טוב אז אחרי חודש וקצת שאני פה החלטתי, אני מתחיל לצעוד
אז אני פותח את הספר ומוצא את החלק על הצעדים, קורא קצת פה בפורום ומבין שהחלק הראשון הוא להודות בחוסר האונים שלי מול התאווה

טוב זה לא פעם ראשונה שאני מודה בחוסר אונים מול משהו, באמת, אני מכיר בחולשות שלי, לכל אדם יש חולשות וחוזקות, אני חזק בדברים מסויימים וחלש מול התאווה.
יופי... ב"ה עבר צעד ראשון ואפשר להמשיך הלאה... or is it???

לא נראה לי שזה כזה פשוט... יש פה קאטצ', בטח יבוא מישהו ויגיד לי "איך זה מרגיש?"
צריך לחשוב, הייתי חסר אונים כשפיטרו אותי מהעבודה, הייתי חסר אונים כשגנבו לי את התיק פעם...זה מרגיש כאילו שאני נוסע ברכב של העבודה ופתאום משתחרר בורג שמחזיק את ההגה, חלק מהפקודות עוברות לגלגלים אבל רובן לא עוברות...ככה זה אצלי, כשהתאווה מגיעה לסף מסויים, הסעיף משתחרר הרהיטים זזים (מי שמכיר ציטוט מהגשש...טפוי שיקסע  )
אני מנסה שלא להיכשל במקום ובזמן שזה מכה בי אז אני מחפש פינה חשוכה להתחבר בה אבל מעבר לזה אין לי שליטה אמיתית על הנעשה, מהמוח שלי נשלפת כתובת של אתר פורנו, בהזרקה ישירה לסמארט-פו(ר)ן(ו), שימו אזניות הסרט מתחיל, ואז אני מנותק, ילדים בוכים תאונות דרכים כלו כבר לא מעניין ולא עובר את מחסום הקול, פעם כשזה קרה לי בנהיגה כמעט עליתי על המדרכה, כששמו את הפרסומת להלבשה תחתונה בסיבוב של גלילות כמעט עפתי מהגשר, זה מצחיק עכשיו אבל להתעורר כשהאוטו מגרד את הגדר זה לא מצחיק,הלכתי לפעולת אחזקה פשוטה בחדר השרתים (לא שרותים...שרתים שרת סרברים), שלוש שעות לאחר מכן הבוס שלי בא לבדוק לאן נעלמתי לו מהאישונים, מודה לקב"ה שזכרתי לנעול את הדלת... ועוד כהנה וכהנה דוגמאות.

ככה מרגיש חוסר אונים, אתה כלוא בחליפת ברזל עם קיסמים בעיניים שתראה הכל, ומוטות שמזיזות לך את הידיים והרגליים לעשות מה שמישהו אחר (התאווה באותו הרגע) החליט שאתה צריך לעשות, לך נשאר רק לדפוק על הקירות של הכלא ולצרוח שאתה לא משוגע ושישחררו אותך כבר מהתא הזה, לי ביאזשהו שלב התחיל נטיות אובדניות, הצער היה רב מידי ואני לא יכלתי להכיל אותו...האירוניה, מאז התיכון כשמישהו כמה שנים מעלי התאבד בתליה חשבתי "איזו פחדנות, לברוח מהמציאות של עצמו", וכיום אני מגלה שלא הרגתי את הגוף, אבל זה בדיוק מה שאני עושה...עשיתי, אני מנסה להפסיק, ובזה עוסק הצעד הראשון, לא בכוחי להפסיק, אני שבוי, ומודה שהשתחרר לי הבורג וההגה כבר לא כל כך מחובר לגלגלים, אני לא יכול לעצור את הרכבת הזו, גדול עלי...

רק להיום אני רוצה לשמר את הידיעה הזו בתודעה, אבדה לי השליטה על חיי, אני לא אדון האחוזה שלי, לוקח אחריות על הגז ומוריד את הרגל כי על הברקסים לא בכוחי ללחוץ וההגה כבר מזמן לא מכוון את האוטו הזה

אהבתי מאוד!
צחקתי הרבה  :D
במיוחד מהיציאה הטובה על הסמארטפו(ר)ן(ו)....

המשל עם הבורג בהגה שהשתחרר גם הוא חזק מאוד.

אשמח להיות איתך בקשר.

תובנות מהיום הראשון שאני מנסה להבין את הצעדים, אי אפשר לעשות צעד ראשון בשלימות וגם אין לו שום משמעות בלי שאר הצעדים במקביל...בלי שאר הצעדים הצעד הראשון הוא כניעה טוטאלית לכל מה שבא עליי וזה מסוכן, קצת אחרי חצות ואני כבר לא רואה את המקלדת אז מחר אתקן שגיאות כתיב.

למרות זאת הכרה העמוקה שאני חסר אונים לבדה כן עזרה לי היום...רציתי לכעוס על אשתי אבל איזו זכות יש לי...אני חסר אונים מול הכעס
בדרך לעבודה... ים של נשים מכל הגדלים ואני מתבונן - אני חסר אונים מול הראיה, המציצנות לגופן של העוברות לידי
הבוס שלי העליב אותי בעבודה - אני חסר אונים מולו ומפחד
ההורים שלי באו לביקור ובמצב רגיל אני מתעצבן עליהם, היום לא, אני חסר אונים מול הכעס

צריך למסור את השליטה על הסיטואציום האלו לכח שכן יכול להתמודד עם המציאות הזו

חבר יקר,

נגעת בלב הצעד הראשון. אתה בכיוון הנכון.
כמה פשוט ככה חמקמק.. אבל בסוף זה פשוט. פשוט אני חלש. חסר כוח.
אני מאוד מעריך את הדרך והנחישות שלך..
מאחל לך עוד הרבה טוב, הרבה תובנות, הרבה אסימונים.
זה אחד הדברים היפים בתכנית. יש צמיחה כל הזמן
שמחתי מאוד לראותך
אוהב
הושיעה

תודה רבה איש חדש ויקר
כיף לקרוא את השיתוף שלך
הרבה כנות נטולת פוזות, רצינות וישוב הדעת.
שמח על עוד כח איכותי שמצטרף פה לפורום

בוקר טוב

תודה הושיעה גם אני שמחתי לראותך, הקבוצה היממה אותי בגדול כמו שרשמתי כאן.

מוישל'ה תודה רבה רבה רבה על החיבור לקבוצה חיה

כמו בכל טיפול יש את השלב שאומרים זו הצתננות קלה (או המקום הזה לא שייך אלי בכלל), אחר כך עולה קצת החום (מבינים שאולי בכל זאת יש משהו) ואז מגיעים לרופא (מעיזים להתקשר למישהו), והרופא אומר שצריך בדיקות (קבוצות טלפוניות וחיות במקרים קשים יותר), ואז לפי תוצאות הבדיקות ממליץ על תרופות (הצעדים), ואם תוך כמה ימים זה לא עובד מתקשר הרופא ומפנה לרופא מומחה (ספונסר) ואז זה כבר כדורים אחרים והחלמה אחרת לגמרי (ככה מספרים אלו שיודעים).

אז למה רשמתי את זה... להגיד על עצמי שאני חולה כי עניתי על שאלון באינטרנט זה טוב ויפה וחשוב, ההכרה שזה לא יעבור לבד וצריך טיפול יותר חזק/אינטנסיבי/חריף זה מקום אחר לגמרי, אתמול באישון לילה תוך כדי שאני מפספס את היציאה מהכביש המהיר לביתי (וגם שוכח לתדלק את האוטו עבור אשתי על הדרך) שוחחתי עם חבר (לצורך העניין הרופא), והוא ניסה להכניס לראשי המנסה לקלוט כל טון שיוצא מפיו מהם אותם צעדים... כשקראתי את החלק המתאר את הצעדים בסוף הספר הגדול ובתחילת הספר הלבן...חשבתי שזה כמו להתאמן בקראטה, אתה מתחיל בחגורה לבנה ומשם ככל שאתה לומד ועובר משוחות מגיע לחגורה הבאה והבאה וכן הלאה, ועד לחגורה שחורה שאז אתה מדריך צעירים ממך.
אותו החבר אמר קלט את הראיה שלי ואמר לי שזה לא בדיוק ככה, ואז הוא תיאר לי את הצעדים בערך ככה, נניח שיש לך ארגז כלים, הכלי הראשון הוא מברג לצורך העניין, והכלי השמיני הוא נגיד מפתח צינורות, אז אם יש תקלה בברז תנסה לתקן אותה עם המברג קודם כי הוא ראשון בארגז או שתיגש ישר למפתח הצינורות...
כלומר, צעד ראשון הוא חשוב, בלעדיו אין את שאר הצעדים אבל החיים דינאמיים ולא מובנים ולפעמים יש צורך להשתמש בכלים אחרים, אם חבר לדוגמא מתקשר אלי לעזרה, אז אני יענה לו, סליחה, אבל עדיין לא הגעתי לצעד 12 אז תתקשר למישהו אחר...ברור שלא אני אנסה להקשיבולתרום מהנסיון הדל שלי ואולי לא תהייה לי עיצה ועצם ההקשבה תעזור.

בקיצור אין טעם להתמקד מראות של האוטו בכדי ליסוע, אז יש לי כמה אסירויות תודה שאני מעוניין לרשום לא בצורה של אסירויות תודה:
ב"ה שאשתי קמה עם מצב רוח טוב
ב"ה שהילד שלי מחלים עם האנטיביוטיקה
ב"ה שהבת שלי כבר מכינה לעצמה כריכים לבית הספר
ב"ה שלקחתי אנשים טרמפ היום ועזרתי להם ואז לא יכלתי להשתתף בקבוצה, מחכה לצהריים
ב"ה שאיחרתי היום בצורה קטסטרופלית לעבודה והבוס שלי לא אמר לי מילה על כך
ב"ה שיש לי מצב רוח טוב הבוקר למרות שכמעט ולא ישנתי בלילה
ב"ה שהתקשר אלי הבוקר חבר לכמה דקות וליווה אותי חצי מהדרך לעבודה
ב"ה על ההמלצות שלו להמשך הדרך

כמה חוסר אונים יש בבנאדם אחד:
אני מפחד מהבוס שלי שלא יכעס עלי (גם כי אני מעריך אותו וגם כי אני לא רוצה לאבד את מקום עבודתי)
מפחד שאשתי תיתקע עם האוטו ואני בדיוק אהייה לא זמין
מפחד שאבא שלי לא יכעס יותר מידי על אמא שלי (אתמול היא בטעות שברה לא את השלט של האוטו)
מפחד שאשתה יותר מידי בחג פורים (אשתי לא מרשה)
מפחד שאשתה יותר מידי עד חג פורים (יש עוד שבתות בדרך)
מפחד להסתכל על נשים ברחוב
מפחד לגשת לחלון ולהסתכל על הרחוב
מפחד מהמחשב שנותן לי גישה קלה לפורנו
מפחד מהסמארטפון שנותן לי גישה קלה ודיסקרטית(בשרותים) לפורנו
מפחד לא להיות עסוק (שלא אחשוב על פורנו)
מפחד שאולי אני לא לוקח את התרופות וההחלמה לא תבוא
מפחד להתקשר לחבר ולהודות שאני מפחד
מפחד ממה שאנשים חושבים עלי
מפחד ממה שאני חושב עליהם
מפחד מהכעס
מפחד מהטינה
מפחד מהלקאות עצמיות
מפחד שאנשים ידעו מי אני באמת וישנאו וינדו אותי

הייתי חייב לרשום את כל זה כדי להעלות את זה למודע...אולי אדפיס את זה שיהיה לי מול העיניים, מצד שני מישהו עלול לקרוא את זה.

היום בעה"ז אמשיך לצעוד לכיוון האור, עדיין על משקפי שמש ומעיל גשם אבל גם זה ירד עם הזמן

מבקש מהקב"ה שיקח ממני את הפחדים כי אני חסר אונים מולם

כתבתי כמה לא טוב לי כרגע כאן
אז כמה אסירויות תודה:
ב"ה על אישה שסופגת את כל מה שאני זוקר עליה (וזה הרבה)
ב"ה (רציתי לרשום על אלכוהול זמין בבית) שיש מעט אלכוהול וצריך אותו לעשות קידוש בשבת
ב"ה שיש את האתר הזה שגם כשאני בורח אני תמיד יכול להתחבר פה (האופציה השניה היא פורנו ולא בטוח שהיא תישאר אופציה)
ב"ה שהילדים נרדמו

קצת יותר מזה חוסר אונים:
אני מפחד מאלכוהול שעוזר לי להרדים את החלקים במוחי שזועקים לי שלא טוב כרגע
פוחד שאשתי תגלה ששתיתי (והיא תגלה בשניה שהיא תריח את הנשימה שלי)
פוחד מהשבת שאני לא רוצה להתקשר עכשיו כדי לא להפריע (תירוץ)
פוחד מהפגמים שלי שצפים כל יום עוד ועוד אחרי שנים שטרחתי לכסות אותם וחשבתי שהם כבר קבורים
פוחד מהמוות הרוחני והנפשי שאני צועד אליו
פוחד מגבהים (ואולי בגלל זה עד היום לא קפצתי)
פוחד לסתכל לאשתי בעיניים (או בכל חלק אחר) אחרי הריב הזה
פוחד להיות נוכח כרגע בתוכי
פוחד מהגיהנום שמחכה לי, וגם מזה שאני חי בו כעת
פוחד מהתאווה, שמציפה אותי אחרי ובזמן האלכוהול

אוהבים
אצלי למדתי שרק פעולות, פעולות, ושוב פעולות, בלי הכרה...

ב"ה בשבת הצלחתי לעשות פעולה של חוסר אונים ולהקשיב לשיקול דעת של אשתי נגד שיקול דעתי ולמרות שלא רציתי ללכת לבית כנסת הלכתי וזה גם עזר קצת
גם אמרתי לאשתי

בבוקר קמתי ואחרי ברכות השחר לא יודע מה גרם לי להגיד את זה אבל תפילת השלווה כאילו הכניסה אותי סדר יום, הוצאתי את הבן שלי מהמיטה למרות שאני בדר"כ מחכה שהוא יבכה ויעיר את אשתי.

בכל פעם שחשתי הודתי בפני אשתי שאני  לא עושה מה שהיא מבקשת בגלל פגם אופי (עצלנות, אנוכיות) היה לי קשה להגיד לה את זה אבל הייתי חייב, סתם כדי שאני לא ימשיך לחשוב שאני כזה בנאדם טוב לבריות.

ניסיתי שלא לכעוס...בבוקר עברתי על הדברים שאני אסיר תודה עליהם, לא הייתה לי רשימה אז בטח פיספסתי (פתק מנטאלי - להכין פתק של אסירויות תודה)
וגם על הפחדים שלי, כל הדברים שאני חסר אונים לגביהם, כנראה שגם פיספסתי כמה (מנטאל נוט - בגב הפתק של האסירויות תודה לרשום חוסר אונים)

מנסה למסור את חיי לכוח גדול ממני, קצת קשה אחרי שכל החיים הייתי בטוח שהוא שונא (לא לא אוהב, שונא) אותי וכיום אני מתחיל לראות את כל החסדים שהוא עשה ועושה איתי כל הזמן, כמו השבת הזו שרשמתי עליה במסע הארוך ביותר (אין לי כח לשים לינק, למי שזוכר מכמה שורות למעלה אני קצת עצלן).

אחרי שבת מפוכחת ומחוברת, מבקש להשאר מפוכח ומחובר רק עד סוף היום הזה.

שבוע טוב ונקי לכולם

חזק ואמץ!

אוהבים אותך!

רוצים בטובתך והצלחתך!

למען הסדר הטוב מה שעובר עלי רשמתי לפני דקה בערך כאן

אסירות תודה שיש כפתור השתק בטלפון ואני לא חייב להתמודד עם אשתי
אסירות תודה למשטרה ששיחררות אותי לעוד יום של נסיעה (באמת רק להיום )
אסירות תודה על ילדים מקסימים שגם אם הם לא לגמרי יודעים לדבר, להיות בשקט הם יודעים
אסירות תודה על יום יפה בחוץ
אסירות תודה שיש לי עבודה להגיע אליה
אסירות תודה על בורקסים טעימי שקניתי מלמטה וגם על אוכל טעים שנשאר מהשבת שאני אוכל לצהריים
אסירות תודה על אבא שמשגיח עלי צמוד ומראה לי שהוא שם
אסירות תודה על זה שעניתי לאשתי והיא דיברה איתי בכלל על תחפושות לילדים


יש לי חוסר אונים כלפי אשתי, כשהיא כועסת או עצובה זה מרסק אותי
יש לי חוסר אונים מול המשטרה, אני מפחד שישללו לי את הרשיון ואז הדרך לעבודה תארך 3 שעות במקום שעה
יש לי חוסר אונים מול חג פורים, מפחד לשתות בשביל לברוח במקום לשתות בשביל לשמוח
יש לי חוסר אונים מול הבדידות שאני מרגיש כלוא בתוך ראשי
יש לי חוסר אונים מול התקפי זעם שקורעים אותי ואת הסובבים אותי לגזרים
יש לי חוסר אונים מול הדמעות של אשתי או הילדים כשאני פוגע בהם (מילולית)
יש לי חוסר אונים מול חיים שאני לא יודע לחיות אותם

רוצה להעלם בתוך עצמי ולא לחזור, חייב להיות חזק בשביל אנשים אחרים ולא נשאר לי כח בשבילי

אוהבים

היום אני במקום קצת יותר טוב, בכל זאת פורים, אני מודה בחוסר אונים שיש לי מול המארחת שלנו השבת ובהזדמנות שיש לי להשאר איתה לבד אני מכיר שזו התאווה שרוצה שאני ישאר, אז אני עושה פעולה של חוסר אונים ובורח ממנה, לחדר השינה עם אשתי והילדים.. בעצם קודם לשרותים בתור תירוץ ואחר כך לחדר השינה, התפללתי הבוקר את תפילת השלווה אחרי השחרית בבית הכנסת רציתי לצעוק אותה אבל לא רציתי שמישהו יזהה אותה ממני אז נמנעתי, הייתה חסרה לי הקבוצע של הבוקר, ביקשתי מהשם שהוא יקח ממני את התאווה היום והוא הסכים מחר יום חדש עם כניעה מחדש

לילה טוב ופורים שמח ומחובר

בלחץ מפחד מהבוס שלי בעבודה
הדרך ארוכה ומפותלת, אני נופל וקם(ג"פ), אף פעם לא אפסיק ללכת

צעד ראשון להודות בחוסר אונים:
חסר אונים מול הבוס שלי שמפחיד אותי, לא יודע למה מרגיש שהוא תמיד לא מרוצה
חסר אונים מול חוסר האונים של אשתי מולי, בפורים היא שתתה אבל לא בשביל המצווה אלא כדי לברוח מהעצבים שלי על העצבים שלה
חסר אונים מול הבית משפט שיש לי בעוד חודשיים על עבירת תנועה דחוקה ביותר
חסר אונים מול הרצון לקנות אופנוע ולזרוק את האוטו לפח
חסר אונים מול עצמי, משפיל את עצמי בתוך הראש על כל הפחדים המטופשים שלי
חסר אונים מול אבא שלי שחושב שיש לו זכות להתנהג לילדים שלי כמו שהוא התנהג אלי כילד, אני לא יכול להרשות את זה
חסר אונים מול הבת שלי שחושבת שהיא שמנה, נשמה של אבא את רק בת 7
חסר אונים מול הרצון לברוח לכמה שעות

צעד שני להגיע להכרה שכח גדול ממני יכול להחזיר אותי לשפיות:
כח גדול יותר ממני, כרגע כל מה שמנהל אותי ולאף אחד מלבד השם אין יכולת להוציא אותי מהמצב שהבאתי את עצמי אליו,
אבא, תראה אותי, מלא פחדים, חרדות, מסכות...שחרר אותי, כיום אני מכיר בזה שבכל פינה של חיי שניסיתי לנהל נכשלתי
צריך הרבה יותר כח ממה שיש לי בכדי להצליח
זה נראה יותר כמו צעד שלישי למסור את בעיות לבעל הפתרונות...

לא יודע, כמעט נגמר היום עוד לא הספקתי כלום והערב יש לי ארוע

אוהבים אותך חבר יקר

אתה על דרך טובה... מקווה שתוכל לספר על ניסים בקרוב.

אצרף כאן את תפילת צעד שלוש שבעיני מגלה המון:

תפילת צעד שלוש.
אלי, הריני מוסר עצמי לרשותך לבנות אותי ולעשות בי ככל שתחפוץ. שחרר אותי מכבלי כדי שאוכל להיטיב למלא את רצונך הסר מעלי את הקשיים שלי כדי שהניצחון שלי עליהם יהווה עדות לאלו שאעזור להם לאהבתך לכוחך ולדרך חייך. מי יתן ואעשה את רצונך תמיד. אמן.

אוהב
הושיעה