היי חברים,
ברוך השם, כל יום שאני מחובר לאתר הזה ולתוכן שלו אני מרגיש יותר ויותר התקדמות, על אף הנפילות. וכמובן תודתי שלוחה לכל אחד ואחד מכם, נותני תודה ומגיבים, 'מקפיצים' וכותבי המאמרים.

כחלק מההתקדמות שלי במסע להחלמה דרך 12 צעדים, אני רוצה להעלות בעיה קצת רצינית שיש לי עם התכנית.
ישנו עניין בסיסי בתככנית שנקרא "כניעה", דובר עליה כאן רבות ותודה שוב לכל מי שטרח וביאר את הנושא על כל היבטיו.
אז נכון שהצורך להכנע הוא הכרחי, אבל נראה שמתלווה לזה - במודע או שלא - גם כניעה לתכנית עצמה. כניעה שאומרת בעצם "אני עושה כל מה שכתוב בספר וכל מה שהספונסר אומר, מא' ועד ת'" גם נגד חוקי התורה, דבר מזעזע במבט ראשון.

אז נכון שמדובר בדיני נפשות וזה באמת הכרחי לקבל כל מה שהספונסר אומר כדי שלא נמצא את עצמינו בדרך ללא מוצא ח"ו, אבל זה לא העניין.
אני גדלתי ובעז"ה אגדל על האמת והאמונה שתורתנו תורת חיים, תורה שמלמדת אותנו איך לחיות על כל צעד ושעל - איך לחשוב, איך לאכול, איך לישון, איך לשמש, וגם איך להתפנות. אבל העיקר הוא שכל דבר אנחנו עושים "לפי הספר" כי כל מה שכתוב בו - מדרש, הלכה, אגדה - הוא דבר ה' שציונו לא לסור אפילו מקוצו של יו"ד.
מה הבעיה כאן? ניקח למשל את המושג "פיקוח נפש דוחהה שבת", מי קובע מהו פיקוח נפש ? הרופא כמובן. אבל האם הרופא הוא הרב שלי? הוא אומר לי אם אני עושה עבירה או לא? הוא מגלה לי מה פיקוח נפש בשבילי, ועם זה אני הולך לרב.
כאן טמונה הבעיה. כאן נראה שמשהו קצת הפוך. נראה שהספר או הספונסר הם הרבנים שלי מהיום. הם לא רק קובעים לי מה טוב לי ומה לא, הם קובעים לי גם השקפה, אמונה, דרך חיים. הם אומרים לי איך "לתקשר" עם ה', הם מגלים לי מה יכעיס אותו ומה הוא רוצה ממני באמת, מה השאיפות שלו ממני. כל מדריכים אלו הם תלמידי חכמים ויודעי ש"ס? הם אנשים שהתנסו בדרך הטיפול באלרגיה שלי ועליהם אני סומך בהקשר הזה בלבד.
אם כל התוכנית היתה מבוססת על אדני התורה והחסידות - ניחא. רק שזה לא ככה. אמנם יש ציטוטים וסמכים לכל צעד מהרבה גמרות, ראשונים ואחרונים וגדולי המוסר, אבל פה בדיוק הבעיה - זה רק סמך (יהודה ועוד לקרא). יש סיעתא פה וסיעתא שם אבל נראה שהתורה האמיתית היא בעצם הספר הגדול או הלבן ותורת משה הקדושה מצליחה להתקרב אליה פה ושם, ח"ו.

אולי כדי להקל עליכם אשאל כמה שאלות,
איך למשל הייתם מסבירים את "יראת העונש"? הרי אין לה מקום בעולם של צעדים! אני הרי צריך לברוח ממכל המחשבות האלה כמו מאש! כי ה' הרי אוהב ואם הוא רוצה שאני אפול אני אפול ואם לא לא (גם אם לאכול שרימפס למשל) - איפה יראת העונש שלי?
או למשל, אם נצעד בעולם של צעדים סדר התפילה היה צריך להיות (אחרי ג' ברכות ראשונות) מודים, שמע קולנו, ואז אולי אולי סלח לנו,אבל בקטנה... הרי זה לא אני שקבעתי אם ליפול... (או אולי תתאים יותר ברכת "המפיל"...)
אם למשל הייתי בא להגר"ע יוסף זצ"ל (או הרב שך והרב אלישיב, הוא פשוט השראה מאד חזקה שלי),מספר לו על הבעיה שלי ומבקש עצה והדרכה אישית ממנו, איך הוא היה מתגבר/התגבר על הדבר הזה. מה הוא היה אומר לי? "יש ספר יפה, קוראים אותו "הספר הלבן", תקרא בו, תרווה נחת"? לא נראה לי. גם אם הוא קרא את הספר. למה? כי האמת שלו היא אחרת, היא צמודה למקור. אז אולי העצות שלו היו דומות, אבל היה להם מקור אחר, מקור יותר חזק. ובינינו, נראה לי שהייתי עובר פחות עבירות אם הייתי הולך בדרך שלו ולא ב12 צעדים.

אז ודאי שאין סתירה ממשית בין התורה לצעדים, אבל יש סטיות פה ושם, ועם הסטיות האלו קשה לי.
ומעל לכל, נראה שכשמתחברים ו'נכנעים' לתוכנית - מקבלים אותה כדרך חיים, ואני לא רוצה לעזוב את דרך התורה.
אולי זה קצת גאווה אבל בכנות גמורה, לא שווה לי לחיות אם אני עוזב את התורה, כי הרי למה באתי לכאן? לקיים רצונו יתברך, ורצונו = תורתו.

אשמח אם תגלו לי אחרת, אם תגידו לי בכנות גמורה ובאמת הכי פנימית שלכם שהתורה הקדושה היא היא המדריך ודרך החיים שלכם, ולא סרתם ממנה ימין ושמאל במתכוון.

תודה לכל מי שהשקיע בקריאה, מתחילה ועד הסוף.

תודה רבה

כתבו פה בעבר על הנושא הזה רבות לאין קץ ועם כל זה מה טוב שבאת וחידשת את הדיון כי דוקא אם תשמע בישן תשמע בחדש...
עיקר העניין לענ"ד נראה כי אין ספק שבתורה נמצא כל אך מה שנסבב היות נצרכים לצועדים שבאו מלאומים רחוקים אינו רק מצד שעיקר הטוב שבהם אינו רק בחינת נשמות ישראל הכבושים תחת ידם על ידי הגזירות שגוזרים על ישראל שעל ידי זה נכבש הטוב כלומר בחינת נשמות ישראל אצלם ואפשר שגם בזמננו בחינת הגזירות הנ"ל אינו אלא עניין תרבותם שמתפשט ושולט על ישראל וע"י זה נכבש הטוב תחת ידם... וכיודע שעל ידי זה נמצא בספריהם הפך אמונתם והוא עניין הצעדים שבאמונתם ממש מצאו הפך אמונתם שזה בא מהטוב שנכבש אצלם כנ"ל ... גם ידוע שעל ידי זה נעשים גרים ואפשר שבעניינו אף שאינם גרים עם כל זה נתקרבו מעט לאור ישראל על ידי כך ... גם מה שאמרו שהמחבר קיבל השראה מהכח העליון אפשר שהוא על דרך מה שאמרו בתנא דבי אליהו על רוה"ק ששורה לפי מעשיו של אדם אפילו לא יהיה מישראל
ועוד יותר לולא שהייתי חושש נראה היה לומר שעיקר הטוב הנ"ל הוא הנפילות עצמם של ישראל מה שנפלו על ידי תרבותם השולט ונסבב מזה שנפלו ניצוצות ואורות למקומם ה' יאיר להם ויקבצם ואפשר שזהו גם כן עניין בחינת נשמות ישראל הכבוש אצלם שמזה בא התעוררות הטוב במקומם והוא כעין מה שהצדיק נופל ממדריגתו להעלות נשמות ואולי אפשר לומר כעין מה שכתוב על זה שיכול לחזור דרך הפתחים של נפילת חברו שנפילת חברו נחשב אצלו לבחינת עליה לפי מצבו ועיקר הענין יראה שראוי היה שאור ישראל יתגדל ויתרומם כל כך עד שיאיר ויופיע על לאומים רבים וכאשר לא זכינו לכך מגיעה ההארה בדרך הנ"ל ואפשר אם כן שכל מה שיתגדל יותר אור ישראל באמת באופן נפלא כל כך עד שכל הרוח האוניברסלי המאיר בצעדים יופיע מתוכו אזי יתתקן העניין והסתירות יעלמו והיה ביום ההוא שורש ישי אשר עומד לנס עמים אליו גויים ידרושו כי אהבת עולם אהבתיך על כן משכתיך חסד קודש ישראל ה' ראשית תבואתו
חזק ואמץ
שמחת בדבריך

שאלה טובה. היינו הך מבחינתי מי שאסור לו לצום ביום כיפור. ביחס להתמכרות (ע"ע חוות העת של הרופא בספר הגדול), המכור בהחלמה משמש כסמכות. לפני יותר משתיים עשרה שנים באתי עם השאלה הזו לרב שלי והוא אמר לי: אתה חולה. זה לא קשור אלי. לך תעשה כל מה שיאמר לך. אבל... אמרתי לו, "בלי אבל", חתך. זו המצווה שלך עכשיו. כך עשיתי. אני באמת מאמין שכל רב שמכיר את מחלת ההתמכרות יאמר לך כך. בהחלמה.

תודה 'tc' ו'אסירותודה'.

'אסירותודה', לא היית אומר שזה קצת חוצה את הגבול?
בצום למשל, אם אני יכול לעבור את הצום ולהישאר נקי אח"כ רק שזה יהיה קצת יותר קשה והוא היה אומר לי לא לצום, איך אני יודע שזה נובע מרפואה נטו ולא מיראת שמים שקצת נמוכה משלי? אולי אצלו צום דרבנן הוא יותר קל?
בשבילי זה כמו רופא רגיל לאדם חולה שפוסק לו ממש אם לשבור את הצום או לא, לא רק מה פיקוח נפש ומה לא.

שאלה טובה שאלת חברי היקר

אודה ולא אבוש שגם אני עדיין נמצא במקום של 'לשפוט' את הצעדים מול דרך התורה והמוסר שלמדוני רבותיי,
אבל ארשום כמה נקודות שקראתי בספרים/ובסיפורים הקדושים ושעזרו לי להבין יותר טוב את מצבי,
ואתפלל שיהיו לעזר לך ולמי מאחיי בוגרי דרך התורה והמוסר החרדית שמהססים לנסות את התכנית בגלל תחושה שיש בה ניגוד לאמונתם.

קראתי פעם שר' חיים מבריסק העיד על עצמו בסוף ימיו, שהוא נולד עם פגמי אופי מאד גדולים, ורק בזכות עמלו הרצוף בתורה במשך כל ימי חייו, הצליח להתגבר עליהם - כמו שכתוב, בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין" "אלמלא הקב"ה עוזרו לא יכול לו".

אז מה ההבדל בינו לביני? חוץ מאלף אלפי ההבדלים הברורים כמובן
ההבדל הוא לדעתי שה' עזר לו להתמיד בתורה לפני שהוא נהיה מכור, והיא הצילה אותו 'כל יום רק להיום'... לא להיגרר אחרי רצונות זרים, אני כבר לא שם, אני עמוק בתוך הרצונות/אובסיה/התמכרות שלי, וכדי לצאת מהבוץ הזה אני זקוק כנראה לתרופה ולא לעוד תורה, המחלה הזאת משבשת לי את צורת החשיבה וגם תורה שהיא הכלי הכי עוצמתי שבוראי יצר, תשפיע עלי רק לפי הכנתי ועבודת המידות שאעשה לפני שאשתמש בה - "דרך ארץ קדמה לתורה" ו" זכה נעשית לו סם חיים לא זכה נעשית לו סם המוות" - (וסליחה על הציטוטים הבטח לא מושלמים, אני מנסה לעבוד היום על הרצון לשלמות שתוקע אותי בכמה תחומים בחיים כרגע )

בנוסף לגבי 'ייראת העונש' - שמעתי דבר תורה אני חושב מר' נחמן מברסלב, שהמינון כמה אני צריך להשתמש ביראת העונש בחיי וכמה בהבנה שיש לי אבא אוהב ומרחם שאין קץ לרחמיו וחסדיו - תלויה בכמה אני עמוק בחטאים, וכאשר אני רחוק ממנו יתברך עלי לזכור בעיקר את אהבתו ורוב חסדיו ולא את עונשיו כי הם רק ירחיקו אותי (וגם אין לי באמת אומדן עד כמה אני אנוס כבר ועד כמה לא, זה רק "בוחן כליות ולב ותת מודע" יודע), יראת העונש נועדה בעיקר לאנשים שדבוקים בבוראם וחזקים בקיום התורה והמצוות שאז מוטל עליהם על כל כוחותיהם להכניס לעצמם פחד ומורא ממנו יתברך, אני במצבי הרחוק והשפל צריך לחזק את ההכרה שבוראי רחום וחנון ומצפה כל הזמן שאחזור לזרועותיו והוא יוכל לחבקני ולנשק על מצחי ולומר לי 'פנימה'.. כ"כ התגעגעתי אליך איפה היית? חיפשתי אותך בנרות... אני כ"כ שמח שחזרת אלי, בא נצעד יחד בעולם, ורק אז הוא 'ינענע באצבעו' למולי - 'נו נו נו' תיזהר לא לשכח את מה שלמדת כי כפי שחווית לא שווה לך להתרחק ממני - אני חוויתי כ"כ הרבה יראה מהעונש של בוראי שגרם לי להמון כאב ורחמים עצמיים שרק הרחיקו אותי בסוף ממנו, ובדיעבד אני מבין היום שזאת הייתה דרכה של התאווה להרחיק אותי ממנו יתברך כי היא כל הזמן אמרה לי - בא אלי פרפר נחמד שב אצלי על כף היד שב תנוח אל תירא ולא תוכל לעוף בחזרה
עזוב אותו הוא מעניש וכועס אני אקבל אותך כמו שאתה ואפי' 'אעזור' לך לגלות על עצמך דברים שלא חלמת שאתה יכול לעשות.... היא שכחה משום מה להזכיר לי שאבי רחום וחנון ומרבה להיטיב ולא יחפוץ ב... כי אם בשובו מדרכו וחיה" וכו'

אני מאד מתחבר למה שאסירותודה שיתף - אני חייב להבין שכרגע אני במקום של חולי ולא במקום של חטא, ולכן עלי להיעזר בדרכי הפעולה הטבעיים (שגם אותם ה' יצר) על מנת להחלים, ולשאול אנשי מקצוע מה לעשות ולא רבנים - אותם אפגוש שוב בנושא זה בהמשך חיי בעזרתו יתברך כשאחזור לכוחותיי הרוחניים הקדושים ולבריאות נפשי.

שמעתי אתמול בקבוצה היה שיתוף של חבר יקר בעל חזות חסידית למהדרין, שנמצא 8.5 שנים לדבריו בקבוצות ונקי כבר 6.5 שנים - כלומר שנתיים ראשונות הוא לא הבין את הצעדים ורק בגלל שהייתה לו אמונה שאם זה עזר לחברים שלו שהיו במצב הרבה יותר גרוע ממנו זה בטוח יעזור גם לו בסוף. (ההפך מהתחושה של חלק מהמחלימים - לו זה עזר כי יש לו עיניים בצבע חום ואף עקום.. לי זה לא יעזור כנראה ) אחד הדברים שהזדהתי שאמר - אני כל הזמן הייתי מסתכל למה ההוא ככה ולמה לאחי מותר להסתכל על גיסתי ולי לא, עד שקלטתי שעלי להפסיק להסתכל החוצה ולהתחיל להסתכל פנימה - מה קורה לי בראש כשאני מסתכל עליה - זה מטורף הוא אמר, ותיאר את כל האובססיות הדמיונות והדרמה שהתחוללו אצלו בראש כשהסתכל על אחת מגיסותיו, אתל אחי זה כנראה לא ככה, ואז הבין שהוא במצב אחר ממנו - והיה זקוק לקבלה עצמית לא פשוטה - למה ה' למה עשית אותי כזה 'נכה ומוגבל שכלית? למה אני לא יכול להסתכל עליה ולראות פשוט בן אדם עם נשמה טהורה, למה המוח שלי חייב לעוף ישר איתה לגן עדן במצב לפני החטא?

אולי כי ה' רצה שארגיש חוסר אונים בהתמודדות לבד, כדי שאבין שאני זקוק לו צמוד אלי 24/7 וכך אחפש אותו מתוך הכאב הרב שאחווה, ואדבק בו וכך אזכה לנצחיות שלי פה, ואולי הייתה לריבוני תוכנית אחרת. לא יודע...נחייה נחלים ונראה.

לגבי תגובתך האחרונה - שאומרת בעצם, אני יכול להתגבר במאמץ, וזה לא פיקוח נפש אצלי - קודם כל ייתכן בהחלט למרות שקשה לי להאמין שזה המצב אצלך אם אתה כותב פה... אבל ייתכן בהחלט שאני טועה,
אני אתן לך שאלה שהחבר אתמול נתן לנו להבין האם אנחנו חסרי אונים מול התאווה או לא - האם אתה יכול לדמיין את עצמך כרגע חודל לקיים יחסים לנצח? בין בהקיץ בין בחלום.. בין עם עצמך ובין ביחד? כי זה שלב שצריך לעבור אותו בדרך להחלמה מלאה - לשחרר את הרצון הזה לחלוטין, ולהתפלל לבוראי שייתן לי מה שאני זקוק לו על פי הבנתו, ולא על פי תאוותי, ולדעתי ממה שקראתי בספרי המוסר זה מוכיח שהצעדים הם לא ממש לא מנוגדים לדרך התורה והמצוות אלא להפך מחזקים אותה.

זה היה ארוך מקווה שיצא ברור, בתפילה ממני לריבונו של עולם שתמצא את החלמתך ודבקותך בו בדרך שהכי נכונה לך.

שיהיה לך יום מקסים ונקי

תודה רבה על תגובתך הארוכה! מעיד כמה נתינה יש בך וכמה אתה מוכן לתרום ולעזור, לי ולכל אחד באשר הוא.

פנימה כתב:


לא אמרתי קודם שאני חסר אונים? אני ודאי כזה, אני מאמין בלב שלם שאני אגיע עד הסוף אם אני לא יעשה (הנה! עשיה! ) עם עצמי משהו.
הנקודה שלי היא שלא הכל שחור או לבן, או שאתה נופל או שאתה 'שובר' את הצום. אני מאמין שיש מקרים שאתה יכול לשרוד שעה אם למשל תלך עכשיו לשחק כדורסל או תנהג לאילת למשל. אתה מאמין שמה שהספונסר אומר לך הוא נטו רפואה? אני יכול לסמוך עליו לגמרי שהמוצא היחיד שלי הוא לאכול ביום כיפור? ומה אם הוא מאד נחמד ומקצועי אבל מכיר רק "מושגים כלליים מעולם התלמוד"? גם אז?
סליחה מכולם אבל נשמע לי מופרך.

חבר יקר, מזדהה מאוד אם השאלה והלבטים, אז ככה, קודם כל אני לוקח ספונסר שאני מאמין בדרך שלו גם מבחינת דתית וגם מבחינת תכנית,
שתים, השאלות שלך הם כרגע רק בתאורייה ובהשקפה, והנפילות הם בפועל ממש, הבטחה שלי, תתאבד על התכנית תתקדם בצעדים תהיה נקי שנה, תפתח את הנושא הזה שוב, רוב השאלות יפתרו מאליו,
הבטחה ממני הקטן,
יש לי ספונסי שכל דבר שאני אומר לו לעשות ומתייעץ עם הרב שלו וכרגע אנחנו על אותו גל,
תמשיך איתנו ובעז"ה נחלים ביחד.

אין כמוך!
תודה לך, מאד הזדהיתי. כנראה שזה היה מונח לי בראש אבל לא היה מישהו שבא ואמר לי את זה.
למרות שנראה קצת קשה למצוא מישהו יר"ש אמיתי שהוא גם מחלים עם ניסיון וגם אתחבר אליו רגשית.
מה גם שקצת קשה לומר שנתאבד והכל יסתדר, אני קצת מפחד שאני אשכח ואוותר על העקרונות שלי.
אבל שוב, בגדול אתה מאד צודק.
אשריך!
תודה רבה.

לגביי באופן אישי:
אם לא אומר כל הזמן "אני חסר אונים אנא עזור לי", לא אוכל להגיע לאמירת "שמע ישראל" בצורה סדירה.
ואם לא אקרא בספר הגדול והלבן דרך קבע, לא אוכל ללמוד תורה בצורה עקבית, וכל שכן שלא אוכל לקיים את הכתוב בה.
הצעדים הם לא במקום התורה, הם פשוט מחזירים אותי לבחינת "אדם מן היישוב" כדי שאוכל לחיות ולתפקד בצורה נורמלית, בכל התחומים.

אהבת חסד, איך אתה מגדיר "ירא שמיים אמיתי"?
להרגשתי, פעמים רבות מה שמקובל להגדיר "ירא שמיים" הוא דווקא ירא מדברים אחרים...
אם אתה מגדיר "ירא שמיים אמיתי" כאדם שבאמת קשוב לה' וחפץ לדעת "מה ה' אלוקיך שואל מעמך", אני חושב שבקרב "מחלימים עם ניסיון" תמצא דווקא הרבה כאלה, וברמה שמסופקני אם תמצא במקומות אחרים.

"יצרו של אדם מתגבר עליו כל יום להמיתו,
ולולי הקב"ה עוזרו, לא יוכל לו".
לא יודע למה נזכרתי בזה כשקראתי את השרשור הזה.

'טהרני',
כמובן שאם היית מכיר אותי היית גם מבין פחות או יותר מי "הגיבורים" שלי. (ולא, הפורום הזה הוא לא דרך מספקת להכיר אנשים, נוכחתי לדעת את זה גם בדרך שפירשו אותי וגם בדרך שפירשתי אחרים, לטוב ולרע.)
הבנתי ש"בררנות" או "פרפקציוניזם" היא נחלתם של הרבה מכורים, אם כן אתה יכול להיות בטוח שצו"ל מן השורה או דרשן מלהיב אינם בהכרח יראי שמים אמיתיים בשבילי.
כל חיי חיפשתי אחרי אנשים אמיתיים, כאלה שתוכם כברם. פסלתי על הסף את (רוב) ראשי הישיבה שלי, רמי"ם, משגיחים. מצאתי את אותם אנשים בעיקר בדורות הקודמים ובעיקר ב"טופ".
החזון אי"ש, הרב דסלר, הרב עובדיה זצ"ל ועוד היו מקור השראה מאד חזק אצלי, יחד עם כמה אנשים פשוטים לאורך הדרך שראיתי בם רק תמימות טהורה בכל דרכיהם, יחד עם מידות מתוקנות.
אפשר למצוא כאלה אנשים, אבל צריך לחפש המון... בפרט עם כל התנאים החיצוניים שהזכרתי (ניסיון, כימיה וכו')

תודה לך על התייחסות

נ.ב. אתה קורא מיילים?

הגיבו על זה כ"כ הרבה שפכו על זה כ"כ המון,,,,,,
ובכל זאת תגובה קצרצרה,

התחלתי את התוכנית לפני כשנה+ עם אותם התהיות כשלך רק שאותי קרע יותר מכל מבפנים הפיצול בו הייתי בו רגע אחד אני מדבר כמוך ועל התורה ועל יראת שמים וכו' כן ממש ממש כמוך, ומצד שני אני פשוט מ-א-ו-נ-ן,,, אז עדיין לא יכולתי לכתוב או לאמר את המילה הזאת כי,,,ניבול פה,, אבל עשיתי אותה,עשיתי אותה ללא הרף,, התאוויתי ורציתי שיתאוו אלי, השתגעתי ממנה, אהבתי אותה, שנאתי אותה, כל הטירוף והסיאוב בעולם מצאו להם מקום בליבי. 
קלטתי שיש כאן משהוא. משהוא אמיתי וכנה אותו תמיד חיפשתי. אין כאן אנשים שהם ח"ו לא יראי שמים [ אולי יש כמו בכל ציבור אחר וכנראה שהרבה פחות,,], יש כאן רק אנשים כאובים שהדרך בה הם הבינו את הירא"ש הייתה לא נכונה ולכן הם לא אוהבים אותה וזה מפריע להם.
יש לך שאלות וטוב שישנם וברור שדרך התורה תוביל דרכינו, אבל,, אחרי תקופת זמן מסויימת זו אני אומר לך אח יקר תנסה.תשאל.אל תוותר. אבל תהיה ממושמע למה שאומרים לך. תחפש ספונסר שנראה יר"ש וישנם רבים כאלו, והוא ידריכך במקרי הצורך לשאול את הרב וכו'

יש כאן דרך.וזוהי דרך שלמיטב הבנתי ריבונו של עולם רוצה ושמח בנו.תנסה.

אוהב,,

תודה לך אריאל, חיזקת אותי.
אגב, מה שכתבת בהתחלה לגבי היר"ש,
אני לא חושב שיש לי יר"ש בכלל - לא רק בתחום התאווה למין אלא בכל התחומים: תפילה, שבת, לימוד, הכשרים וכדומה. חשוב לי שידעו את זה כי זה נראה קצת כאילו אני צדיק קדוש וטהור... אז לא, אני רחוק מלהיות כזה.
מה שכן, אני שואף להגיע לשם, לשלמות הזו של דקדוק בקלה כבחמורה ופחדתי לוותר על זה. אבל צדקתם, אני צריך להתחיל מלמטה. אין לי את הפריבילגיה הזו לדרוש את הטוב ביותר.

בעניין ה"הגיבו ושפכו", אני יודע שהנושא בכללית דובר כאן בפורום אבל בנבירות שלי עדיין לא מצאתי תשובה מספקת. השתדלתי למקד ו"לספצפ" יותר מה בדיוק הפריע לי.

אהבת חסד,

א. אשמח להכיר אותך גם באופן אישי. אני מכיר רבים מהפורום בפרצופם, ואכן זו היכרות שלימה יותר.
ב. גם אני מתחבר תמיד יותר לצדיקים מתים... היום אני חושב שזה משתי סיבות עיקריות: 1. אני יכול לפרש אותם איך שאני רוצה. הם לא יקומו לתחייה ויתווכחו איתי... 2. אני מכיר רק את הספרים שלהם, ששם הכל נראה מושלם, ולא אותם עצמם עם חסרונותיהם הדקים (חלילה איני בא להלעיז על איש מגדולי ישראל שמנית ושלא מנית. אני רק בא לומר, שלכל אדם יש חסרונות. כשנמצאים בסביבתו רואים אותם יותר, כשקוראים את ספרו, רואים אותם פחות).
בכל אופן, יש לי נפש עם התמודדויות ייחודיות, שמי שלא מבין בהן, גם אם הוא גדול בתחומים אחרים, יכול להזיק לי אם ייעץ לי מה לעשות (למשל, הרב שלי, שהיום תומך בהיותי בתכנית, ייעץ לי בעבר כששמע את המצוקה שלי, לקיים יחסים כל יום. כמובן, שהצעה כזו עבור מכור עלולה דווקא להחריף מאוד את המצב. אבל הוא הציע לי מנקודת המבט שלו, של יצר "רגיל"). אגב, מחבר הספר "אורך אפיים" כותב בספר אחר שלו, שאם אדם בירר נושא מסוים לעומק, הוא מוסמך להכריע הלכה בדבר יותר מאשר גדול ישראל שאינו בקי בנושא.
ג. באופן כללי אני קורא מיילים. על המייל היומי לפעמים מדלג או מרפרף. שלחת לי מייל ולא הגבתי?

תודה רבה לך על העלאת הנושא. באופן אישי, אני אוהב (אפשר לומר במיוחד אפילו) דווקא את הפוסטים המקשים, לעיתים אפילו ההתקפיים והחריפים (לא ששלך כזה).
הם גורמים לי לחשוב על השאלות ומעלים תהיות, לפעמים, אבל מצד שני, ככה אני גם זוכה לקרוא את התשובות. באופן אישי, אני לא תמיד מספיק אמיץ לשאול את מה שבאמת יושב לי בפנים, אולי אפילו לא תמיד מודע אליו. לא הכל מיושב לי ואני גם לא יודע בעצמי. הדרך הזו מפחידה מאוד. מחייבת.
נוכל רק להתפלל לאדון עולם שבעצתו ינחה אותנו למקום בשבילנו. בהצלחה רבה לנו