בין ייאוש לחוסר אונים

בתכנית 12 הצעדים, מרבים לדבר על חוסר אונים. ברצוני להבהיר את המושג הזה, שמאוד עוזר לי (כמובן, כפי שאני מבין אותו, וכפי שהוא בחוויה שלי). לשם כך, אני נעזר בהשוואה בין חוסר אונים לבין ייאוש.

יאוש

את הייאוש אני מכיר כבר שנים רבות לפני התוכנית. בדרך כלל, ההרגשה הזו מלווה אותי בעוצמה חזקה אחרי נפילה.

כשאני מתייאש אני מרגיש שאין לי סיכוי. אני מרגיש שלא שווה לי להתאמץ, כי אין לי לאן להגיע. הרי גם ככה בסופו של דבר אפול, אז מה זה כל כך משנה אם זה יקרה עכשיו או בעוד שעתיים?

כשאני מתייאש אני מרגיש שאין משמעות לחיי, ושלא אוכל אף פעם להגיע לדבר בעל ערך. יש לי באישיות דפקט כזה גדול, ששום הצלחה לא תעזור לי להיות שווה משהו.

חוסר אונים

חוסר אונים נשמע כמו ייאוש, אבל הוא לא. כשאני חסר אונים אני מבין שיש לי בעיה שאני לא יכול לפתור אותה לבד, ואני צריך עזרה.

חוסר האונים דוחף אותי למצוא את מי שיכול לעזור לי (והיחיד שיכול לעזור לי באמת, הוא ה' יתברך). חוסר האונים אינו חוסר תקווה, אלא פתח להתחברות למי שבאפשרותו להגשים את כל התקוות כולן.

כשאני חסר אונים, אני פונה לכוח העליון ומבקש שימלא אותי ואז אני מתמלא כפי שלא התמלאתי מעולם, כפי שאף פעם לא הייתי יכול להתמלא בכוחות עצמי, כאשר ניסיתי לנהל את חיי בעצמי.

תודה חבר יקר על הבהרת הדברים.

אוסיף משל שמתאר.
אלוקים הבטיח ל"בורג" אחד שהוא יזכה להטיס את נשיא ארהב.
הבורג הקטן ניסה להתקרב אל בית הנשיא.. אך אפילו לא עבר את גלאי המתכות.. מיודעינו הבורג זעק לשומרים "אני אמור להטיס את הנשיא".. כולם צחקו לעגו. הבורג נדחף. הגיע עד לרגלי הנשיא וניסה להרים אותו בתנופה. אך אבוי. הוא ממש לא מצליח. אפילו לא להרים את השרוך של נעלי הנשיא.. ואיך יטיס אותו טיסה שלמה?
מיואש חזר לביתו. מאוכזב. מאוכזב מאלוקים שנטע בו תקוות שווא.

הבורג המיואש החל לחשוב מחשבות אובדניות. מה אני? מה חיי??
חבר טוב של הבורג שלח אותו לקבוצות... בקבוצות הוא פגש עוד ברגים ומסמרים אומים וצירים שסיפרו עם ברק של אמת בעיניים שהם הטיסו את הנשיא. והבורג המסכן לא מבין. איך זה? אמנם ניכרים דברי אמת. מה עבד לכם שאל הבורג? רק תתחבר ותתפלל לחיבור והכל יבוא מעצמו ענו הברגים שהטיסו את הנשיא.

בורגינו היקר חזר לביתו. מלא תקווה. אם להם קרה הנס למה שלא יקרה גם לי? אבל חסר אונים לחלוטין. מאיפה אני יביא כוחות להטיס את הנשיא? ( חסכתי בתיאורים הרעיון מובן)

התפלל הבורג לאלוקים ואמר, לי אין את הכוחות. אבא, בבקשה עזור לי למלא את ייעודי שייעדת לי... והעזרה הגיעה. מהנדס בכיר הגיע לאסוף את הבורג. חיבר אותו אל גוף המטוס אייר פורס 1...
ואת סוף הסיפור כולנו מכירים.

אוסיף נמשל מבאס; בורג אחד החליט שהוא לא יסיע את הנשיא, אלא הוא יהיה הנשיא בעצמו, למה לא בא לו להיות בורג, כי מה זה בורג, כמה גרמים של ברזל שמסובבים, ומה הוא שווה, בסדר, נו, הוא יכול להחזיק מדף, אבל גם את המדף הוא לא באמת מחזיק הוא גורם לקיר להחזיק את המדף. הלך הבורג והשתמש והשתמש והשתמש, עד שהוא התחלד (לא בטוח שקיימת מלה כזו, נניח שכן), ומצא את עצמו בבית הקברות לברגים, שם ברגו אותו לאיזה חלונית של נר נשמה והוא קלט שהוא לא נשיא, וגם בקושי בורג

תודה רבה אור יקרות. תוספת חשובה ומאזנת.

רק אסור לשכוח, בהחלמה כיף. אני לא מרגיש כיום כמו בורג חלוד שבקושי בורג. אני מרגיש כמו בן של אלוקים. בן אהוב. ילד מיוחד. אמנם חלוש חולה וחסראונים אך אם רק אוותר על האגו שלי ואכנע ואתפלל ואסכים להתחבר אל המציאות אהיה חלק מהגילוי הגדול של האלוקות בעולם. חלק מכסא הכבוד...

הסר מעלי את הקשיים שלי כדי שהניצחון שלי עליהם יהווה עדות לאלו שאעזור להם לאהבתך לכוחך ולדרך חייך.

תודה רבה לכל המגיבים.

במבט שלי, חוסר אונים מביא אותי באיזה שלב לשמחה והתקדמות, זה לא מובן לי עדיין עד הסוף, אבל לפני חודשיים חוויתי מעידה רצינית וכמעט נפלתי. הספונסר שלח אותי לצעד ראשון בחזרה, ואחרי כמה ימים של עבודה חזקה על הצעד הראשון (-כתיבת המון דברים הכי מביישים שהתאווה עשתה לי, שיתוף חברים על זה, קריאת הצעד הראשון שלי, וכו') לא יודע מאיפה, הגיע לי שלווה גדולה מאד, ושמחה.. כל זה עוד לפני צעד 2. סוג של חוויית הצעד הראשון.

משא"כ ייאוש מביא בדיוק הפוך, להרס עצמי, ללכת אחורה, ו'אם כבר אז כבר..'

תודה לאלוקים על התובנות החשובות האלו.

אני חושש שמה שחסר לי זו אמונה כי יהודי מאמין שקשה לו פונה לאבא שיכול לעזור לו ובחוסר אונים מוחלט הוא מניח לעצמו 'ליפול אל זרועותיו המושטות של אב הרחמן'  (תודה לאביתר בנאי על המילים הקולעות).
אז למה אבא אני לא מצליח לחוש חוסר אונים למה רק יאוש?
מה אני לא מאמין בך?
:'(

בוקר טוב תשובה שלימה!

אני מקווה שמה שכתבתי לך כאן forum.gye.org.il/index.php?topic=5379.msg57091#new
בעמוד 4 ישיב על שאלתך.