אומרים שאנשים שאימצו מדיטציה יומית בצורה רצינית, מקפידים על שעה מדיטציה כל בוקר, ובימים שהם ממש ממש עמוסים - שעתיים...
לצערי, בימים רגילים אני לא עושה צעד אחד עשרה ("חיפשנו בדרך של תפילה והרהורים לשפר את הקשר ההכרתי שלנו עם אלוהים, כפי שאנו מבינים אותו, כשאנו מתפללים רק לדעת את רצונו מאיתנו ומבקשים את הכוח לבצע זאת."), ובעיקר לא בחלק "הרהורים" (שזה התרגום של "מדיטציה" מהמקור האנגלי), כיון שגם אם אני מתפלל לאלוקים, אני לא עוצר הכל ועושה מדיטציה. אני נזכר לעשות את זה בעיקר כשקשה, כשהיום עמוס ויוצא משליטה, ואז אני מבין שלבד אני לא מסוגל, וזה הזמן לעצור הכל ולבקש שלווה.
לפעמים אני נזכר כמעט מאוחר מידי, כאשר היום כבר הסתיים, ואני מבין שפספסתי את ההזדמנות לתת לאלוקים לנהל את ההצגה, ולהיות השחקן הראשי במקום לנסות לעשות את כל התפקידים שישנם על הבמה בו זמנית ובכך למעשה לגרום לכישלון של ההצגה כולה. מה לעשות, למרות שאני נוררראא מוכשר, אני לא יכול להיות גם שחקן, גם במאי, גם תאורן וגם מאפרת (בעיקר קשה לי עם התפקיד האחרון).
הצעד האחת עשרה הוא כנראה אחד הצעדים שאותו הכי פחות מיישמים בתכנית, וחבל, כי בלעדיו מאוד קשה לחיות חיים רוחניים. אני מדבר בעיקר על עצמי כמובן. כרגיל מעורבים כאן חוסר ידע עם מידע שגוי, חוסר בהדרכה, וגם עצלנות ודעות קדומות. מדיטציה נשמע לנו כמו מושג בודהיסטי, למרות שהוא כמובן נמצא ביהדות, והוא נמצא בכל מקום החל מההלכה, וכלה במוסר ובחסידות. הרעיון של "התבוננות" הוא המדיטציה, והשינויים הם לכל היותר קוסמטיים. אז אם מישהו לא רוצה להשתמש במושג מדיטציה - שישתמש במושג "תפילה והרהורים", אבל השורה התחתונה היא לקחת זמן שקט ולדבר עם אלוקים, לבקש שלווה, נוכחות או כל דבר אחר שיש בו צורך.
בזמנים של סערת רגשות חזקה מאוד, מתחברים אצלי הצעד האחת עשרה עם הצעד השלישי ("החלטנו למסור את רצוננו ואת חיינו להשגחת אלוהים כפי שאנו מבינים אותו."), ומה שאני משתדל לעשות בזמן התפילה והרהורים זה לחשוב על תפילת הצעד השלישי ולומר לאלוקים "אלי, אני מעמיד עצמי לרשותך, לבנות אותי ולעשות איתי ככל שתחפוץ, שחרר אותי מכבליי, כדי שאיטיב למלא רצונך. הסר מעלי את הקשיים שלי כדי שהניצחון עליהם ישמש עדות, לאלה שאני עוזר להם, לכוחך, לאהבתך ולדרך חייך. מי ייתן ואעשה את רצונך תמיד".
זאת התפילה שאני הכי פחות מתחבר אליה בימים רגילים, ואני מעדיף להתפלל בשפת הלב, במקום להיצמד למילים שמישהו אחר כתב, אבל בימים שאני מרגיש שאני מאבד שליטה, המילים האלו פתאום מקבלו משמעות ואני יכול לומר לאלוקים כפי שאני מבין אותו, שאני באמת מוכן למסור בידיו את הכל - ושיעשה את הטוב ביותר כפי שהוא מבין.
