תקופה ארוכה אני חש, שהחולשה שלי בנושא התפילה קשורה איכשהו להתמכרות.
גם בספרים הקדושים (ובעיקר בליקוטי מוהר"ן) מדובר רבות על קשר בין "שמירת הברית" לבין תפילה.

אם יש למישהו הסברים לעניין - נשמח (אני מניח שלרובנו יש לפחות קצה חוט...).

ידיד יקר
למיטב ידיעתי להתמכרות שלי אין קשר לשמירת הברית או לפגמו
כך שכל מה שנכתב בנושא אינו שייך אלי
דבר מעניין באותו הנושא רציתי לשתף, שכל תקופת המחלה הייתי בין המקפידים הגדולים על תפילה בציבור, דווקא בתקופת ההחלמה אני (כמעט ו)לא מתפלל אף אחת מהתפילות (חוץ משחרית) לא במניין ולא ביחידות

אינני בטוח שכל מה שנכתב בנושא, ללא יוצא מן הכלל, איננו נוגע אלי כמכור.
בהחלט ייתכן שהיו גדולי ישראל שצפו וראו כיצד פועלת נפש המכור, ונתנו עיצות בהתאם.
דווקא הספר ליקוטי מוהר"ן הוא אחת הדוגמאות הטובות לכך.
ראה למשל את הפוסט אודות צעד שלישי אצל רבי נחמן.

אמנם, אני ודאי מסכים איתך שאיננו יכולים לפעול לפי ספרי הקודש ולא לפי התוכנית,
אך לאחר שקיבלנו את התוכנית, אני סבור כי בהחלט יש מקום לראות כיצד ולחבר את הדברים למקורות,
פעמים רבות הדבר יכול להעשיר את נקודת המבט שלנו.




השיתוף שלך מעניין עד מאוד.
שאלתי היא, האם ייתכן שזה קשור לחברה בה גדלת,
שהיה ברור לך שכמו שלא מחללים שבת כך לא מפסידים תפילה בציבור,
וכשהגעת לתוכנית ויצאת קצת מה"ריבוע" של המסגרת בה גדלת,
וגם התחברת יותר למצבך האמיתי כמכור,
התחברת יותר למה שאתה מרגיש באמת ביחס לתפילה ולאיפה שאתה נמצא באמת מבחינה נפשית.

הנפקא מינה תהיה באדם שגדל בחברה פתוחה יותר,
שאז כבר עם תחילת ההתמכרות נחלשת אצלו התפילה.

לא
זה היה אחד מה'תיקונים' שניסתי לקחת על עצמי

מנסיוני כל ניסיון לחבר את התכנית לדת או לראות אותה משיקה לדת לפני הצעד האחד עשר(נסיונו של הספונסר), הוא סוג של הכחשה.

אני ישתף ברגשותיי, ומקווה שיהי לתועלת,
במחלה, התפללתי כרובוט, לא רבתי עם אלוקים, עשיתי מה שצריכים לעשות, אולי בגלל מצפון, (ניגשתי הרבה להיות חזן, כדי שההגה יהיה בידי)
ובשבתות קמתי מאוחר, ושתתי קפה וסחבתי את הזמן כי מה אני יעשה שעתיים וחצי,
בתכנית בהתחלה עוד פעלתי כרובוט, כי מה שעשיתי במחלה המשכתי בהחלמה, ובהמשך התחלתי להתפלל ביחידות, כי הייתי עצבני למה ההוא מתפלל לאט, והקול של ההוא משגע אותי, ובדיוק אנשים מעצבנים עמדו לידי, וכו' וזה לא בריא בשבילי כל הטינות האלו,

הייתי בסנדא של 12 צעדים שמסר ניקואלס, ושם קיבלתי הבנה מה זה צעד 11, התחלתי לבקש כל יום בבוקר לשפר את הקשר ההכרתי עם אלוקים, ולעשות רצונו, ולהגיד לו תודה על הרבה דברים טובים שקוראים לי, ובקשתי כל יום "מאלוקים אוהב" להתקדם בנושא הזה, (וגם בשביל ילדי שגדלים, והם צריכים אבא עם דוגמה אישית [לפחות מינימום שבמימונים] ובמקום לכתוב כל יום דפים שלמים של אסירות תודה, אני מוצא את זה בתפילה, והיום החזן מתפלל מידי מהר בשבילי,
ואסירות תודה על המתנה הזאת ואני כל יום מודה על המתנה הזאת "ורק להיום" ומתפלל לעוד יום מחובר ע"י התפילות.
חסר אונים שיצא מידי ארוך, אוהב אותכם וצריך אותכם.

מה זה "קורא קריאת שמע"? עם תפילין או לא?

מזדהה עם החוסר אונים לגבי התפילות. לצערי אני מנותק כמעט לחלוטין מהתפילות שלי כיהודי. אני לא שמח בזה, זה כואב לי, אך אני מקבל את זה ומבקש מאלוקים להדריכני. במקביל אני מרגיש חיבור הולך וגובר לקשר עם אלוקים, דיבור פתוח עימו, תפילות קצרות מידי יום, לפני מצבים שאני חושש מהם תוך כדי היום, לבקש את נוכחותו עימי.
לפני שהגעתי לתוכנית היה תהליך הידרדרות של כמה שנים שהגיע למצב של תפילין לבד מהר בבוקר, מניין פעם בשבועיים שלושה, וכן מנחה וערבית. עם ההחלמה, היתה תקופה קצרה של התחזקות בעניין, אך מהר מאוד זה שכך, לדעתי בגלל ההקשר של זה לציפיות מעצמי, הפנטזיה על מה שאני רוצה להיות, כפי שתכננתי מגיל צעיר (לקום מוקדם ולשלוט בנושא השינה היה ועדיין סעיף חשוב בתוכנית של לגבי עצמי). אה מה מה, יותר ויותר אני ראוה שמה שבנוי וקשור לציפיות, לתוכנית שלי לגבי עצמי - נופל.
אלוקים אנא עשה בשבילי מה שאני לא יכול לבד

אם מותר לי להגיב, לדעתי אתה בדרך הנכונה, לאט לאט, וזה יגיע בערת השם.

עם תפילין. יש כאן הדרגה בתשובות, מהכי פחות תפילה להכי הרבה תפילה...

לא הבנתי למה התכוונת בסוגריים (ניסיונו של הספונסר).

בכל אופן, אני תוהה האם ברגע שאדם מתחיל להרגיש חיבור כנה ואמיתי עם אלוקים במסגרת התוכנית, זה לא סוג של צעד 11.
הרי גם צעד ראשון הוא לא כתיבת הצעד, אלא הבנה אמיתית שאני חסר אונים.

באופן אישי ובהקשר ספציפי לשמירת הברית ורבי נחמן, אני מוצא הרבה הקשרים של התמכרות בדיבורים על הנושאים, בדיוק כפי שאני מוצא הקשרים לא קשורים פלוס מפחידים פלוס יוצרים אצלי רצון עז לשימוש כפול. ועדיין.

תודה אור יקרות. התחברתי מאוד. דבריך הם אכן אור יקרות...




שנזכה לתבונה להבחין בין השניים...

אני אוהב להתפלל את כל התפילות. במניין, ובזמן הנכון.
זה גורם לי להרגשה שאני 'בסדר'. שאני אדם טוב.
לא תמיד אני מצליח. זה בא לי בגלים. תקופות ארוכות של קימה מאוחרת.
אסירות תודה, מאז תחילת 'בין הזמנים' לא הפסדתי שחרית במניין. (גם אם לא תמיד בזמן)
בתחילת השבוע חזרתי לעבוד, ובניסי ניסים הצלחתי השבוע להתפלל כל בוקר במניין של שבע.
משתדל ללכת לישון מוקדם. מתפלל על זה הרבה.

התכוונתי שכל פעם שאני מעלה את הנושא הוא אומר לי חכה לצעד אחת עשרה
צעדים כשמם כן הם אחד אחרי השני