז הוא יותר חולה ממישהו שהיה עם גויה.

והמשל בזה. ל2 חולי סרטן רח"ל. האחד כולו תופעות לוואי והשני רק קצת חיוור.
בהחלט ייתכן שלחיוור נותר שבוע לחיות... ולאחר יש 70% להחלים.

בהחלמה.

תודה לך הושיעה נא, אני גם חשבתי בכיוון הזה, אך זה לא היה ברור לי כל צרכו.
אלא שא"כ מתעוררת השאלה מה פשר האזהרה הזו?, וכי יש מישהו שיכול להחליט על עצמו אם הוא מכור קל או כבד.

הכל תלוי בהרגשה חבר..
צריכים להיות אמיתיים וגם לשים לב האם במקרה התאוה היא זו שאומרת לנו לא ללכת להחלמה.
פרדוקס. ללא ספק קשה. אולי תפילה גם תעזור להבנת המצב.
לי זה עוזר..

בשמחה 91.

לתמיד בשמחה.
91? אני מתרגש.
מתחיל להאמין שזה אפשרי.

91?
יש פה אנשים עם שנות נקיות חביבי.
למשוחרר 12, אני הייתי קצת יותר נזהר. נכון שככה זה בכללי אך יש מקרים יוצאי דופן יש גם אנשים שחושבים שהם מכורים והם פשוט לא יודעים איך להתמודד אני מכיר כאלה שהתייחסות שלהם לגבי עצמם כמכורים הייתה נזק בלתי הפיך.
בכל  מקרה יום טוב ונקי.
בשמחה 91.

מכורים כבדים אינם יכולים להבין מכורים קלים וכן ההיפך ולדעתי הקלושה כל אחד חייב למדוד את עצמו האם זה מה שעושה אותו יותר טוב
או פחות טוב אם הוא מרגיש שזה מחזק אותו שימשיך ללכת ואם הוא מרגיש שזה מוריד אותו יותר שיפסיק להשתתף או שיתיעץ עם הספונסר
בגלל שלפעמים בהתחלה יש אכן ירידה אבל זה לצורך עלייה.

אני דווקא מכיר חבר שהגדיר עצמו בכללי מכור רק וירטואלית, אבל אחרי שנחשף למעשים של חברים אחרים הוא פה ושם כן עבר קוים אדומים והגשים פנטזיות וירטואליות,, אולי באמת כדאי שתלך רק לקבוצות של שמור עיניך.

תמיד בשמחה שלום
עברת את מחסום ה90 !
הריני משתתף בשמחתך, נותן לי כח להמשיך
תודה

יגל לבי

הגם שאני מבין את מי שחושש להיחשף למציאות רחוקה ממצבו בהתחברות עם כאלו שהרחיקו לכת השימושיהם, בעצמי נהגתי אחרת, לפני כעשר שנים לא היו בישראל כמעט קבוצות למכורים לתאווה, מה שכן היה זעיר וסודי. לא היתה לי ברירה, חפצתי בחיים והבנתי שאוכל להתחבר אליהם בקבוצות, אזלא עשיתי חשבונות, פשוט הלכתי לקבוצות של אלכוהוליסטים (AA) ונרקומנים (NA) אנשים שחשבתי שלא היה לי עמהם מאומה, מה לי ולמי שישב מאוחרי סורג ובריח יותר שנים ממה שאני מתהלך על הכדור? לא שדדתי בנק בשביל מנה וגם לא תקפתי נהגי משאיות וחילצתי מידיהם הרועדות בקבוקי ג'ין שימלאו את כרסי...

ודווקא שם, עם מי שהגיע לנקודה שממנה אפשר רק להתרומם, יחד, באותו חדר, מסביב לאותו שולחן עם מי שחי במיץ של הזבל, שאפילו נייר טואלט לנגב את צרכיו לא היה לו, למדתי מה המחלה הזו עושה. סבורני שמי שמסוגל לבצע את ההפרדה הזו רצוי לו ללכת לכל מקום בו נמצאת החלמה ולהידבק בה. ואת מי שחושש שיקבל רעינות אשאל מה בדיוק עשית באינטרנט, הסתכלת על תמונות נוף? ראית טישים של אדמורי"ם?! די עם ההיתממות, אין הרבה דברים לחדש למכור... נכון יש הבדל בין מי שיש לו את הפנטזיות בראש למי שכבר פעל עליהן, אבל זה הוא. לא אתה. אתה לא חייב להיות שם.

הכרתי כאלו שהיתה להם תועלת גדולה לבוא לקבוצות שיש שם חולים גדולים ומחלימים, והכרתי גם כאלו שזה גרם להם להתדרדרות, ההבדל להבנתי נעוץ בגישה של המגיע.מה הוא באמת מחפש. עניין חשוב מאוד נוסף הוא ההיזדהות, מי שחש רתיעה ואינו מזדהה עם הנאמר מהחולים הגדולים כדאי לו שימצא בקבוצות הדומות למצבו, וגם אז, אם הוא לא מתרומם שיחשוב פעם נוספת אולי כדאי להגביר אמצעי החלמה.

אדגיש לסיכום שיש גם קבוצות של החלמה שהן חולות, אני משתדל ללכת לקבוצה שאני חש ברוח שיש בה. ולא פעם גם בכזו שיתוף של חבר גרם לי לחוסר נוחות, אסירתודה יש לי ארגז כלים לפעולה, קמתי, יצאתי מהחדר, הרמתי טלפון והודיתי בחוסר אונים ושבתי בחזרה לקבוצה. כי אין לי לאן ללכת. 

בהחלמה.

חזזזזזזקקקק....