בוקר טוב
לי עוזר שלושה דברים:
1. לפתוח מעגלים - להתקשר לחבר ולהגיד לו מה אני עושה בשעתיים הקרובות (לא לדבר על יום שלם, רק על שעתיים). הכנות שלי עוזרת לי להכיר בחוסר האונים שלי מול הצורך בבזבוז זמן.
2. לפעול כאדם חסר אונים - לכבות את הפלאפון אם צריך. לנתק את האינטרנט אם צריך. להתקשר לחבר ברגע שאני פותח את האינטרנט סתם (אם אי אפשר לכבות אותו). לחסום באופן יזום את אתרי החדשות דרך תוכנת החסימה שלי.
3. לכתוב מראש מה אני מתכנן לעשות. הכתיבה יכולה להיות קטנה אבל ממוקדת. בשעות האלה אני אעשה כך, בשעות האלה כך - והכי חשוב: לתת מקום לשעות מנוחה והפסקה. זאת אומרת, ביום ראשון בין השעות עשר ועשרים לעשר וחצי אני רואה חדשות. הגיע עשר וחצי, אני שולח הודעה לחבר אם אני לא יכול להפסיק אבל חלק מהעניין של האובססיה זה התחושה הבסיסית שכל הבריחות האלה הם 'לא בסדר', אם זה לא בסדר, אז אני נמשך לזה. ומה יקרה אם אתן לזה לגיטימציה, וזמן, ואעשה את זה לכתחילה? (דוגמה: הייתה תקופה שכדי לעבוד על הדחף האובססיבי שלי לאכול משהו מתוק, הייתי לוקח את הגלידה הכי קטנה ויקרה, זו שתמיד התביישתי לקנות כי זה לא משתלם ומה יהיה ו...), מתיישב, ו'אוכל אותה בתענוג כמו בן אדם', וזה במקום 'לדחוף' איזה קרואסון שוקולד שיהיה גם טעים גם משביע וגם זול. [כמובן שהטיפ הזה רלוונטי רק לאנשים שאין להם התמכרות סביב עניין זה אלא רק בריחה שמתממשת דרכו, וה"ה בסרטים, סדרות, ספרים ואכמל].
נתן במתנה