שלום חברים
יש כמה דברים שמפריעים לי, ורציתי לדעת את דעתכם.
לפני שבוע וחצי הלכתי למפגש הראשון שלי, ​מאוד נהיניתי במפגש.
כל השבוע היה קשה בטירוף. בדר"כ אני נקי שבוע ונופל.
אבל השבוע נפלתי כ"כ הרבה פעמים.
משום מה המפגש הוציא לי את החשק להיתמודד יותר. זה כ"כ מוזר.
אני לא מדבר יותר מידי במפגש, רק את המינימום. אני עדיין לא מרגיש שאני יכול.
אחרי המפגש השני, התחיל לי סיוטים בלילה, איך כל מי שאני מכיר מגלה את הבעיה שלי.
וזה נורא קשה, ומפחיד. אני גם ניזכר בכל הדברים ההזוים והמגעילים שעשיתי בשביל התאווה,
אני כ"כ מתבייש בהם, ואני מרגיש שאני אף פעם לא אספר לאף אחד עליהם.
אני כל הזמן מנסה לישכוח מהם, ומצליח. אבל אחרי כמה חודשים זה חוזר.
אני מרגיש שאם מישהו ידע, הוא ישנא אותי, כמעט כמו שאני שונא את עצמי.
זה כ"כ מפחיד אותי, עד שאני לא מעיז לשתף את הסודות האלה כאן באנונימיות.
אני לא יודע אם הרגשות האלה נורמליות, או אם זה חולף, או מה לעשות.
אם למישהו יש דעה, עיצה, מחשבה, בבקשה תשתף אותי.
 

מזדהה עם הפחד והבושה לחשוף... גם לי יש דברים שקשה לי לחשוף...

מזדהה גם עם הפחדים... היה לי פחד על מה שכתבתי פה, למשל. עוד דוגמה בשלב מסוים רציתי להשתמש במספר אחר בשביל החברים...  אצלי למדתי שאפשר לעמוד בצד ולתת להם לעבור. לא חייבים להלחם ראש בראש עם הפחד. זה בסדר, הוא מגיע. אין לי שליטה עליו. רק לחכות בצד ולתת לגל לעבור...

בהצלחה!

האמת שעכשיו עולה לי הפחד עם הטלפון שוב... נו, אולי אלוקים זימן לי בשביל שאהיה נאה דורש ונאה מקיים...

תודה לך, בעצתך תנחני. תרתי משמע 

קח ספונסר! לעבור את התהליך הזה לבד בלי הדרכה של מישהו שהיה שם לפניך, לא כזה מוכיח את עצמו...
תוכל להתייעץ איתו על קשייך, ולעשות בירור כיצד להגיע לקבוצה ולצאת ממנה באופן הנכון מבחינה רגשית.

אוהבים אותך!

גם אני מזדהה עם הפחדים.

האמת שאצלי זה קצת הפוך - אני רוצה מאד לשתף אבל מפחד שאני אצא מתחנף/פתט/חסר תאקט/רגשן וכו וכו

אבל בסוף אני נהיה "גבר" ומשתף בכל זאת. ואז אני יוצא מתחנף/פתט/חסר תאקט/רגשן וכו וכו...
אבל לפחות הוצאתי את זה ואני מרגיש יותר טוב וזה מה שחשוב...

תודה טהרני
אני עכשיו מחפש ספונסר, ואני לא מצליח להחליט עדיין על מי.
ותודה אהבת חסד
עם כל הכבוד אליך (ויש לי המון), אני מרגיש שהסודות שלי הכי גדולים בעולם,
ושאני לא מסוגל לשתף אותם. בלי קשר לחנופה או כבוד, או גבר.
פעם אמרתי לעצמי שאני אמצא מישהו שלא מכיר אותי ולא יכיר אותי, ואני ארוקן עליו הכל.
אבל עוד לא מצאתי בן אדם כזה. אפילו לא לפסיכולוג שלי.

מבין לגמרי. ואגב, זה לא גבר, זה "גבר", הבדל גדול בין השניים...

מזדהה עם הבושה. אבל כנראה שזה גם תהליך. קודם כל מעזים בכלל לבוא לקבוצה שכווולם יודעים שאתה משתמש, אחר כך להגיד בפה את המילים "מאונן" וכן הלאה והלאה. אצלי זה השתפר עם הזמן. למרות שעדיין קשה לי להגיד כאן שאוננתי 4 פעמים הלילה...

בספר הלבן כתוב שהתאווה אוהבת חושך.
בוא נוציא אותה לאור!

תודה אהבת חסד, ההבדל ברור.
ותודה בעצתך, קיבלתי גם עיצה, וגם היזדהות, וגם עידוד.
זה יותר מידי, תודה.

שלום חבר יקר, כל הכהוד על המהלך של ללכת לקבוצה, בהתחלה הכול נראה מבולבל, אחרי כל כך הרבה שנים של לחיןת בשקר ובסתר, פתאום להגיע למקום שמדברים מהכול ופתוח, הראש לא יכול לקלוט את זה, ומתחילים לשאול שאלות, אין לי מה להגיד לך, תמשיך לבוא עם כל הקושי, ותדבר על מחשובתיך, ובעז"ה דברים טובים יקרו.

נשמע כמו מוגלה. לאט לאט הדברים נרפאים
אוהבים. אל תוותר. 

תודה חברה
יש לי ספונסר ברוך ה'.
אני עובד על הצעדים. סוף סוף.
 

כל הכבוד! 
אכן אמיץ. לוחם? עוד נראה...

מתברר שאפשר ליפול עם ספונסר.
עוד נפילה אחרי 25 ימים. אני עדיין לא בסוף כל הבעיות.
מכור כתמיד. בעז"ה יהיה יותר טוב.
באסה... חשבתי שאולי אשאר נקי כמה שנים,
ואהיה אחד הותיקים המאושרים האלה. כניראה שהשנים של נקיות מתחיל מעכשיו.