לא ככה תיארתי את זה לעצמי כאשר עברתי בפעם הראשונה על רשימת הצעדים בתכנית 12 הצעדים לגמילה מהתמכרות. היו שם צעדים שנראו קשים מאוד, על גבול הבלתי אפשריים, ולעומתם הצעד האחת עשרה היה נראה משחק ילדים. תפילה והרהורים? קטן עליי.

הצעד האחת עשרה מציע: ביקשנו בדרך של תפילה והרהורים לשפר את הקשר ההכרתי עם אלוהים כפי שאנו מבינים אותו, כשאנו מתפללים רק לדעת את רצונו עבורנו ולכוח לבצע זאת.

לא כל אחד חווה את הצעדים באותו אופן, ולא לכולם הקושי הוא באותו מקום. יש כאלו שמאוד מתקשים בצעד ראשון ("הודינו כי אנו חסרי אונים מול התאווה וכי אבדה לנו השליטה על חיינו), ויש כאלו שזה בא להם בטבעיות, וכן הלאה לגבי צעדים אחרים שנחשבים קשים, אבל לא היה נראה לי שצעד של תפילה והרהורים נחשב יותר קשה עבור אף אחד.

איך אפשר להשוות את הקושי של תפילה לקושי של הצעד התשיעי שבו אני צריך לכפר במישרין בפני כל מי שפגעתי בו? כאשר ראיתי את זה מופיע שם, אמרתי לעצמי שאני מוכן לעשות הכל אבל לא את זה. היו לי ברשימה בראש אנשים שפגעתי בהם בצורה חמורה כל כך, שאם הייתי רואה אותם במדרכה בצד אחד של הרחוב הייתי צריך לעבור לצד השני (או שהם היו עוברים...). או הצעדים הרביעי והחמישי, בהם אני נדרש לערוך רשימה של כל פגמי האופי שלי, ואח"כ להתוודות עליהם לא רק בפני עצמי ובפני אלוקים אלא בפני אדם נוסף.

בתור אדם שנולד דתי, תפילה איננה דבר זר לי וחשבתי שזה יהיה קל. טעיתי.

כאשר ניסיתי להתחיל להתפלל באמת, נתקלתי במלוא העוצמה באותם "רעשים בנפש" שמוסברים כל כך יפה בספר הלבן. לא היתה לי שום בעיה למלמל גם אם זה שלוש פעמים ביום או את כל ספר התהלים, אבל להתפלל באמת? להרהר במה שאני מבקש? זה כבר סיפור אחר. כאן, אפילו דקה בודדת של שישים שניות זאת כבר משימה כבדה. כל קבוצה שנפתחת בדקה של תפילה מספקת עבורי הזדמנות נוספת, וכל פעם הקושי חוזר. לשבת דקה בדממה, לחשוב על אלוקים ולחשוב מה הוא רוצה ממני, בלי לברוח למחשבות על שום דבר אחר, לא החדשות, לא המשכורת, לא הבוס - כלום. שישים שניות אני ואלוקים.

יותר משלוש שנים ועדיין קשה לי. עדיין זה לא בא לי בטבעיות. יש הדרכה חשובה מאוד בספרות של התכנית, אבל את הפרקטיקה אני צריך לעשות לבד. התקדמות יש, אבל באותה מידה יש גם הרבה מקום לשיפור.

אולי אתפלל שזה יהיה קל יותר...

תודרבה. גם לי. רק בזמן כאב / צער / שמחה / הודיה יכולתי להתמקד בדיבור איתו. אבל סתם כך? ביום רגיל, 'כשהכול דופק'? להרהר? אני נשאב מיידית. רק לאחר שנים למדתי בעזרה מקצועית איך להתמקד במשהו אחד. לא להילחם גם במחשבה. לא להיאחז בה ובכך להעניק לה חיים. לתת לה להתפוגג ולחלוף אל האחרת. ממש כמו גל המתנפץ אל החוף ומיד מגיע אחד נוסף... לקח לי זמן לתרגל ולהתרגל. ועדיין, יש ימים מוצלחים יותר ויש עוד יותר... חיבוק.

שלום לך
סוד הכניעה

אני חדש פה באתר, ומרפרוף מהיר אני רואה שאתה פה ותיק שבותיקים ואולי גם ממנהלי האתר, כך שאולי לא נכון מצידי להביע ועמדה, עם זאת, לפעמים דוקא מי שבר מבחוץ רואה דברים פשוטים ובצורה אוביקטיבית יותר, ממי שכבר נמצא עמוק, ועובד רק לפי הספר.

ובכן, מבלי לעשות את 12 הצעדים, אני, כמו כל יהודי שמשתדל להיות טוב רוצה מאד להרגיש חיבור לאלוקים בתפילתו אליו, כי הלוא זהו מהות התפילה מלשון פיתול וחיבור, וכל אחד בדרגה שלו ובמצב שלו מתמודד בקושי הזה להרגיש חיבור אמיתי בלאלוקים התפילה, ולא רק מלמול המילים, יתירה מכך בספרי הקודש ישנה אבחנה מאד מעניינת בין מחשבה לרגש, דהיינו גם אם מישהו חושב פירוש המילות שהוא מדבר זו עדיין לא תפילה אמיתית, תפילה אמיתית היא שלא רק 'חושבים' מה שהוא אומרים (מח), אלא גם 'מרגישים' ומתחברים (לב) למה שאומרים, בספר 'פנים יפות' בפרשת ויחי יש משפט חריף על כך, והוא כותב שמי שמתפלל ומכוון פי' המילות אך אינו מתרגש ומתחבר למילות התפילה הוא "אינו מתפלל אלא כלומד את התפילה".

ולעניננו, נראה לי שאצל יהודי הדבר שיכול לעזור לו להתחבר לתפילה זה דוקא הלימוד בספרי הקודש על מהות התפילה, חשיבותה ומעלתה, וגם להשתדל לדבר לאלוקים גם במילים ובשפה שלנו.

אני יכול בהחלט להבין שקשה להתחבר באמת למושג תפילה אם זה לא מגיע ממניע רוחני רק ממניע מקצועי.

אשמח לקבל חוות דעת אם טעיתי. 

מאין לך פירוש זה? התי״ו בתפילה נופלת כי שרשה פלל, לשון פלילה ודין, ומה לזה ולפיתול כלומר קשר וחיבור?
ואם בתפילה עסקינן, אומר את דעתי בקיצור נמרץ, שכל תלאותינו פה בעולם לא באו אלא לגרום לנו כמיהה לא-ל עליון השולט ומכוון את ארחותינו, וכך צריך לגשת לתפילה כלומר אין כתובת אחרת אלא הוא, ומי שבודק שאם התפלל היטב צריך להיענות, הוא בכלל עיון תפילה שמוציא את האדם מן העולם, כי מהות התפילה אינה להשיג את הדבר המבוקש, אלא פניה ובקשה מהגורם היחיד שמסוגל לקבלה, אם ירצה.

וז"ל ספר תורה אור (לבעל התניא זצ"ל) פרשת תרומה (עט,ד):
'ולכן תפלה הוא ל' חבור כמו נפתולי נפתלתי. ובלשון המשנה התופל כלי חרס שמתחברים....'

מודה
גם לי קשה מאוד השיפור הקשר ההכרתי עם אלוקים על ידי תפילה והרהורים,
קשה לי להיות בשקט פנימי
המוח לא רגיל לשקט,
אני צורך רעש סטטי כל הזמן, ולכן לא יכול להתחבר איליו כראוי,
יש בהחלט התקדמות אבל הדרך עוד ארוכה,
הדיבור הפשוט עם אלוקים, עוד רחוק ממני
בתקווה לשיפור
מוטי

ישאל שלום,

בתיאוריה אני מסכים איתך. בפרקטיקה זה לא עבד לי אף פעם.

אסביר: התכנית של הצעדים לא חידשה אפילו דבר אחד שלא כתוב במפורש שחור על גבי לבן מאות ואלפי ועשרות אלפי פעמים בספרים שלנו, הן בספרי החסידות והן במוסר, הן בהשקפה והן בהלכה וכן הלאה. הכל כתוב, הכל ברור והכל נכון.

אבל זה עדיין לא עובד עבורי. השאלה היא כמובן למה. הרי אין צל של ספק שהדברים שנכתבו הם נכונים, לא רק ברמה הרעיונית אלא גם ברמה המעשית. יתירה מכך - אין גם ספק שעבור רוב האנשים זה אכן עובד. אז למה אצלי זה לא עבד ולמה כשאני עושה את אותו דבר אבל ממקור אחר - זה כן עובד.

נקודת המוצא שלי היא כמובן שהבעיה היא אני, ולא הדברים או מי שכתב אותם. הדברים שנכתבו בכל ספרי החסידות והמוסר נכונים ומתאימים לאדם רגיל, אבל לי יש בעיה. אני קצת נכה, אז אני צריך דברים אחרים. אולי אני לא נכה פיזית, אבל אני נכה נפשית ורוחנית. הנכה הפיזי צריך כיסא גלגלים (שמיוצר על ידי גויים גרמנים. טפו, ימח שמם) כדי שהוא יכול להגיע לבית הכנסת ולהתפלל. הנכה הרוחני לא צריך כיסא גלגלים, אבל הוא גם צריך משהו שיעזור לו ליישם את הדברים האלו.

כאן נכנסת לתמונה התכנית. כאמור היא לא חידשה שום דבר, אבל היא נתנה לי את הכלים לבצע את אותם דברים. כל השנים הייתי כמו אדם שמנסה לעלות בסולם, אבל חסר לו השליבה הראשונה. הוא רואה את הסולם, הוא יודע לאן זה יכול להגיע, אבל הוא פשוט לא מצליח לטפס. ואז מגיע עובד פשוט שמחבר שם את השליבה הראשונה, ואז אפשר להתחיל לטפס.

הדברים שהבאת היו גדולים עליי תמיד. ניסיתי ליישם אותם אבל לא הצלחתי, וזה כמובן תיסכל אותי שוב ושוב. הנסיון הנואש לעלות, שנגמר תמיד בנפילה, הכאיב לי וגרם לי בסופו של דבר לחדול ממנו. התכנית לא גילתה לי את אמריקה במובן שהיא אומרת לי שאני צריך להתפלל, אבל היא כן פתחה לפניי את הדרך לעשות את זה.

התכנית נתנה לי הדרכה פשוטה, ובעיקר הרבה קבלה של עצמי, של התהליך שלי, של המקום בו אני נמצא, ומעל הכל - תמיכה והזדהות של החברים שהיו איתי באותה קרקעית, ונמצאים איתי היום באותו תהליך של התקרבות. את כל זה אני לא מצליח לקבל רק כאשר אומרים לי שתפילה זה מלשון נפתל או כשמלמדים אותי כמה חשובה התפילה. מה שאני צריך הוא לא ידע אלא כח, ואת זה קיבלתי בתכנית. שם קיבלתי את הכח, לבצע את מה שלמדתי בספרי היהדות.

תודה על הבאת המקור, ואם כך יצא מפיו של בעל התניא הרי שחוזרני בי.

לסוד הכניעה שלום

אני חושב שדבריך דוקא חיזקו את דבריי, ואסביר, הרי אתה מעיד שניסית הכל ולא עזר לך ואילו הצעדים עזרו לך מאד ודוקא בצעד של תפילה התכנית לא מועילה לך לעת עתה, אז אולי הסיבה באמת כפי שכתבתי לך, שהתכנית טובה בתור תכנית של ריפוי לחולי, אך תפילה צריכה להגיע ממקום אחר לגמרי, עמוק יותר, פנימי יותר, רוחני יותר, ולא ממקום של 'תכנית', תפילה לא 'עובדת' ע"פ 'תכנית', תפילה אמיתית 'פורצת' מעמקי הלב. אני מציע לך לנסות שוב ושוב, זה עובד. 

סליחה אבל הדברים שלך נכתבים מחוסר ידע. כשתכיר את התכנית תבין שמה שכתבת נכון בדיוק בכיוון ההפוך. כל התכנית היא לעשות את הדברים מבפנים.

אגב, לא כתבתי שהתכנית לא עוזרת לי בצעד הזה אלא שעדיין קשה לי. כשאני מנסה להתפלל בלי התכנית (למשל היום בבוקר) זה נגמר באסון.

תודה סוד כרגיל דברים חשובים מאוד
מאז שהגעתי לתכנית הבנתי מה זה תפילה והגעתי לעומקים מדהימים ואסביר את עצמי .
תפילה היא שאני מבין שאני כלום, אפס, לא יכול אבל אם אני מתחבר למקור אני נהיה הכל, ושווה, ומוצלח, אבל לא מכוחי. כמו שיש לנו מסך עם פיצ'רים מדהימים מהירות ובהירות מסך אבל אם הוא לא מחובר למקור אינפורמציה ואנרגיה הוא לא שווה כלום אותו הדבר אנחנו בלי אלוקים אנחנו לא שווים כלום [ולהיפך] אבל עם אלוקים אנחנו שווים המון וכל המעלות הטובות יוצאים לפועל ועדיין זה לא עושה אותנו לשווים בעצם, אלא כל עוד אנחנו פונים איליו אנחנו שווים ואם אנחנו לא מחוברים אנחנו חוזרים למצב הקודם. זה יצר אצלי רצון ואפשרות להתחבר איליו דווקא מהמקומות שלא חלמתי שאפשר להתחבר אליו אני רואה בחוש איך שאלוקים נותן לי תאוות ונסיונות ומתוך המקום שתמיד חשבתי שהם שפלים ומבוזים משם אני מתחבר איליו בצורה הכי עמוקה שהרי שם אני מבין שבלעדיו אני אפס ואיתו אני הכל כל עוד אני מחובר אליו.
אין לי מילים שיכולים לתאר את התודה לכל מייסדי התכנית ולאלו שהעבירו לי את כל הדברים הנפלאים הללו ולאלוקים שלמרות שהיה לי קשה להבין למה הוא הביא אותי [או אני הבאתי את עצמי וזה לא רלוונטי אלי] לתהומות שהגעתי אליהם ועכשיו אני מבין שככה הוא ברא אותי שמשם אני יכול להתחבר אליו.
המילים של התפילה הם כ"כ מתוקות ורלוונטיות אלי שאני ממש נהנה להתפלל את התפילה שיסדו וסידרו לנו אנשי כנסת הגדולה.
ח"ו שאין אני אומר שכולם צריכים להיות שמה אבל זה מתנה שאלוקים נתן לי בחסד גמור וזה החוויה שלי
באהבה ובהערכה רבה לכולם פה
אבי