לאחרונה יצא לי לקרוא ספר מאוד מעניין של הרב לורד יונתן זקס, רבה של בריטניה, שמדבר על הענין של אמונה בבורא עולם. הוא סיפר על פרופ' מפורסם שהיה ידוע כאתאיסט גמור ואחד שקידש את הענין של חוסר אמונה באלוקים בצורה קיצונית. יום אחד, הגיע אליו מכר ולפליאתו הרבה ראה שעל דלת ביתו מבחוץ תלויה פרסת סוס למזל. הוא נקש על הדלת ומיד פנה אל הפרופ' ואמר לו "אתה בודאי לא מאמין בפרסת הסוס הזאת", ועל כך השיב המארח: "בודאי שלא! אבל הענין הוא שזה עובד גם כאשר לא מאמינים בכך"...
לפעמים אנחנו כל כך עסוקים בשאלה האם אנחנו באמת מאמינים בדבר מסויים או לא, עד שאנחנו מסתבכים וסוטים לחלוטין מהענין עצמו. אם הוא מאמין שיכול להיות שתליית פרסת סוס תביא מזל או לא - זה לא משנה. אם הוא תולה את זה על הדלת ובפועל זוכה במזל - אז זה מה שחשוב.
תכנית הצעדים שמה דגש בלתי מתפשר על העשיה בפועל, והרבה פחות דגש על הרעיונות עצמם. שוב ושוב חוזרים ומזכירים לנו שלא משנה עד כמה נבין טוב את הצעדים ועד כמה נאמין בהם, זה לא יעזור לנו. הדבר היחיד שחשוב הוא שנעשה אותם בפועל. אנחנו יכולים לצעוק עד מחר שאנחנו לא מאמינים בצעדים, אבל אם בפועל אנחנו עושים אותם ונשארים נקיים - זה כל מה שמשנה.
מאז שהגעתי לתכנית ועד היום, ישנם כמה דברים שלא השתנו. אחד מהם הוא העובדה שכל התכנית הזאת נראית לי מוזרה ולא מתאימה לי. השני הוא העובדה שלמרות הכל אני עושה את הצעדים. והשלישי הוא שאני נקי מאז בחסד אלוקים, לגמרי לא מובן מאליו, במשך 1426 ימים.
אז בעצם אפשר לומר שהשאלה היא איך בכלל אנחנו מגדירים את המושג אמונה. כי אפשר להגדיר אמונה ברמה שבה החשיבות היא לרעיונות ולנכונות של הדברים, ואפשר לומר שאמונה היא פשוט התוצאה של הדברים שאנחנו עושים והם עובדים. האם אני מבין איך הדלק מניע את המכונית? התשובה שלילית. האם אני רוצה לבזבז כסף על דבר שאני לא מבין ולא מתחבר אליו? ברור שלא. אבל האם למרות זאת אני עושה את זה בכל פעם שמד הדלק יורד מידי? התשובה חיובית. למה אני עושה את זה אם אני לא מאמין בכך ולא מתחבר לזה? פשוט מאוד - כיון שזה עובד.
אני לא צריך להבין את הצעדים, לא להאמין בהם ולא להבין למה או איך הם עובדים. אין לזה שום משמעות. מה שאני צריך זה לעשות אותם. אם אני עושה אותם ואני נשאר נקי - שום דבר אחר לא באמת חשוב.
