והיא שעמדה לאבותינו ולנו- מה פתאום קשור השיר הזה לעכשיו. השיר ההוא שאנו שרים בליל פסח, ליל השחרור- ברגש רב( אם בגלל המילים ואם בגלל הרצון להגיע כבר לאוכל). אם כן, מה זה קשור אלינו עכשיו, במוצאי שבועות, חג מתן תורה. שבועות, היום שבו הפסיקו עם ישראל להיות עבדים לעצמם, לתאוות, לזהב וקיבלו את העובדה שיש כוח גדול מעליהם, שהם לא אלו ששולטים בנעשה- כוח עליון כפי שהם מבינים אותו.

לפני כמה דקות, כואב מהמעידה האחרונה שלי שהתרחשה לפני כמה שעות, החלטתי שאני רוצה לדבר עם אבא, אבא שלי, זה שנמצא איתי בכל שעל וצעד. בהתבודדות שלי אני נוהג לשמוע שירי קודש ולדבר עם אלוקים ולבקש עזרה, לספר לו על הקשיים שלי, אלו שהתווספו היום ואלו שעדיין לא הבעתי כניעה לגביהם. היום משום מה, ההתבודדות שלי הייתה שונה, מלווה בהרבה דמעות ובכי שפרץ דרך חומה שנבנתה לאט לאט באדיבות ההתמכרות. במקרה, השיר שהתחיל היה "והיא שעמדה" ובחסדי השם, זיכה אותי לראות משמעות אחרת במעט מזאת שאנו שרים בפסח.

והיא שעמדה לאבותנו ולנו, האמונה, התקווה שעמדה תמיד בפינת החדר וחיכתה שנפנה אליה, תמיד עמדה לעזרתנו בשעת הצורך, דרוכה להתייצב יום קריאה. בשעות חורבן וגלות, בדידות וייאוש מהנפילה האחרונה, זאת שתמיד חיכתה , קיוותה שנשתמש בה כדי לבקש מאלוקים בלב שלם עזרה, להודות בחוסר האונים לנוכח העובדה שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותינו- להרוס את מה שבנינו, להרוס את התקווה. בכל פעם קם איום חדש שמבקש להפיל אותנו, שמקשה עלינו. ואז הקב"ה מצילנו מידם, בכל פעם מחדש. נותן לנו את הכוח להתפתח ולצאת ממקומות שאנו חסרי אונים בהם. הוא, ולא אנחנו.

לצערי, כנראה עדיין לא הגעתי לחוסר האונים המוחלט וכל כמה זמן אני מתראה עם התאווה שוב ושוב, ושוב ושוב אני שוכח לדבר עם אבא, אבא שלי ולבקש את עזרתו לפני המעידה. -" תעזור לי אבא, אני כלום, אני חסר אונים, היא עזה כמוות, איומה כנדגלות ואני מה אני, אם לא המתנות והעזרה שלך... עפר ואפר אני. קח את התאווה הזאת ממני, היום...רק להיום"

אוהבים אותך!!

"לא מתייאש" היקר,
אוהבים!!!!

וואהו,

איזה פוסט נפלא וקולע,
הלוואי עליי כזו כתיבה.

גם השם שלך כאן, תואם למצבך כעת שאתה לרגע "לא מתייאש",
אתה ב"ה נמצא במקום הנכון ובדרך הנכונה,
ואתה עושה את מה שאתה יכול לעשות "רק להיום".

ובאופן אישי כיף לי שאתה איתנו.

בהצלחה רבה
"מתחיל שוב".

תודה רבה