מי שיסביר לי מאיפה מגיע הכעס שלי על דברים שלא נוגעים אלי
אודה לו מאד

דוגמא: אני עובר ברחוב ליד ורואה אדם שבנה בצורה שלדעתי גרם עוולה
אני מסוגל חצי שעה בראש שלי לעשות לו משפט שדה , אף שאיני יודע מיהו הבן אדם והדבר שעשה כלל לא מזיק לי
א"כ מה מפריע לי כ"כ שיש בעולם חוסר הגינות?

ודוגמאות לא חסר כגון למה הח"כ ההוא עשה כך וכך
שזה דבר שאין לי שליטה עליו כלל וכן לא יעזור לי מה שעשה או לא עשה
א"כ שוב מה מנהל אותי כ"כ חוסר ההגינות שלו

אם יש על זה מאמרים אשמח לקבל קישורים
תודה

צהריים טובים!

לא מאוד מבין בזה. אך גם אצלי זה ככה.
מקריאה בספרות ובפורום ומשיחות עם חברים,
הבנתי, שכמו שאנחנו מכורים לתאווה,
אנחנו מכורים גם לטינה.
באיזה שהוא מקום, אנחנו מקבלים משהו מלהיב ומעצים מהטינה,
כמו שאנחנו מקבלים אותו מהתאווה.
ולכן, כמו שאנחנו נכנעים ומוותרים על תאווה,
עלינו לעשות זאת גם ביחס לטינה.
התכנית מתחילה עם עבודה על תאווה,
ועוברת לעבודה על טינה.

הייתי בקבוצה שמישהו התבטא בה ביחס לכך בצורה קצת בוטה
(אני קצת אעדן את דבריו):
הוא אמר שאפשר לאונן באופן שכולנו מכירים,
ואפשר לאונן בתוך הראש עם הטינות.

נראה לי שאם נקרא הרבה בספרות ונשוחח הרבה עם חברים ותיקים,
נבין בוודאי יותר את העניין.

אני לא יודע למה אתה כועס ככה, אחרי היכרות עם עצמי יש לי יותר הבנה מדוע אני כועס - ריכוז עצמי. זה ה DNA שלי, מה שזורם בדם של מכור. אין באמת דבר שלא קשור אלי. הכל. קשור. אלי. הנסיבות יכולות להשתנות ולהתהפך לפעמים אפילו ברגעים ספורים אתפוצץ מתנועות סותרות. כמו ספוג אני סופח הכל. 

כל אירוע, לידי או רחוק ממני עובר דרך פילטר שנקרא 'אני', ולכן מרפסת או חניה כפולה (ובכלל לא היה לי רכב...) בעיר שמעולם לא ביקרתי בה קודם, או סתם הערה של אדם שאיני מכיר למישהו אחר שאין לי מושג מיהו, יטריפו אותי. מה עושים? מקבלים החלטה פנימית שזה לא קשור ויוצאים מהעצמי...

יש גם לא מעט פעמים שמה שאני רואה מהווה מראה אמיתית אלי ולמי שאני, מציאות שלוחצת לי על כפתורים גלויים או אפילו סמויים שלא ידעתי על קיומם. ארחיב בל"נ בהזדמנות. 

אותי לימדו שמאד יעזור לי כמה שפחות לשאול "למה?"
ויותר לשאול "איך?".
אז אם אני הופך את השאלה שלך ל- "איך?"
דהיינו - איך אני נפטר מכל הכעסים הארורים האלה שלא נותנים לי מנוח ?
הייתי עונה לעצמי כך :
הפוך את המבט.
ס'תכל על עצמך...
אני יותר טוב ?
אני לא עושה דברים כאלה ? או יותר גרועים ?
צריך כנות בשביל זה אבל זה משחרר.
ולא שאני מחלים אייי, אבל זה משהו שעוזר לי.
בהצלחה, נשמה.

משהו אמר לי שכעס זהו באיזהו שהוא מקום רצון או זכות לשליטה כיון שאני בטוח שאני צודק לכן "זכותי" לכעוס עליו
ועלי ללמוד שגם אם אני צודק בכעס זה עלי לרצות לוותר על זה כיון שזה מאד לא בריא לי

עדיין לא התרגלתי לכיוון זה אך נראה שזה הכיוון שבעז"ה יעזור לי להבין את עצמי ולוותר על הזכות לכעוס

בתפילה לה' שוויתור זה יביא לעוד החלמה

אצלי,‏ כשאני רואה אדם אחר עושה משהו לא טוב וזה מכעיס אותי,‏ זה סימן מובהק שגם אני לוקה באותו דבר.
למשל:‏ אני רואה את הבן שלי לא עוזר לפנות את השולחן ואני כועס עליו.‏ זה סימן שכנראה שגם אני לא מפנה את השולחן בכל פעם שתריך,‏ ויש לי רגשות אשמה על זה,‏ אבל אני לא יכול להרשות לעצמי לכעוס על עצמי,‏ אז אני כועס על מישהו אחר בהזדמנות הקרובה.‏ ‏
יש אפשרות נוספת,‏ שאני דווקא מקפיד מאוד על פינוי השולחן תמיד.‏ אבל בתוכי הייתי רוצה לנהוג כמו הבן שלי,‏ ואני מקנא בו על שהוא מרשה לעצמו מה שאני לא מרשה לעצמי,‏ או לא הרשיתי לעצמי כשהייתי בגילו,‏ וזה ‏ יוצא בצורת כעס עליו.
כשאני מבין את זה אני יכול להפוך את זה לתפילה:‏ רבש"ע תעזור לי לקבל את המקום שבו אני לא רוצה לפנות ‏את השולחן.‏ עזור לי להיפגש עם המקום הזה,‏ להודות בו,‏ להסכים להרגיש את הכאב שבו.‏ תעזור לי לתקן את הפגם שבי,‏ ואז פגם דומה אצל אחרים לא יעורר בי רגשות קשים.

וראה עוד כאן

הסיפור עם הבעש"ט שמובא בקישור הגיע אלי ביום הנכון
לאחר שבת שלמה שדנתי עם עצמי בענין כעס
עוד ראיה שכל אדם יש לו מסלול מיוחד
ואפילו קריאת פוסט בזמן שמתאים לו
תודה

פשוט לדון לכף זכות את היהודים העושים מעשים שלא כ-ראוי ולהבין כי אם היה להם את המוח והמחשבה שלך והידיעה שלך לגבי מעשיהם, אז גם הם לא היו עושים אותו, פשוט חסרה להם הידיעה שלך, אז למה להאשים אנשים שאין להם את הידיעות שלך, מסכנים!

כל מה שאמרו פה נכון באמת בדר''כ אדם כועס על מה שיש בו.
אבל לפעמים יוצא לי לכעוס על אנשים כי הם באמת עשו דברים שאני לא מסכים איתם, ובי אין את הדברים האלה (יש בי מספיק פגמים אני לא צריך להוסיף לי את מה שאין בי).
ואז מה שעוזר לי להתמודד עם הכעס זה לעצור שנייה לקחת כמה נשימות, ולחשוב "מה יעזור לי לכעוס עליו" מילא אם אני ילך וידבר איתו אבל סתם לשמור טינות בלב זה לא יעזור ורק יגדל לאט לאט.
וככה אני מרגיע את הכעס שלי.
מקווה שהועלתי למישהו, אם לא אז מקווה שלפחות הועלתי לעצמי בכתיבה.

עוד יש להוסיף שזה לא בריא לשמור כעס בלב, אלא יש להוכיח את הבן אדם שעושה לא טוב, או לפחות לשוחח איתו ולהבין למה עשה כך, וכך יפוג ויעלם הכעס על הבן אדם. בספר אהבת ישרא-ל כמדומני הביא מקרה שבו משהו לקח לך את המקום שהיה כתוב עליו את שמך בבית הכנסת! ואם לא תעיר לו שזה מקומך, אלא תעמוד מהצד ותקפיד עליו, מה הרווחת? כעס ואי כוונה בתפילה!