ישנם שני חברים באלכוהוליסטים אנונימיים שנקיים כמה עשרות שנים, והם חולקים את נסיונם כוחם ותקוותם עם רבים רבים אחרים. בעיקרון הם משתדלים לא להמציא שום דבר משלהם, ורק להעביר הלאה את המסר של הספר הגדול (ספר הבסיס לתכנית 12 הצעדים לגמילה מהתמכרות). ישנן הרצאות (באנגלית) מוקלטות שלהם על כל הספר, וניתן לקבל המון החלמה מהאזנה להם.

לאחרונה שמעתי אותם עם רעיון יפה, בנוגע לסדר של הצעדים ומה בעצם הם אומרים לנו. כמובן שהדברים הם לא מוחלטים, וזה רק הצעה להבנה של מבנה הצעדים, כאשר אנחנו משקיעים את עיקר הזמן שלנו בעשיה שלהם, ולא בהבנה שלהם.

הצעד הראשון מתמקד בבעיה שלנו (הודינו כי אנו חסרי אונים מול התאווה, וכי אבדה לנו השליטה על חיינו), הצעד השני מתמקד בפיתרון (הגענו לאמונה כי כח גדול מאיתנו יכול להחזירנו לשפיות), הצעד השלישי מדבר על החלטה (החלטנו למסור את חיינו ורצוננו להשגחת אלוקים כפי שאנו מבינים אותו), ומהצעד הרביעי והלאה מופיעות סדרת הפעולות שאנו נדרשים לעשות כדי להחלים מההתמכרות.

לצורך כך הם משווים אותנו לקולמבוס שגילה את אמריקה. לפניו חשבו כולם שהעולם הוא שטוח, וממילא מי שיסע באוניה בכיוון מערב - יפול כאשר יגיע לקצה. קולמבוס רצה להגיע להודו, אבל לא דרך היבשה (כפי שהיתה הדרך היחידה עד אז) אלא במסע מערבה. זהו בעצם המקביל לצעד הראשון שלנו במסע ההחלמה. גם אנחנו רצינו לפעול אחרת, אבל לא ידענו שיש דרך אחרת, וחשבנו שאם ניכנע - אז פשוט ניפול מקצה העולם ונתרסק. תמיד הכרנו נסיעה בכיוון אחד בלבד, ומעולם לא ידענו שיש גם דרך אחרת, שאפשר לנסוע לכיוון השני.

אז אחרי הבעיה שהיתה לו הוא חשב על הפיתרון, שזה כמובן הנסיעה מערבה. לא היה לו שום דרך להוכיח שזה יעבוד. כל מה שהיה לו זה אמונה. הוא האמין שהוא יצליח, למרות שכל האנשים בזמנו האמינו שאם הוא יעשה כך - הוא לא יחזור. זהו הצעד השני שלו, בו אנחנו מאמינים שיש דרך אחרת. אין לנו עדיין נסיון בעבודת הצעדים, אנחנו לא יכולים להסביר למה או איך זה עובד, אבל אנחנו מאמינים שאם נעשה אותם - נשרוד.

ואז הוא החליט שהוא הולך על זה. הוא החליט לקחת אוניה ולנסוע לכיוון ההפוך, וזאת בעקבות האמונה שלו, בנסיון לפתור את הבעיה. זהו הצעד השלישי שלנו, אנחנו מחליטים לעשות את התכנית, מחליטים למסור את חיינו ורצוננו להשגחת אלוקים כפי שאנו מבינים אותו.

אבל גם אחרי ההחלטה, הוא עדיין נותר במקומו. להחליט זה לא מספיק, כמו בבדיחה הידועה (שלושה צפרדעים ישבו על הענף. שתיים החליטו לקפוץ, כמה נשארו על הענף? שלושה כמובן, כיון שההחלטה לא הזיזה אותם עדיין). אז אחרי ההחלטה הוא התחיל בסדרת פעולות מעשיות. הוא שכר אוניה, לקח צוות ובסוף יצא לדרך. הפעולות הן אלו שעשו שינוי. אם הוא רק היה נשאר בבעיה או אפילו בפיתרון, או אפילו בהחלטה - הוא לא היה מגלה את אמריקה. אבל הפעולות שלו גרמו לשינוי.

זה מה שאנחנו צריכים במסע שלנו לגלות את אמריקה. לא לדעת שיש לנו בעיה, ואפילו לא להעמיק בפיתרון. למרבה הצער, אפילו ההחלטה הנחושה ביותר לעשות את התכנית - לא תקדם אותנו במילימטר לכיוון הנכון. רק הפעולוות של ההחלמה, הצעדים הצעדים (בדגש על ארבע עד שתיים עשרה), הם אלו שיעשו את השינוי שאנו מצפים לו.

תודה. כנאמר, פעולות פעולות ופעולות

יש משהו שמעט מפריע לבצע את הפעולות האלה וכעת זה מתחדד לי.
כפי שאמרת הצעדים הראשונים הם בעצם לא פעולות בדרך להחלמה אלא השתלשלות מציאותית של הדרך שלנו להחלמה. לכן קצת קשה לבצע את הצעדים האלה. זאת אומרת- מדובר בהבנה שאני חסר אונים, הבנה שיש לי כח עליון שיכול לעזור לי, וההחלטה לצעוד- קצת קשה לבצע את הפעולות האלה זה משהו שצריך להגיע אליו עצמאית ומשם לצאת לביצוע ולכן מעולם לא הבנתי מה בדיוק אנחנו עושים בשלושת הצעדים הללו- זה אמור להיות כבר אצלנו?

מקווה שהייתי מובן. קצת קשה להסביר את השאלה.

לכן יש כלים שעוזרים לנו להגיע למקום הזה.

אדם שרוצה לקנות בית, צריך קודם כל להחליט על כך. גם לפני שהוא ניגש לקבל משכתנא, הוא עושה בירורים ומליון דברים נוספים. אותו דבר זה אצלנו. המטרה היא העשיה, אבל לפני כן יש צעדים של הכנה שהם הבסיס. גם בצעדים האלו שאני אמור להגיע אליהם מעצמי, ישנם אפשרויות לקבל עזרה.

דוגמא טובה היא הכתיבה של הצעד הראשון, שאמנם לא גורמת לי "לבצע" את הצעד הראשון, אבל בהחלט יכולה לעזור לי להפנים את המצב שלי ולהגיע אל זה. אותו דבר זה המסירה של הצעד הראשון בפני קבוצה, וכמובן הדבר נכון לגבי השתתפות בקבוצות (בנוגע לצעד השני) כי אז אני מתחיל להאמין שאכן זה שייך ויש לי סיכוי.

סוד יקר, תודה על כל הכתיבה.ובפרט על הפוסט הזה.

תשובה שלימה היקר, הבנתי את ההערה שלך.
ובכן,
זו לא תוכנית פילוסופית. אפילו בקושי פסיכולוגית. וישנם פעולות מאוד ברורות לכל צעד. ממש פעולות טכניות מוטוריות מעשיות.
אני הסתייעתי בספונסר שלי שללימד אותי ועדיין מלמד אותי מנסיונו.
אשמח להעביר לך גם מנסיוני.
אני מכיר 5-6 פעולות שונות ששייכות לצעד הראשון. ויש עוד הרבה.

בהחלמה
אוהב הושיעה

נשמח אם תוכל לפרט אותן!

אני יכול לפרט לשם הדוגמא. אך לא ארחיב, כי המסורת של הצעדים צריך להגיע בצורה מסודרת מהדרכה של ספונסר ולא מפוסטים של פורום.

פעולות לצעד ראשון.
1. כתיבת ההיסטוריה בתאווה.
2. כתיבת הרגשות שסביב השימוש. הרגשות לפני ואחרי והפיצול אישיות.
3. רשימת טריגרים ותכנית פעולה איך להתרחק מהם.
4. רשימת סיבות למה אני לא רוצה לחזור לשימוש. או לחילופין רשימה של מה היה המחיר שהייתי מוכן לשלם ושילמתי בחיי כדי לזכות למנת סם.
5. רשימת בקבוקים.. כלומר איפה החבאתי תאווה לעת מצוא ליום קשה, להיפטר מזה.  ( תמונות עיתונים מספרי טלפון קבצים לינקים וכו')
6. להצהיר בפני חבר: שלום קוראים לי הושיעה נא ואני מכור לתאווה.
7. רשימה של מקרים בהם אבדה לי השליטה על חיי, גם בלי קשר ישיר לתאווה.
8. רשימה של כל הדברים שאני חסר אונים מולם.
וכן על זה הדרך.. פעולות המבטאות את הצעד:
"הודינו כי אנו חסרי אונים מול התאווה וכי אבדה לנו השליטה על חיינו"...

תודה רבה