שלום חברים,

אני רוצה לשתף אתכם שלאחרונה התחלתי לקרוא ספר שהכל לטובה והכל. וזה גרם לי לחשוב שאולי בכל מיני דברים לא טובים שקורים לי, לא צריך לשתף וצריך רק לקבל שזה לטובה וגם יש לי את האמונה שאני יכול לעמוד בזה. כמובן שכנראה זה לא נכון ומגיע מהמחלה, אך באמת עלתה לי המחשבה- לפעמים, קורים לי דברים לא טובים ואני לא יכול לשתף באותו רגע, אז אני מנסה להעלות את המחשבה שזה לטובה, אך תוך כדיי, עוברת אצלי המחשבה של מה שקרה בלופ הולך וחוזר כדי לזכור מה עליי לשתף. נראה שמצד אחד, אנחנו צריכים להסתכל על כך שהכל לטובה (מתבטא באסירויות תודה) ומצד שני אנחנו צריכים לשתף, להוציא את כל ה"זבל" שיש לנו על הנפש.

מצד אחד אנו שמים את המיקוד שלנו במחשבות חיוביות ומצד שני חושבים על מה שלא היה לנו טוב כל כך (וידוע שהתמקדות במה שהיה לנו לא טוב משפיעה על מצב הרוח לרעה) יכול להיות שלא הבנתי נכון את העניין של השיתוף ועל כן אשמח אם תעזרו לי להבין כיצד שני הדברים מתיישבים אחד עם השני ובכלל, מהם הקווים המנחים שלכם לשיתוף יעיל? מה בא אצלכם קודם-השיתוף והוצאת מה שיש לנו על הלב ואחר כך הסתכלות חיובית על מצבי כעת, או להיפך?

תודה רבה לכם,

ברוח חדשה תישאני

אולי זה קשור למה שהד"ר כתב פה: www.gye.org.il/forum/1-%D7%9C%D7%95%D7%97-%D7%9E%D7%A8%D7%9B%D7%96%D7%99/46605-%D7%9C%D7%94%D7%A1%D7%9B%D7%99%D7%9D

אולי כשאנחנו מוציאים את הזבל אנחנו יכולים לקבל אותו?
התאווה שלי היא חלק שיצר לי בורא עולם
כן, יש בי פגמים וחסרונות (זבל ) והחיים שלי לא מושלמים.

אולי עוד צד, זה שאם נשאיר את הזבל בפנים הוא בסוף יעלה על גדותיו?

זו איזו זווית שלי. אולי אני טועה. כי בכל זאת, אני לא מושלם

תודה בעצתך תנחני על התגובה, אני מבין למה השיתוף חשוב, אני פשוט לא מבין איך הוא מסתדר קנה אחד עם העניין של אסירות תודה.

עם זאת, חברים ענו לי שהשיתוף מגיע ממקום של אמונה- לשתף, אך להתפלל לקבל את רצונו בעניין זה. או פשוט להבין שזה לטובה. לא לשתף על מנת לחיות את הזיכרון הלא טוב בשנית, אלא על מנת לשחרר, כי גם כאשר נראה לנו שהחלטנו שזה לטובה, זה לא בהכרח מה שקורה אצלנו בפנים.

אם יש לכם מה להוסיף, או להאיר, אשמח אם תשתפו ( אך רק ברוח טובה:) )

אם אתה חושב בלב משהו אתה חייב לשתף, ושתף גם החלק השני שאתה רוצה לקחת כוח לדעת שהכול לטובה, אנחנו לא יכולים לחיות לבד ולחשוב לבד כי זה מביא אותנו לשימוש, רק על ידי שיתוף אנו משליכים החוצה את קשיי דרכינו ומשתחררים ועי"ז אנו מגיעים למצב של אסירות תודה

תודה אבי,
בע"ה, הגיעה לי הקטן מחשבה- אולי בעניין של המחשבה ( הגיעה לי מחשבה על מושא תאווה ככה וככה... וכו') הדבר הזה פשוט מצריך שיתוף של מה שיש לנו על הלב ובעניין דברים מעשיים ( לדוגמא שמישהו כעס עליי), הדבר מצריך שיתוף, אך גם הסתכלות חיובית על הנושא או תפילה להבין את פשר הדבר?

מה דעתכם?

אסירות תודה לחבר הוותיק שהאיר את עיני לדברי הספר הלבן וכך לשונו:

"מהותו של השיתוף היעיל הזה היא שאנחנו רוצים לחסל את הפגמים המיניים והאחרים
שלנו ואנחנו משלחים אותם מאיתנו. ניקוי מועקות בלבד או אפילו חשיפה עצמית כנה
מחטיאים את המטרה אם זה מסתכם בזה. המטרה היא לחשוף את הגישות החולות ואת
המעללים החולניים שלנו לעיני אחרים ואלוהים כדי לחסל אותם. כשהשיתוף נעשה מתוך
גישה כזו, הוא הופך לחוויה משחררת ומחיה נפשות." [פרק ה סעיף הצעד הראשון]

השיתוף לא נועד כדי לחיות מחדש את החוויה או לשחרר כמה שיותר זבל מבפנים. השיתוף הנכון הוא שיתוף שאנו רוצים להוציא חוויה מתוכנו ואנו לא רוצים שהיא תחזור יותר אלינו יותר.