היי חברים,
לאחרונה הכנתי רשימת כלים שגיבשתי מחברים שעשויים לעזור להחלמה.
ניתקלתי בכמה סתירות ואשמח עם תעזרו לי לפתור אותן:
א. אחד מהכלים בהם נתקלתי הוא תפילה לאלוקים שיעזור לי לסחוב את הקושי הרגשי, את הקושי אל מול התאווה. כל תפילה שהיא בין אם תפילת השלווה או תפילה במילים שלי. מה שעושה לך טוב ומחבר אותך אל אבינו שבשמים. חבר אחר, הציע לי לרשום רשימת בקשות לאלוקים.
עם זאת, מצאתי קצת סתירה עם הספר הגדול:
" לפי התכנית, אין להתפלל על דברים אישיים שאינם מביאים תועלת לאחרים. בספר הגדול אומרים שזה אף פעם לא עבד ואנחנו יכולים להבין למה לא. נראה לי שהם מתכוונים, שתפילה היא דבר שאמור לעשות אותי רוחני יותר, קרוב יותר לאלוקים ולתנועה נפשית של נתינה ודאגה לאחרים. תפילה לא אמורה להעצים את הריכוז העצמי שלי, ולכן, כשתפילה מתבצעת בצורה כזו, אלוקים דואג שזה לא יעבוד, מתוך אהבתו הגדולה אליי ומתוך רצונו לכוון אותי ל"אמונה שעובדת", לדרך חיים רוחנית טובה וראויה."
"לעולם לא אתפלל בשביל עצמי, חוץ מבמקרים שבקשות אלו ישפיעו על התועלת שלי שאתן לאחרים. רק אז אני יכול לצפות שאקבל, ואז זה יהיה בכמות גדולה" (הספר הגדול עמ' 15). "אנו מבקשים בעיקר להשתחרר מהרצון העצמי, ונזהרים לא לבקש בקשות שהן רק עבורנו. אנו יכולים לבקש דבר עבור עצמנו, אם זה יעזור גם לאחרים. אנו נזהרים אף פעם לא להתפלל עבור המטרות האנוכיות שלנו. רבים מאתנו בזבזו על כך זמן רב, וזה לא עובד. אתם יכולים לראות בקלות מדוע זה לא עבד (ככל הנראה, כי התפילה שלי לא צריכה להיות עוד אמצעי לחיזוק הריכוז העצמי)" (שם, עמ' 73)]."
יש כאן סתירה בין העניין של תפילה ובקשה על עצמי לעניין כך שזה עשוי להגיע מריכוז עצמי. איך זה מסתדר?
