שלום לכולם!

טלטלות רבות עוברות עליי בימים אלו, גם במישור הגלוי וגם בנסתר...

שאלות שאני עוסק בהם הרבה בימים אלו- על פי מה שאני זוכר מהספר הלבן (לא התעמקתי בו הרבה...) ועל פי מה שהבנתי מחברים בפורום, הצעד הראשון כרוך בהודאה בחוסר האונים שלי כלפי המחלה, כלומר- הודאה ביני לבין עצמי שאין לי שום דרך להתגבר על התאווה בפני עצמי,אני חייב שמישהו או משהו "חיצוני" לי יעשה את העבודה.

השאלה הראשונה היא האם על פי התכנית אני מקבל את הכח לא לעשות את מה שאני רוצה לעשות ברגעים אלו (לדוג'-לצפות בפורנו) מה"כח העליון" ללא כל השתדלות מצידי, או שאני מבקש ממנו "עזרה" בהתגברות על היצר, בהבנה שאין לי מספיק כח בפני עצמי.

השאלה השניה היא האם אדם כמוני, שכרגע לא מרגיש שהוא חסר אונים מול היצר, האם יכול לעשות "אתכפיא" לעצמו ולהביא את עצמו למצב שהוא מאמין שהוא חסר אונים, או שההרגשה צריכה לבוא מעצמה לאחר שעשה את כל ההשתדלויות מבחינתו...

תודה מראש על התשובות

שלום,

לפי השאלות שלך זה נראה שבינתיים אתה מרגיש טוב, עכ"פ מבחינת התאווה,,,
ברוך ה' על זה !!
לגבי השאלות,
למרות שנראה לי שיש לי קצת מה לענות עכ"פ מבחינתי וע"פ הבנתי [שמעתי פעם שהתוכנית הזאת בנויה לפי מיליוני אנשים ז"א שלכל אחד יש את התובנה שלו עליה,],
אני חושב שאשאיר את הבמה כאן לידידינו הוותיקים יותר,מהם תהנה לקבל הסבר צלול וברור !!
בהצלחה !

שלום חבר יקר!
לגבי השאלה הראשונה, אני באופן אישי מבקש ממנו עזרה, כל הזמן.
לגבי השאלה השנייה, אני חושב שפעמים רבות כאשר המוח שלי מסומם מאדי התאווה קשה לי לראות את המצב האמיתי שלי. כאשר אני מגיע לקבוצה במשך תקופה, נשאר נקי ועובד על הצעד הראשון שלי, בו אני פוגש בצורה כנה כמיטב יכולתי את העבר שהכחשתי והדחקתי, אני מרגיש חסר אונים מול התאווה, מרגיש שבסופו של יום / שבוע / חודש / שנה / כמה שנים, התאווה חזקה ממני ולא אני ממנה. מרגיש שאם אני רוצה שהתאווה לא תשלוט בי, אני צריך עזרה.

שלום לך.

בתחילה אמרו לי להוציא את הצמר גפן מהאוזניים ולהכניס לפה ולעשות את הדברים בלי הרבה להבין.

היום אני רק מעט מעט מאוד מבין, בעיקר שכמה שיותר לא אבין, אוכל להבין אותו יותר.

התוכנית מעניקה כלים להתמודדות, התוכנית לא יכולה למנוע ממני לפתוח מחשב ולהתפרנן לדעת, או לשחק באפליקציות תאווה ולנסות לגעת בקצה, אבל שאני מרגיש שזה הולך לשם יש לי את האפשרות להרים טלפון ולעשות פעולה שהתוכנית לימדה אותי.

היום גם הבנתי שאם אני ניגש שוב לכיוון התאווה זה אומר שיש לי מספיק כוח להתמודד מולה, ואז לאלוקים אין מקום להיות שם בשביל לעזור ולא יעזור שאשכב על הרגלים הפוך ואצעק שאני נכנע, כי זה לא עובד.

רק לעכשיו אני מאמין שאלוקים כן איתי אם אני רוצה אותו איתי, ושיש לי תחושה הכי קטנה שתאווה מנסה להכנס לביתי לתוך ליבי, אני חייב לעשות פעולת תוכנית.

אומרים ב AA אלוקים יכול להוציא לשיכור את הבקבוק מהפה, אבל בדרך כלל הוא לא עושה את זה.

עזר לי.

"למען האמת, אנחנו לא "מבצעים" את הצעד הראשון, הוא מבצע אותנו" (הספר הלבן, בפרק איך זה עובד)

ע"פ ההבנה שלי, בשלבים הראשונים בתוכנית, אתה לא צריך להודות בחוסר אונים או להרגיש כך, זה בא מעצמו בשלב מתקדם יותר. בהתחלה צריך - כמו שאור כתב- פשוט לעשות מה שאומרים לך. להביע נכונות להתקשר לחבר כשאתה רוצה תאווה לומר לו את זה. מנסיון שלי ושל עוד רבים - זה משחרר. הפעולה הזאת לוקחת ממך את התאווה, ואלוהים נכנס לתמונה רק מאוחר יותר. גם אם אתה לא מרגיש חסר אוניםכרגע, כל מה ששואלים אותך הוא "האם אתה רוצה להפסיק?" התנאי היחיד לחברת בתוכנית הוא הרצון להפסיק ולהשאר מפוכחים. לא מבקשים שום דבר אחר, הכל יגיע בהמשך. יצא לי לפגוש הרבה חברים חדשים שלא הרגישו חסרי אונים וגם לא כ"כ ידעו מה להם ולמקום הזה, ובסופו של דבר אחרי כמה קבוצות הם הבינו כמה דברים על עצמם מסיפורים של אחרים עד שהם אמרו - איזה מזל שאני פה...

אוהבים!

מזדהה עם כל התשובות עד עכשיו, והוסיף משלי,
1. אני חייב לעשות פעולות כדי להתרחק מהתאווה, כמה שאני יודע שאני חסר אונים, זה לא עוזר לי להביא יום נקי ללא פעולות,
2. אני צריך להזכיר לעצמי כל יום שאני חסר אונים מול התאווה כשהיא יגיע, ואני מודה לאלוקים שכרגע אני לא נמצא בתאווה,
ברגע שאני יחשוב שכרגע אני לא חסר אונים נכנסתי למקום מסוכן,
מקווה שהואלתי.

תודה על השאלה,
תודה על התשובות.
אני רק רוצה לחדד את העניין. לא בטוח שגם אחרי 30 שנה אני יצליח להרגיש באמת את החוסר אונים. לכן לא דורשים את זה ממני. מה שכן דורשים ממני זה להתנהג כמו מישהו שהוא חסר אונים.
כשאש דולקת אני לא הולך לבדוק כמה היא רותחת לפני שאני בורח. אני פשוט בורח, כי אני יודע שאש שורפת.
ולגבי השאלה הראשונה, אני לא מבקש ממנו לעשות במקומי כי פשוט הוא לא יעשה את זה (כמו שעד היום הוא לא עשה את זה), אני גם לא מבקש ממנו עזרה לכבוש את היצר, כי אני פשוט לא פונקציה בסיפור, אני הוכנעתי באופן טוטאלי מול התאווה. אני פשוט לוקח אחריות על הפעולות שאני צריך לעשות, והוא מאידך אחראי על התוצאות.
והפעולות הם לא דברים של מלחמה עם התאווה או נסיונות לכפות את היצר. הפעולות הן פעולות פשוטות של עבודת הצעדים והכלים שהתוכנית מציעה.
מהנסיון שלי מה שעבד בשבילי (אחרי כל הפילוסופיות) זה להקפיד להתמיד להתקדם כל הזמן בצעדים ולהשתמש כל הזמן בפעולות ובכלים של התוכנית. ככל שהשקעתי בזה יותר זמן ומאמץ כך קיבלתי שחרור מהתאווה והאובססיה.
והעובדה היפה היא שזה פשוט עובד, גם אם לא מבינים למה.
בהצלחה.