בתפילה לה' שאכתוב בצורה נכונה ומועילה
כשהתחלתי את התוכנית הסבירו שמחלתנו נובעת מ"ריכוז עצמי" וכן שאני מנוהל מ"פחדים".
ואצלי היה הדבר שני חסרונות שונים שבמקרה שניהם נפגשו אצלי.
אך לאחר שיחה עם ותיק בתוכנית על צעד 2, נפל לי האסימון ששני דברים אלו קשורים מאד אחד לשני ואולי זה שני צדדים של אותו מטבע.
כשאני בריכוז עצמי היינו שרואה את כל העולם דרך האינטרסים שלי, אז אני חושב שכך גם כולם שהרי זה העולם שאני מכיר .
ממליא אם אדם מגיע לעזור לי איני מאמין לו ,אלא ישר שואל מה הוא ירוויח מזה ועד שלא שכנעו אותי שיש לו סיבה לעזור לי איני מאמין לו .
והתוצאה של דבר זה הוא פחד איך אני יסתדר עם כל מיני דברים שאיני יודע מה לעשות אתם.
יוצא שריכוז עצמי מביא לחוסר אמונה באנשים שמביא לפחד.
אך האפשרות השניה של ההחלמה הוא
אני לבד לא יכול
ממליה גם השני אם יחשוב רק על עצמו לא יצליח שהרי אדם שחי לעצמו נתקל במבוי סתום שזהו הצעד הראשון.
ואז מתחדש עולם שלא הכרתי, שאדם שחי עבור האחר מועיל גם לעצמו.
ודבר זה עוזר בכמה דברים
1 כבר אין לי סיבה להתביש בזה שאני צריך אחרים ,כיון שזה צורת העולם.
2 אין לי סיבה לברוח מלבקש עזרה
3 אך הנקודה העקרית היא שאני מאמין באחרים שיעזרו לי.
שהרי נולד לי עולם חדש שעזרא לשני מועילה גם לי וא"כ אני מאמין לאחר שרוצה לעזור לי.
ואחר שאני מאמין לשני שיעזור לי שוב אין לי ממה לפחד שהרי שנינו באים באותו מטרה לעזור לעצמנו,
וא"כ אנו באותו צד ולכן אנו יכולים לתת אמון אחד בשני ולא לפחד אחד מהשני .
ויוצא מזה שני דברים
1 שריכוז עצמי מביא לפחד ויציאה מזה מביא לאמונה שזה הפוך מפחד
2 שאחרי שהבנתי שאיני יכול לבד(צעד 1)הבנתי שאני יכול לתת אמון באחרים(צעד 2).
אך חשוב לזכור שגם אם השני מרוויח מזה שהוא עוזר לי אני עדיין חייב לו הכרת הטוב ,שאם לא אז אני יחשוב שאני יכול לבד ושברתי את העץ שעליו אני עומד.
אולי אין לי כשרון ספרותי אך מקווה אני שדברים שיוצאים מהלב יכנסו ללב ויהיה בזה תועלת.
