מי שיש לו תשובה לשאלה זו אודה לו מאד
או הוא דובר כאן בעבר על זה אשמח למצוא את זה.

שמעתי הרבה בקבוצות על סקסוהוליסטים שיש להם בעיות אכילה.
אני אישית חסר אונים מול אוכל.
גיליתי שהתמכרות כ"דחף טבעי שבא לספק רצון לא טבעי" יכולה להגיע מכיוונים שונים.
בספרות מתוארים רבים שהיו מכורים לסמים אלכוהול ומין.
בקיצור, אנחנו המכורים, חיפשנו תמיד פתרונות קסם לבעיות בהן נתקלנו בחיים, יש שניסו אוכל, יש שניסו מין, אלכוהול סמים ועוד. יש שבחרו בכמה אפשרויות.
בדיעבד, הבנתי שכל התשובות אינן נכונות 
אוהב,
ירוחם

אני לא יודע להגיד לך על ידי מחקרים מעמיקים שעשיתי כי לא עשיתי- אבל עלי אוכל לומר שהמשיכה שלי לאוכל גדולה כמעט כמו תאוות המין שלי.
מן הסתם  יש קשר כמו זה שירוחם הצביע עליו- נשמח אם תחכימו אותנו.

אני מכיר מכורים למין רבים שמכורים גם לאוכל.
יש גם תכנית שתים עשרה צעדים לאכלני יתר כפייתיים שנקראת OA - Overeaters Anoninmus.
יש להם גם אתר. כתוב בגוגל OA ישראל ותמצא אותם.

לדעתי, כדאי להתייעץ עם הספונסר שלך על אפשרות של שילוב התוכניות (אם הינך בכלל מעוניין בכך), בייחוד בתחילת הדרך.
בשלבים מתקדמים יותר בתוכנית, אנו אמורים להחיל את עקרונות הצעדים בכל תחומי חיינו, ואז לדעתי התוכניות האחרות של הצעדים, שמדגישות כיצד ליישם את הצעדים בתחום מסוים, ומביאות ניסיון כוח ותקווה של אנשים שהתמקדו בעבודה על תחום זה, עשויות לעזור.

דרך אגב, יש עוד המון תוכניות 12 צעדים להמון תחומים בחיים, אפילו תחומים כמו תלות יתר באנשים אחרים, או אנשים שלא מרוויחים מספיק כסף (תת-משתכרים). הצד השווה שבהן, שיש דבר שמאוד מציק לנו, המהווה חלון שדרכו אנו מבינים שבעצם איבדנו את השליטה על חיינו. בסופו של דבר, רק החלק הראשון של הצעד הראשון הוא שונה - מול מה אנו חסרי אונים, כל השאר זה כבר אותו עיקרון (כמובן שלכל תכנית הדגשים והגישה שלה, וגם כל תוכנית בצעד שתים עשרה נושאת את המסר למי שסובל מהבעייה בה היא עוסקת).

מקווה שהיה לתועלת. מאחל המון החלמה, מפוכחות, נקיות וחיבור.

תודה על הנושא החשוב.

על עצמי אוכל להגיד שיש לי בעיה רצינית מאד עם אוכל, אבל בנתיים רק להיום אני מתמקד במין עם הצצה מדי פעם לוויתור קטנטן על איזה דבר מאכל...

איך שאני רואה על עצמי ושמעתי מחברים - יש בי אישיות של מכור. כל מה שעושה לי טוב מידי אני מתמכר אליו בשניה. אם אני עכשיו קצת בלחץ נפשי ויש לי ארסידק עם מליון סרטים אני כמעט לא אוכל לוותר על זה. באוכל זה ממש בולט. אני שם לב בעצמי שמתחיל טיפה חוסר שקט, אני יכול להוציא הרבה כסף על אוכל ולהצטער שניה אחרי (ולפעמים תוך כדי..) אני יכול לאכול ולבלוס בלי להרגיש בכלל מה אכלתי.. זה לא רק באוכל, הכפייתיות אצלי למשל זה גם בכסיסת צפרניים - לא יעזור מה שניסיתי להפסיק לא הצלחתי(במיוחד בשבת כשהעירו לי כ"כ הרבה פעמים על זה, נכנס לי למקום האסור שזה נהיה יותר גרוע..)
בקיצור, נפש של מכור זה יכול להתבטא בהמון צורות ובמיוחד בטעם של אוכל כי הסיפוק הוא ממש מידי.

נשמח אם עוד חברים ישתפו בזה, זה באמת נושא מעניין...

יש. מנגנון הגמול (תחושת ההנאה) שגורמת לאדם הממצוע לחזור על אותה הפעולה ממין ומאוכל יושב באותו המקום במוח. לא בהכרח שזה יקרה אבל בהחלט שכיח. הגם שישנם מכורים על מלא בשני התוכניות (SA-OA) לא תמיד רצוי לקבוע שזהו סבל 'מתחלואה כפולה', יש שמתייחסים 'לחולשה' לאוכל (או למין אם הם בתוכנית הנגדית) כפגם אופי משמעותי שזמנו יגיע... ההבדל? האובססיה. כשהיא שבה וצפה פעם אחר פעם לתוך היומיום כנראה שזו פונקציה המתאימה לצעד ראשון...

בהחלמה.

מחקרים אומרים שלמעלה משבעים אחוזים מהמכורים, סובלים מהתמכרות ליותר מדבר אחד. בספרים מקצועיים יש פילוח מדוייק יותר של המכורים למין וההתמכרויות האחרות שלהן.

יש בדיחה שאומרת שאם מכור היה צריך ללכת לקבוצות עבור כל ההתמכרויות שלו, לא היה נשאר לו זמן בחיים לשום דבר אחר...

לאחרונה אני מקשיב הרבה לשיחות בנושא חינוך של הרב יחיאל יעקובזון (ניתן למצוא בקול הלשון, שיעורים מומלצים ביותר).
אחד המשפטים שהוא אמר תפס אותי חזק הוא שכל אדם עושה כל מה שביכולתו להגביר הנאה ולהתרחק מכאב. ההבדל בין צדיק לרשע הוא שהצדיק מוכן לוותר על ההנאות הגשמיות עבור הנאות רוחניות ששווה הרבה יותר.
נראה לי שהמשפט הזה נכון ביותר עבורנו בהיותינו מכורים.
הבעיה העיקרית בתור מי שמכור לתאוותיו הנה חוסר היכולת להיות ממושמע לדרישות מעצמך. חוסר היכולת הזאת נובעת מאי-הרגל למשמעת, וממילא לבן אדם קשה מאוד להגיד לא.

תרגיל מומלץ (דרך אגב גם בתור הורה) הוא להריל את האדם להיות ממושמע. ניתן לעשות זאת גם בדברים שממילא כבר עושים ולא קשה להיות ממושמעים בהם.
למשל לפני שאתה הולך לאכול ארוחת צהריים תגיד לעצמך "אני הולך עכשיו לאכול ארוחת צהריים". כך כמה פעמים ביום תרגיל את עצמך לומר משהו ולעשות אותו. פעם אחר פעם.
עם הזמן ניתן לקחת משהו שבטבעיות אתה מתנגד אליו קצת ושוב באותו רעיון לקבוע עובדה על ידי אמירה ואז לבצע.
עם הזמן אתה מתחיל להתרגל לכך שכאשר אתה אומר אתה עושה.

כך שלא מפתיע אותי, שבתור מכור לאוננות ופורנוגרפיה, אני מכור גם לאכילה כפייתית, לסדרות טלוויזיה, למשחקי פלאפון, ...
אני כרגע מתרגל את התרגיל דלעיל בשבועיים האחרונים, וברוך השם רואה הרבה ברכה ביכולת שלי להתגבר על האוננות והפורנוגרפיה.
את הדיאטה לבינתיים נשאיר למחר

תודה לכך המגיבים
כעת אני מנסה ללכת לקבוצות חיות של SA  פעמיים בשבוע בל"נ
וכן לקחתי ספונסר שהיה בשני התוכניות
אני מקווה שבעתיד אוכל לכתוב כאן שיש השתפרות בשני הדברים
כיון שכיום אני חסר אונים בשניהם...

אם כבר התפתח דיון, יותר נכון סוג של סקר, אגיב גם אני.
אצלי זה בדיוק הפוך, יכול לעבור עלי יום שלם כמעט ללא שבא אוכל לתוך פי.
זה לא שאני לא אוהב אוכל, אם מגישים לי, זה משהו אחר (מה לעשות שאף אחד לא מגיש ), אבל לקום ולפתוח מקרר אפי' בשביל לשים גבינה או ירק בצלחת, אני נורא מתעצל, זה כנראה פגם אופי רציני שאני יאלץ לטפל בו, עד אז אני נורא סובל כי הרעב זה אחד הדברים המסוכנים גם לתאווה ולעוד דברים לא טובים.
מקווה מאוד שישתפר אצלי המצב.
'רק תפילה' אולי נאזן אחד את השני, נראה לי שנכנסת לתוכנית היטב בפול זג, ומאחל לך המון הצלחה בהמשך.

לא בטוח שזה סותר. אפשר לומר שלמי שיש בעיות עם מין יש בעיות עם אוכל.
אני יכול לומר על עצמי דבר דומה, אם כי לא זהה לגבי מין.

היו תקופות שבהן שבועיים מין לא היה מעסיק אותי כמעט בכלל.
לדעתי, זו גם חלק מההתמכרות שלי ("התנזרות").

אמנם, השוני הוא בכך שאח"כ זה היה מתפרץ,
אצלך אני מבין שעדיין זה לא כך.

בהקשר לכך, מתחבר לדברי אסירותודה:

מתאות המין אפשר להינצל ולא להיות תאב לה וזאת כיצד?  חז"ל לימדונו: "מרעיבו- משביעו" כלומר אם אתה לא נותן לתאוה את מבוקשה בהתחלה, על אף כל הקושי, הרי שהתאווה תשבע ותתרגל לא להציק לך יותר!  אולם אוכל הוא דבר הכרחי לאדם, ולכן לעולם לא תפסיק עם תאוה זו, אם כי נסה למצוא מאכלים בריאים וטעימים.