בקבוצות AA (אלכוהוליסטים אנונימיים) יש ביטוי באנגלית (משחק מילים) שאומר: poor me - pour me another drink, ובתרגום לעברית: אני מסכן - תן לי משקה נוסף. הרעיון הוא שלגישה שלנו כלפי עצמנו יש השלכות מאוד חזקות לגבי ההתמכרות שלנו, וככל שאנחנו רואים את עצמנו כיותר מסכנים וסובלים - כך מנגנון ההונאה העצמית שלנו פועל חזק יותר בשכנוע הטפשי כעת התאווה תפתור לנו את כל הבעיות.

מה שמעניין הוא שרבים מאיתנו לא ראינו את זה בכלל במשך כל השנים במחלה, ולכן גם בתחילת ההחלמה הדברים לא היו ברורים לנו. למשל לי לקח הרבה זמן להבין שאכן יש קשר בין כל הרגשות השליליים האלו לנפילות, ורק כעת אחרי תקופה בהחלמה אני יכול לראות את הדברים ממש ממש קשורים ומחוברים. תמיד חשבתי שאני נופל סתם כי אני אוהב מין, ולא היה לי מושג על כך שזה בכלל לא קשור ואני נופל כי אני לא מסוגל להתמודד עם החיים שלי.

אבל בדיוק כפי שבעבר לא יכולתי לראות את הדברים, כך כעת הדברים ברורים ואני לא מבין איך הייתי כל כך עיוור. כאשר עובר עלי יום קשה, מריבה עם אשתי, בלאגן בעבודה וכן הלאה - אני מרגיש מיד את הרצון לצרוך תאווה, וברור לי הקשר בין החיים שלי לבין ההתמכרות שלי.

לכן, הצעדים עבורי הם לא רק סדרה של פעולות טכניות אלא שינוי גישה, ומכאן גם הפעולות הנוספות שהצטרפו לתכנית הצעדים אפילו שהם לא חלק מהצעדים עצמם (לפחות לא באופן טכני). למשל הענין של "אסירות תודה" שהוא נושא שהחברים הוותיקים שמים עליו הרבה דגש, אפשר אמנם לשייך אותו לצעד זה או אחר, אבל בספרות הבסיסית של הצעדים הוא לא מופיע, ובכל זאת הוא חשוב מאוד, עד שאפשר לומר שאצל חלק מאיתנו הוא קריטי וקשה להחלים בלעדיו. כל זמן שאני ממשיך להיות עסוק רק בשליליות שלי, בדכאונות, בטינות, בחוסר ההצלחה, בתלות באנשים אחרים וכן הלאה - קשה להניח שיש לי סיכוי ריאלי להתקדם בתכנית חיים רוחנית ולהפסיק את השימוש בתאווה.

כדי להחלים אני צריך לא רק להיכנע, להגיע לאמונה שכח גדול ממני יכול להחזיר לי את החיים ולעשות את הפעולות הבאות, אלא בעיקר לעבור את השינוי הנפשי כתוצאה מאותן פעולות. אם עשיתי את כל הפעולות ואני עדיין עם הערכה עצמית שלילית, חסר ביטחון עצמי בסיסי, שלילי, מדוכא ומפוצץ בטינות - כנראה לא עשיתי את הצעדים כמו שצריך, וממילא אין פלא אם אני לא מצליח להישאר נקי.

החלמה היא לא דבר נפרד מהחיים עצמם אלא חלק בלתי נפרד לחלוטין. החלמה מתחילה בכך שאני מקבל את עצמי כפי שאני כיון שאני מאמין באלוקים שברא אותי, מתחיל להעריך את עצמי נכון, מפסיק להשתמש בלי סוף בטינות, פחדים ושאר פגמי אופי, ובעיקר מתחיל לשנות את הגישה שלי: במקום להסתכל כל הזמן על החסרונות והבעיות (הן שלי והן של הזולת), אני מתחיל לחפש את הטוב. במקום כל הזמן לתת דגש על חצי הכוס הריקה, אני מתחיל לנסות להסתכל גם על החצי המלאה. השינוי הזה אמנם נמצא ברקע, אבל הוא בסיס איתן להחלמה יציבה.