אני מבין את מה שאתה כותב אבל לא כל כך מבין את השאלה. אסביר את עצמי:
עד כמה שאני מבין, מכור ולא מכור זה עיקר השאלה, אבל לא רמת ההתמכרות. יש אנשים שיש להם בעיות עם יצר הרע אבל הם לא מכורים, ולעומתם יש מכורים. מה ההבדל? באופן עקרוני ההבדל הוא שהמכורים לא יכולים להפסיק, לעומת אלו שאינם מכורים. זה כמובן לא התמונה כולה, כיון שהמכור זה גם מצב נפשי וגם מחלה רוחנית, או במילים אחרות - המכור זה אדם שאיבד שליטה (בכוונה לא אכנס כאן לאריכות הדברים בנוגע לאיבוד שליטה על החיים, אבל רק אציין שמדובר על איבוד שליטה רחב יותר מאשר רק על התאווה).
לעומת השאלה הזאת שעליה התשובה היא כן או לא (מכור או לא מכור), השאלה של רמת ההתמכרות לא כל כך רלוונטית עבורי, כיון שאם אני מכור - זה אומר שאבדה לי השליטה ואני לא יכול לבחור להפסיק, ולכן אני צריך עזרה של כח גדול ממני. לעומת זאת אם לא היתה אובדת לי השליטה על חיי, הייתי יכול להסתפק בשבועה, פילטר או כל כלי עזר אחר שהיה מספיק עבורי כדי להפסיק את השימוש בתאווה.
אני באופן אישי לא הצלחתי להפסיק את ההתמכרות בשום דרך אחרת חוץ מ12 הצעדים (זה כמובן לא אומר שאין דרכים אחרות, אלא שאני לא מצאתי משהו אחר שעבד עבורי). לעומת זאת כן ראיתי כאן חברים שהגיעו במצבים של שימוש בתאווה שהצליחו להפסיק על ידי כל מיני דרכים אחרות, כולל חברים שעצם ההשתתפות שלהם בפורום הספיקה עבורם כדי שלא יצטרכו שום דבר מעבר לכך.
מה שכן, כשאתה שואל האם האם צריך לבצע את הצעדים או שמספיק להשתתף בקבוצות הטלפוניות, זה קצת מבלבל אותי כיון שעד כמה שאני מבין את הרעיון של הקבוצות, המטרה שלהן היא ביצוע הצעדים, ולא משהו אחר. ההשתתפות בקבוצות היא כדי שאוכל לבצע את הצעדים, הן אלו שאני מבצע תוך כדי השתתפות בקבוצה והן אלו שאני לומד מהנסיון של האחרים כיצד ליישם בחיים עצמם.
איך אני יודע שאני צריך להשתתף בקבוצות ולבצע את הצעדים? פשוט מאוד - כיון שלא הצלחתי להפסיק בשום דרך אחרת.