אז מה התשובה? מה אני עונה? להישאר בשקט? אולי אוהבים אותך?  אולי אתה רואה הרי אני כבר אמרתי לך .... אולי משהו אחר?

בשרשור הזה אני מבקש מחברים בעלי ניסיון בסיטואציה לשתף מה עבד אצלם. הן ספונסרים שמרגישים מה נכון לענות,  והן את תגובת הספונסיים שיודעים איזו תגובה חיברה אותם מחדש להחלמה, מה נתן להם תקווה, מה הם רוצים לשמוע בשיחה של ספונסר, נפלתי.

תודה מראש לכל מי שתורם מנסיונו.

שאלה מעניינת. אשמח גם לשמוע.
לא יודע מה יכולים להגיד לספוסני שנפל אבל ממה ששמעתי אני יודע מה לא להגיד. אם יש ספונסר שנוטש את הספונסי שלו אחרי נפילה עד שיהיה נקי לפחות 30 יום כדי שיהיה "עם מי לדבר" אני חושב שזה דרך לא נכונה. אחד שנופל צריך לראות דבר ראשון שיהיה לו מצב רוח טוב. אני לא כותב את זה מניסיון אלא מדעתי בלבד. בע"מ.

ממה שקצת הבנתי אין מה לדבר עם ספונסי מיד אחרי נפילה. כמו שאי אפשר לדבר עם שיכור לפני שהוא מתפכח. אפשר להקשיב לו, להגיד אוהבים אותך, ולשדר קבלה, אבל לא להציע פעולות. ובטח לא לנסות לנתח את הנפילה וגורמיה לעומק.
אחרי יומיים-שלושה, כשהעסק נרגע קצת, אפשר לנסות לחזור למסלול של פעולות.
יש רק יוצא דופן אחד: לפעמים ספונסי כל כך מתוסכל מהנפילה שהוא מיד, תוך כמה שעות, רוצה לפצוח בסדרת פעולות החלמה קיצונית. אני חושב שבמקרה כזה הספונסר צריך להוריד אותו מזה, ולהגיד לו שלא יקפוץ מעל הפופיק. שהרצון הזה עכשיו לא מגיע מהמניעים הנכונים.
אבל זה רק מחשבות שלי ודברים שליקטתי. אין לי באמת מושג מה נכון. אשמח לשמוע הדרכה מאנשים עם ניסיון.
בכלל, כל הנושא הזה של איך להיות ספונסר מבלבל אותי מאוד, והייתי שמח להדרכה מסודרת.

שאלה טובה. ראשית, לכל מי שמתחיל להיות ספונסר כדאי מאוד לקרוא את הפרק - 'עבודה עם אחרים' בספר הגדול.  זה הבסיס. בנוסף אדגיש שאין ספינסורי דהיום כספינסורי בתחילת דרכי ואפילו צורת הספינסור שלי בעת האחרונה. אנחנו לומדים. כל הזמן. בעיקר מטעויות. היחיד שאינו טועה הוא מי שלא עושה. איני איש מקצוע (גם הם טועים לא פעם) אני בסך הכל מכור שעלה כמה תחנות קודם על הרכבת. זהו. לא פעם סיפורי נפילה גרמו לי לתאווה. לתסכול. לצער. לפחד. המטרה שלי היא להשתדל לא להגיב מתוך המקום הזה. ולזכור שאני לא אלוהים. והסיבה שאני מספנסר היא בעיקר עבורי. הספונסי עבר את גבול העזרה האנושית. ואני בן אנוש, חסר אונים. אינני שולט בתאווה שלי,  מה הסיכויים שצליח לשלוט בתאווה של מישהו אחר...

הניסיון שלי מוכיח שחווית הנפילה היא לא מדע מדוייק. בדיוק כמו ששברי שני בקבוקים שיופלו מאותו גובה ובאותה תווית לא יהיו זהים. הגם שהשימוש בדרך כלל פועל על כולנו באותו אופן, הנפש של כל מי מאתינו מגיבה אליו אחרת. - אנחנו אותו הבד רק הגיזרה שונה... ופגשתי גזורים שונים בגזרות שונות...

במהלך הזמן ראיתי שאינה דומה נפילת 'הסדרתי' לנפילת הנקי תקופה משמעותית. אינה דומה נפילת ספונסי קרוב לנפילת מישהו שספינסורו יחסית טרי, אינה דומה נפילת האדם עם עצמו לנפילתו עם גורמים נוספים וגם שם יש רמות שונות. יש את מי שהשימוש מפרק אותו מיד וישנם שחיים את הדברים 'בדיליי'... יש כאלו שההלם פשוט מדחיק להם את ההרגשה. ויש אחרים המתייסרים באשמה רעילה שמכריחה אותם להשתמש מיד עוד.

יש בזה גישות שונות אין כללים אחידים. אכתוב קצת על מה שאני מנסה לעשות היום.

ראשית, כספונסר אני מתפלל שאזכור תמיד שעונשים לא עוזרים למכור. סנקציות מכל סוג שהוא נידונו לכישלון. אני הוכחה חיה לכך. כשמישהו הכריח אותי לעשות משהו עשיתי בדווקא הפוך. למה? ככה. אני פשוט חייב. אז אני לא 'מפטר' ספונסיים. במהלך השנים ספינסרתי אנשים רבים, הספונסיים תמיד עזבו אותי. למעט שלושה מקרים שבהם לא הייתה לי ברירה (במקרה אחד טעיתי ואני משחלם בהרגשה עד היום בגלל זה)  לא פיטרתי אף אחד. ישנה גישה אחרת, יש ביננו רגישים, כאלו שלא יכולים לספוג נפילות של ספונסיים ואחרי כמה נפילות (שלוש?) הם מפרקים את החבילה...

למרות שהקשר שלנו התהדק ונבנה במהלך השנים בכל שלב בקשר איתו מהגישה שלו כלפי היה ברור לי שהספונסר שלי אוהב אותי. כי אני בנאדם שראוי לאהבה. אני משתדל לנקוט  בגישה הזו. עם הזמן ההרגשה באמת קרובה יותר (ולכן גם הנפילות מכאיבות יותר) אודה שבהחלט היה מורכב לעשות זאת מול מי שעשה דברים שהפחידו אותי (פליליים) אבל גם שם דיברתי עם הספונסי על מה שקורה לי מול הסיפורים שלו. יש גם מקרים שאני מכיר את הזוגיות של הספונסי מקרוב ומודע להשלכות של השימוש וזה כואב ברמות שרק מי שחווה כזה דבר יבין על מה אני מדבר.

קצת פרקטיקה. אני כן עובר עם הספונסי כמה שיותר מהר על מה שקרה לו. מציע לו שיעלה את הדבריחם ככתבם וכלשונם על הכתב. ראשית בגלל שזה מה שכתוב לעשות בספר הגדול 'עברנו איתו בקפדנות' (בסיפור עם ג'ים - עמ' 33 ) ובנוסף זה עוזר לו להיכנס לפורפורציות, אם הנפילה חלפה לידו הוא באמצעות הכתיבה הוא מפנים אותה. אם הוא שוקע ליאוש ומפריז בעוצמת קריסת החיים כולם, הוא יכול לראות שהקטסטרופה עדיין לא התרחשה.. כך או אחרת אין הרבה כלים מהותיים ככתיבה לחזרה לשפיות... 

לא פעם כן כדאי לנצל את הרגשת הפיספוס הגדולה ולנסח כללי התנהלות נכונים מול הסיבות שהביאו לנפילה, אבל שוב, זה מאוד תלוי במה עולל השימוש, יש פעמים שהמוח הופך 'דייסתי' כל כך מתסכל שעדיף לא לשבת עם הבנאדם שלושים יום על שום עניין תוכניתי. הוא נאטם. (אגב, אני מכיר כאלה שזה ניער אותם וגרם להם להבין מה הם לא רוצים לאבד) 

כתבתי על קצה המזלג, יש המון להוסיף. מעניין שלפני כמה ימים דברתי עם חבר על רעיון - לעשות סדנא לספונסרים. אודיע כשהרעיון יקרום עור וגידים.

הכי חשוב לי לזכור שיש רק תרופה אחת נגד כאב ופחד. אהבה. בהחלמה.

תודה רבה. וואו. סדנה לספונסרים. רעיון מצוין!

תודה חברים על העלאת הנושא. מבחינתי הוא רחב יותר מאשר השאלה מה עונים על ההודעה המדכאת "נפלתי", כי זה קשור לשאלה הכללית: מה ספונסר אומר לספונסיי שלו?

בחסד אלוקים, לגמרי לא מובן מאליו, זכיתי ואני זוכה לשמש ספונסר למספר גדל והולך של חברים, חלקם נקיים מיום הצטרפותם לתכנית, חלקם עלו על דרך לאחר סדרת נפילות, וחלקם עדיין נופלים. אני מקבל מכולם המון החלמה, בין מהנקיים ובין מהנופלים הסדרתיים, והשאלה שבפתיח נכונה עבור אלו בדיוק כמו עבור אלו. אצל כולם אני שואל את עצמי מה אני אמור בכלל לומר להם?

כפי שכתב אסירותודה, אני לא איש מקצוע (וגם אם הייתי, ברור שזה לא היה נותן לי איזה מתנה של נבואה ותשובות לכל השאלות), אבל מצד שני חברים בחרו בי להיות הכתובת שלהם, וחוץ מכל מה שאני מקבל מהקשר הזה, הם גם מצפים למשהו. השאלה היא מה והיכן עוברים הגבולות.

החלק הברור ביותר שאני יודע הוא לתת את מה שקיבלתי מנסיון. רעיונות/תובנות/עצות הם לא תחום הענין שלי ולא תחום השיפוט שלי. נקודה. אני לא כאן כדי לשתף חברים במה שחשבתי או ברעיון יפה שעלה לי. אני כאן רק כדי לתת את מה שעבד עבורי. אלוקים נתן לי שנים על גבי שנים של התמכרות פעילה במהלכה עברתי אין ספור חוויוות הקשורות בחיינו כמכורים, ואת זה אני יכול להעביר הלאה. אני יודע איך מרגישה בושה, אשמה, פחד, אני יודע מהי ההרגשה של פיצול אישיות, מכיר היטב את תחושת הבגידה, חוסר השליטה וכן הלאה.

אני יכול כמובן לשתף המון ממה שעבד עבורי בהחלמה. כניעה, מסירה לאלוקים, המתנות בתכנית, כפרה בפני מי שפגעתי בו, תפילה וכן הלאה.

השאלה היא מה עושים במקרה של שאלה על דבר שלא עברתי ואין לי בו נסיון. כאן מתאימה השאלה של הושיעא נא. בחסד אלוקים - לגמרי לא מובן מאליו - אני נקי מהיום בו הגעתי לתכנית (היתה לי מעידה מטורפת אחרי שנה, אבל בנס לא נפלתי, וכמובן גם מכך אני לוקח הרבה נסיון להעביר הלאה). מה שלמדתי מהספונסר שלי ומהניסוי וטעיה (הרבה טעיה...) זה הנסיון לשים את עצמי במקום השואל ולחשוב מה הייתי רוצה שיגידו לי. במקרה כזה אני מקדים ומדגיש שאין לי נסיון בנושא, אבל אני חושב שאם הייתי במצב כזה - הייתי עושה כך וכך. אני לא אומר לאף אחד מה לעשות, לא מייעץ מה כדאי ולא דוחף לשום מקום. אני מציע בפניו את מה שהייתי עושה בעצמי וזהו. שום דבר מעבר לכך.

אם כן, כדאי לשנות את השאלה כאן: כיצד הייתי רוצה שינהגו איתי אם הייתי נופל?

לאסירות - אני יודע שפעם הייתה ורוצים לחדש קבוצה בירושלים שעוסקת בנושא ספינסור וכדו'.
הכי עזר לי ההשתתפות... לספונסר אין פתרונות קסם.
הוא רק אמר לי מה שעזר לו בתור חבר ושותף ולא בתור מלאך...

בתור מישהו שנמצא כ 9 חודשים בתוכנית ויש לי ספונסר שקשה לו לעבוד עם ספונסים שנופלים לא בגלל אגו רק בגלל שהוא חולה,
לדעתי מה שאני מרגיש: חבר חדש בתוכנית שנופל ונופל אפי' בתדירות גבוה קצת, חוץ מלהגיד אוהבים ובאמת לתת לו אמפתיה שמבינים אותו כמה קשה לו להפסיק, ולדאוג שהוא מדבר עם כמה וכמה חברים כל יום יותר מחמש אין מה להגיד לו, כי כל נפילה מביא אותו להכרה חדשה ולהבנה חדשה כמו שכתבתי פה,
forum.gye.org.il/index.php?topic=5284.msg55076#msg55076

אבל חבר שנמצא הרבה זמן בתוכנית והספונסר רואה שהספונסי לא עולה על דרך, או שהספונסר יתן לו "עונשים" שהוא חייב ללכת חמש קבוצות בשבוע ולדבר עם יותר 10 חברים ביום ובפרט אנשים שנקיים הרבה זמן ועוד כמה פעולות הפוכות, או שהספונסר צריך להתפטר בצורה הכי עדינה מהספונסי הזה כי אולי הם לא מתאימים זה לא שידוך,
מקווה שלא הוגזמתי בחלק השני.

הושיעא נא היקר,

תודה על יריית הפתיחה.

את ההדרכה איך לספנסר (צעד 12) אני רואה כמו הדרכה של כל צעד בתוכנית - יש לי ספונסר ואני פועל בהדרכתו המלאה.
כמובן - שהדברים דינאמיים ובתהליך למידה מתמשך בעיקר שלי.

בנוסף לכך, אני מצטרף לשאר חברי בדבר הצורך ב"סדנת ספונסרים".

בהחלמה