להחליף אובססיה באובססיה

אני עדיין בצעד אפס (=הליכה לקבוצות חיות. תודה לך ה'!), ועוד לא התחלתי בכתיבת הצעד הראשון. בכל זאת, רציתי לשתף בתובנה חשובה שיש לי לגבי הצעדים הראשונים.

מי שמתחיל "להיכנס לעניינים" ב"שמור עיניך", שם לב מהר מאוד שמדובר במהלך אינטנסיבי מאוד (מסע 90 יום, ספרות, פורום, קבוצות טלפוניות וחיות, חברים טלפוניים, מייל חיזוק יומי ועוד ועוד). אינטנסיבי עד כדי כך, שמספר דיונים בפורום עסקו בשאלה איך יש לאנשים כל כך הרבה זמן לתכנית.

בשורות הבאות, אני רוצה להציג בקצרה שני כיוונים, שמאוד עזרו לי אישית להתחבר למימד האינטנסיבי של התוכנית.

כיוון א' - לא לברוח מהבעיה

חלק נכבד של בעיית ההתמכרות שלי, הוא הניסיון לטייח את ההתמכרות ולברוח מהכרה בקיומה. לפיכך, במובן מסוים, גם תקופות הנקיות שלי, בהן הרגשתי שהכול כבר מאחוריי ולא אשוב ל"שם" יותר לעולם ועד, הן חלק משמעותי של המחלה ומההתמכרות, ולא זמנים יפים של בריאות, כפי שטעיתי בעבר לחשוב! (ואכן, ב"ספר הלבן" (עמ' 30), ה"הינזרות" היא אחד משלושת ההיבטים של ההתמכרות).

כאשר אני נמצא בתוכנית כה אינטנסיבית, הדבר מאוד עוזר לי להציב את הבעיה ב"פרונט" (front), ולא לשכוח לרגע שהיא קיימת.
אני זוכר שאני חסר אונים מול ההתמכרות שלי לתאווה, ואז קל יותר להימנע מרמאות עצמית שהכל בשליטה, וש"הפעם יהיה אחרת" (כמובן, שזה אף פעם לא נעשה קל, אלא קל יותר).

כיוון ב' - להחליף אובססיה באובססיה

בעיית ההתמכרות לא מתבטאת רק בשימוש בתאווה, אלא בכל תחומי החיים (ב"ספר הלבן" (עמ' 61) נאמר כי לבעיית ההתמכרות שלשה היבטים: גופני, רגשי ורוחני, והריפוי צריך להתבטא בשלושתם).

אני טיפוס מכור, ודפוסי ההתנהגות שלי הם בהתאם. קשה מאוד או אולי אפילו בלתי אפשרי לשנות זאת.

כאדם מכור וחולה, קשה לי לנהל חיים שאין בהם את הממד האובססיבי. כאדם מכור, אני חייב עיסוק אובססיבי במשהו.

החידוש בתוכנית של "שמור עיניך" הוא, שאת העיסוק האובססיבי במחלה, אני יכול להחליף בעיסוק האובססיבי בהחלמה. את הקשר האובססיבי לתאווה על שלל מושאיה, אני יכול להחליף בקשר אובססיבי עם ה' ועם חברים לדרך. 
[/size]

לדעתי ההבדל בין האובססיות הוא שאחת מורידה אותך למטה בעוד אחת מנסה לבטל את עצמה.

השימוש האובססיבי במחלה מגביר את עצמו ככל שהזמן עובר וכך יש איזה מעגל קסמים שמגדיל את עצמו ככל שהזמן עובר.

לעומת זאת השימוש האובססיבי בהחלמה מוביל למצב כמו החברים הוותיקים פה שיש להם איזה מסגרת זמן משהו מובנה כזה של שירות ושאר הזמן שלהם פנוי לחיות את החיים שלהם.

כלומר אובססיה אחת מכלה אותך ואת כל טיפת זמן פנוי ותפוס שיש לך.
אובססיה שניה מסדרת לך את החיים כך שלא תחזור למחלה מחד, וישאר לך זמן לחיות מאידך

זו דעתי ומה שהבנתי עד כה מהאתר והאנשים

תודה newbody.

קיבלתי הרבה מהתובנות שלך. טוב שאתה פה כדי לשדרג את הפוסט שלי...

בשבת קראתי בספר הלבן (עמ' 72, ולא נתנו שבתות אלא כדי לעסוק בהן...)

ש"עד לנקודה הזאת (של עבודת הצעדים בפועל ממש. טהרני), ייתכן שההחלמה הייתה כפייתית לא פחות מההתמכרות. אבל מגיע שלב שבו... אנחנו מקבלים אחריות על ההחלמה שלנו, אנחנו מתחילים לבצע את הצעדים" (לא היה לי כח להעתיק את כל הפיסקה הקצרה שם. עצלנות של מכור... מי שרואה לראות את המכלול כדאי שיעיין שם).

מכל מקום, נראה לי לפי הספר הלבן (וכבר לא מתוך החוויה האישית שלי, שמתוכה נכתב הפוסט), שהמצב שתיארתי כאן בפוסט אופייני לתחילת הדרך. אך בהמשך הדרך, במקום שההחלמה תתבטא בחשיבה ושיחה מתמדת על הגישות החדשות וכו', היא מתבטאת בעיקר בעבודה שיטתית ומאומצת של הצעדים. כנלע"ד.

אשמח אם ותיקים ובעלי ניסיון (כדוגמת סוד הכניעה) יחוו את דעתם (ובכך יעלו את מפלס הגאווה שלי ויגרמו לי לחוש שהדיון שפתחתי הוא ממש חשוב ועומד ברומו של עולם המכורים ).

האמת היא שברור לי שבסופו של דבר ה'פתרון' לבעיה נעוץ בחיים של חשבון נפש נוקב שנותנים לך לחיות חיים מפוקחים תרתי משמע גם מלשון פקחות וגם מלשון פיקוח. לדעתי בסוף החיים לא צריכים לסבוב סביב המחלה (ויכול להיות שפה אני טועה בגדול כי מעולם לא הייתי במקום כלשהו מחוץ למחלה הזאת) בהמשך החיים נעים סביב עוגן יום יומי של חשבון נפש ועבודה על המידות ובכלל העבודה הזאת נלחמת לאט לאט כמעט בכל התכונןת השליליות באופיו של האדם.
למעשה אני רואה בתכנית הזאת תכנית תשובה במובן הלכתחילאי(איזו מילה קוקית- והמבין יבין) של המילה תשובה שכל אדם צריך לעשות כי כל אדם צריך לתקן משהו במידותיו. אולי בוריאציה כזו או אחרת הצעדים יכולים להיות סתם כלים לחיים טובים יותר ובריאים יותר.
מקוה שהייתי מובן.
ותודה טהרני על הכיוון.

ערב טוב! הערב, תוך כדי לימוד עם חברותא בספר הלבן, שמתי לב לדברים חשובים שקשורים לעניין:

"כשאנו חיים בתוך המחלה שלנו, אנו עיוורים אליה.
בהחלמה... זה הכרחי שלעולם לא נשכח מה שאנחנו באמת.
אילו הבנו אך מעט מזה, אולי היו נחסכות מאיתנו שנים של ייסורים...
אם נוכל לעזור לסקסהוליסטים אחרים להבין את הטבע האמיתי של מה שהם עושים לעצמם ולאחרים... אכן נהיה אסירי תודה".

כמו כן, בהמשך נאמר כי חלק ממנגנון ההתמכרות הוא ה"התנזרות", או "הניסיון להתנזרות".
זהו שלב, שבו המכור משכנע את עצמו שהוא מפסיק, ובכך כורה את הבור לנפילה הבאה...

גם הצגת עצמי באופן תמידי כמכור לתאווה (בשיחות טלפוניות עם חברים ובקבוצות) היא חלק מהצפה תמידית של הבעייה מול העיניים.

כפי המופיע בספר הלבן אנחנו נעשים "מכורים לקבוצות"
אבל היות שאנחנו בהחלמה וצמודים לספונסר ומוכנים להקשיב,
הספונסר "כאילו שומר עלינו" שלא נהיה אובססיביים לקבוצות, רק במינון הנכון.