אצלי מתחת לספרה 7 יש כוכבית... בכל אופן, כן זה מאוד פשוט - *6 יוצאים מהשתקה. 

בעבר היה יותר מסובך עבור המנחה אבל כעת זאת מערכת חדשה ואפשר להשתיק מישהו ספציפי שיש אצלו רעש בקו ואפשרויות נוספות. נקווה שנשתמש בהן ויהיה לתועלת.

שלום,

התרגשתי לשמוע היום את החברים שדיברו בכנות, מדם ליבם והזדהתי עם הכאב העמוק.

בעקבות ההשראה ששאבתי מהאומץ שלהם ושל סוד, אכתוב בקצרה את התשובות שלי לשאלות שהעלה היום בדיון:

שאלת המחיר:

שילמתי מחירים גבוהים במישור התעסוקתי והבין-אישי אך את המחיר הכבד ביותר על איבוד הבלמים והשנאה העצמית שילמתי במישור הזוגי.

לפני תקופה מסויימת פירקתי אירוסין. הסיבה המרכזית הייתה בגלל התאווה שגזלה ממני המון זמן וכוחות.

הרגשתי שאני עומד לעשות עוול נוראי לאותה בחורה שאהבתי, כפי שקרה לי לא פעם לפני כן.

שאלת האמצעים:

ניסיתי הרבה דברים: טיפול פסיכולוגי, חסימות אינטרנט, הרחקה של המחשב (כולל פירוק שלו לגורמים), יציאה מהבית לריצה. שום דבר לא עזר לפרק זמן של יותר מכמה ימים.

לפני כחצי שנה שהייתי בעיצומו של קשר ועמוק בנפילות, חיפשתי חבל הצלה ומצאת את "שמור עיניך".

התייאשתי תוך יום- יומיים מהאפשרות שאי פעם אשתנה וברחתי רחוק ככל האפשר.

הפעם אני שוב מתקרב לאותה צומת דרכים ומקווה שאצליח לבחור נתיב אחר.

 לענ"ד הסיבה המרכזית שנכשלתי שוב ושוב ושוב ושוב נעוצה בכך שלא באמת רציתי להשתנות. קיבלתי את העובדה שיש בתוכי "מפלצת", ודאגתי להאכיל את אותה לעיתים תכופות.

 הסברתי לעצמי שאני עושה טובה לבנות הזוג שלי, לחברים שאני מתרחק מהם, לבוסים שלא יודעים שאני רק מציג פסאדה של אדם מקצועי וחכם. התרחקתי. ננעלתי בתוך עצמי.

ואז הגיע שבוע שעבר. במקרה נכנסתי לכתובת האימייל הפיקטיבית שפתחתי בזמנו, לפני כחצי שנה, וראיתי את כל המיילים מ"שמור עיניך". באחד מהם נתקלתי בהודעה על הקבוצה החדשה שנפתחת, וחשבתי לעצמי: אולי בכל זאת.

מדהים. כל הכבוד על הכנות. ממש ממש לא מובן מאליו.

אני כל כך מזדהה עם הרגע שבו הגעת לכאן וברחת הכי רחוק שאפשר, כי גם לי זה קרה בפעם הראשונה שבאתי. אני זוכר היטב איך קראתי את רשימת 12 הצעדים ואמרתי לעצמי "זה ממש אבל ממש לא בשבילי" וברחתי כל עוד נפשי בי. אבל הכאב החזיר אותי במהירות, ומאז אני כאן. חסד אלוקים, לגמרי לא מובן מאליו - זכיתי כאן במתנה של הנקיות.

כל הרוחניות שלי הלכה בגלל השימוש, ההתמדה, יראת שמים, תפילות, דוקא לא נראה לי פגעתי במישהו, פרט לכמה מאות שקלים שלקחתי מהבית, ועוד מישהו שישבתי על החשמל והפון שלו.
חוץ מההרגשה המזעזעת של בגידה באישתי, שגם מה שאני עושה עכשיו הוא חלק ממנו. לצערי.

אני מפחד לעשות את זה כאן, אבל קבלתי קצת אומץ אודות לחברים שעשו זאת לפני.- תודה לכם, ותודה סוד שאתה מצעיד אותנו...
מה הפסדתי?? ואוו, אם לא שיבש לי הרגש מזמן, הייתי אמור למלאות נהר בדמעותי, תלוי מאיפה אני מסתכל על זה. יש אצלי עדיין איזה חוסר בהירות מה הופסד אצלי בגלל התאווה, ומה הם סתם שאיפות שהתנפצו עלי סלע.
אבל... מאז שאני זוכר את עצמי היו לי שאיפות וכוחות לא נורמליים, עדיין באיזה מקום בלב שמור אצלי התמונות של עצמי בימי בחרותי הצעירים יושב בבית המדרש ומתענג, כן מתענג על צוף התורה הק', סיימתי מסכתות, למדתי בחשק, התפללתי מעומק הלב, השקעתי במחשבה ומוסר, הייתי אש להבה- שלהבתיה. אלו תמונות די רחוקות אצלי, אבל כמו מים בטעמים יש גם במי הגלים העכורים שעברו עלי עדיין קצת טעם מאותם ימים.
והיום אני שבר כלי במובן מסויים. עיניי כבויות, לבי קשה כאבן, ריסי עיני אינם נופלים עוד מדמעות של רגש חיובי, לא, שלא תבינו לא נכון, אני עדיין לומד תורה, עדיין משתדל לחיות חיי רוח, אני לא מוכן להחליף את זה בשום הון שבעולם, אני מבין את זה, וזה החיים בה"א הידיעה, אבל, ודוקא בשל כך, הסתירה היא כל כך גדולה, והקוטביות כל כך מחרפנת, רגע בשמי רום ורגע אחר בשאול תחתיה, לרגע שותה מי באר צחים, וברע החולף שפך ביבים עכור.
טלטלות עזות, שמתרחשות יום יום, זה לא תקופה שהייתה והלכה, וזה לא חיים שהופסדו, זה 'כף הקלע' נשמתי נזרקת מקצה העולם לקצהו, כאילו נותנים לה לטעום מעדן טעים וטוב אך מיד שוטפים את פיה בצואה רותחת, אוי לאותה בושה אוי לאותה כלימה, אלו ההרגשות שלי, זו האמת על סיפור החיים שלי, שלא נגמר, שלא מפסיק להטלטל, כאניה על גלי צונאמי שאינם יודעים שובעה, כי אם היו סוחפים אותי אל אי בודד אזי שם לפחות הייתי יושב בשלווה, בודד חסר כל, אך שליו, אך אפילו את הבדידות הזו הם גוזלים ממני, סוחפים ושוצפים ומטלטלים מצד לצד- בכל רגע יום יום שעה שעה.
רגע הוויות אביי ורבא, ורגע ל"ע בעווית סדום ועמורה.
זו התמונה הכללית של 'חוסר האונים'- [לפי איך שהגדירו זאת כאן] שלי, זה תמצית הסבל שלי מאותה מחלה ארורה, זה מיצוי הכאב שלי.
מכאן אני רוצה להשתחרר, אלקי תן בי את השלווה!!!

ינון. וואו. מדהים. תישאר איתנו. דברים טובים יקרו
ישראל ולמדן. תודה על השיתוף. תישארו איתנו. דברים טובים יקרו.
עצה קטנה לכתיבה שמורה מעיניים לא נכונות, לאלו הכותבים על המחשב - לפתוח מייל אנונימי בgmail, ולכתוב שם בdrive. אין יותר שמור מזה.

תודה רבה
אשתדל להישאר. ברור לי שיהיו מהמורות בדרך, אבל בעז"ה מקווה שאשמור על אופטימיות זהירה.
יהיה מה שיהיה, כבר הרווחתי:
פעם ראשונה מאז התחלתי בצניחה החופשית לתהומות הייאוש (לפני למעלה מעשור) שאני מרגיש שאני לא לבד בזה, שיש עם מי לדבר וממי ללמוד
שבוע טוב וחודש טוב לכולם

היום פתחנו את השבוע השני בקבוצה הטלפונית שלנו, ובעיקר הקדשנו את הזמן להיכרות בין החברים. יש כאלו שהסתפקו בכך שהזדהו בשם או בכינוי שלהם, ויש כאלו שגם סיפרו קצת על עצמם. כך או כך, המטרה היא שנכיר בסופו של דבר אחד את השני.

למה זה חשוב? דיברנו בקבוצה על זה שאת העבודה על הצעדים עושים בקבוצה ולא לבד, וזאת אחת הסיבות לכך שהעבודה הזאת מצליחה, בשונה מעבודה אישית.

בנוסף דיברנו על התמיכה שאנחנו מקבלים כאשר יש לנו חברים שאנחנו יכולים לשתף אותם, בעיקר ברגעים הקשים אבל לא רק. עצם העובדה שאנחנו יכולים לדבר עם מישהו על עצמנו בפתיחות, מורידה הרבה מהאשמה והבושה שגורמים לנו להמשיך את הנפילות.

שיעורי בית. היום המשימה היא פרקטית לחלוטין: שלח לי כתובת אימייל שניתן לשתף אותה עם שאר החברים. ניתן כמובן להשתמש בכתובת אימייל שתפתח במיוחד לצורך המטרה הזאת.

שים לב: רק חבר שישלח את כתובת האימייל שלו, יקבל את הרשימה עם כתובות שאר החברים.

היום המשכנו את העבודה על הצעד הראשון, אבל הפעם מזווית אחרות. השאלה היתה דוקא מה חיפשנו ומה הרווחנו מהתאווה, במקום השאלה ששאלנו את עצמנו בשבוע שעבר - מה הפסדנו מהתאווה.

הסיבה להתמקדות בנושא הזה היא פשוטה - ככל שנבין יותר טוב מה קיבלנו בשימוש בתאווה, כך יהיה לנו יותר ברור מה צריך להיות הפיתרון שלנו.

השיתופים של החברים על השאלה הזאת היו מרתקים וכללו כמובן בראש ובראשונה את הבריחה, במיוחד ברגעים של דחיה, אבל שמענו גם על מצבים אחרים כמו רצון בהרגשת שחרור או חיפוש של קבלה ללא תנאים, שעד כמה שזה ייראה אבסורדי - דוקא בתאווה יכולנו למצוא.

שיעורי בית. אם כבר ענית על השאלה מה חיפשת בתאווה, תנסה לחשוב איך הקבוצה והצעדים יכולים למלא את החיסרון הזה.

נ.ב. אם לא שלחת עדיין את כתובת המייל להצטרפות לרשימת החברים הקבועה - אנא שלח בהקדם כי בהמשך היום אשלח אותה לכל מי שהצטרף.

 היה דיון מחכים ומעורר מחשבה, תודה רבה!

תודה לך.

העיקר הוא כמובן שבסופו של דבר זה יביא אותנו לפעולות. אנחנו לא מתמקדים בשאלות האלו רק כדי להבין את עצמנו, כיון שבדרך כלל מה שחסר לנו זה כח ולא ידע, אבל בפירוש הידע הזה יכול לעזור לנו לעשות את הפעולות הנכונות בזמן הנכון.

נגעת בנקודה חשובה.
במסגרת הטיפול הפסיכולוגי שעברתי, דנו ממושכות בשאלה מה הוביל אותי להתנהגות מינית כזו. התשובה הייתה מורכבת מכמה גורמים שחלקם עלו אתמול (נקמה, בריחה וכו)
למרבה התסכול, רוב הזמן באמת לא הצלחתי לתרגם את התובנות האלה לפעולות. העובדה ש"ידעתי" מה מוביל אותי לאותם מקומות, רק העציבה אותי לאחר מעשה, כשניתחתי את הסיטואציה.
מקבל את ההערה שלך, סוד היקר 

היום המשכנו לעבוד על הצעד הראשון שבו אנחנו מנסים להפנים את הבעיה שלנו של חוסר היכולת להפסיק להשתמש בתאווה למרות הרצון שלנו. אז אחרי שדיברנו על המחיר שזה עולה לנו ועל הדרכים שניסינו להפסיק, דיברנו היום דוקא על סוגי המחשבות השגויות שעוברות לנו בראש בזמן ההתמודדות לפני הנפילה.

כמה חברים שיתפו מהניסיון שלהם, ואחד הנושאים שעלה היה הקושי של ההתמודדות עצמה, עד כדי כך שעדיף כבר ליפול מאשר להמשיך להתמודד, כיון שהנפילה - עם כל הכאב שבה - נותנת גם שחרור מהמשך ההתמודדות.

בנוסף עלה הנושא שהתאווה באמת נותנת איזה מפלט ובריחה, ולכן ברגעים קשים של לחץ או חרדה, אנחנו מעדיפים ללכת לשם כי זה פיתרון שעובד באמת. הבעיה היא שהמחיר גבוה מידי...

ומה בנוגע למי שלא רואה קשר בין הנפילות לבין המצבים הפנימיים שלו וטוען שהוא נופל רק כי הוא אוהב תאווה? אז ראינו שזה לא בדיוק ככה, והראיה לכך היא שבימים של הרגשה טובה וסיפוק - התאווה פשוט לא מושכת כל כך. בסופו של דבר, השימוש בתאווה מגיע על מנת למלא חוסר פנימי.

שיעורי בית. תנסה לכתוב תהליך של התמודדות שעובר עליך מהרגע שעולה הרצון הראשון לנפילה, עד אחרי הנפילה עצמה. מה ניסיתי להגיד לעצמך כדי לא ליפול, ובעיקר מה היו המחשבות שחשבת לעצמך כאשר המשכת עד הנפילה.

העבודה על הצעד הראשון (הבעיה שלנו) היא משהו שצריך ללוות אותנו כל הזמן, אבל בקבוצה אנחנו לקראת סיום העבודה הראשונית על כך, כדי שנוכל להמשיך הלאה לצעד השני שמתמקד בפיתרון.

היום דיברנו על החלק השני של הצעד הראשון שאומר "אבדה לנו השליטה על חיינו". למדנו שהבעיה שלנו דומה להר געש שאמנם ההתפרצות היא בפיסגה, אבל התהליכים האמיתיים שמובילים לכך מתרחשים בבטן האדמה עמוק במשך זמן ארוך. אמנם ההתפרצות היא שמביאה את תשומת הלב, והיא גם מורידה את הלחץ בבטן ההר, אבל אי אפשר לחסום את ההתפרצות על ידי חסימת לוע ההר. חייבים לטפל במה שקורה בפנים.

אצלנו ההתפרצות היא הנפילה עצמה, אבל קשה לפתור את זה רק על ידי פיתרון טכני שיחסום את הפירצה, וצריך להתמודד עם התחושות והתהליכים שעוברים עלינו.

חברים שיתפו על כמה סוגים של מצבים שיכולים לתת לנו דוגמאות, למשל רגשות של דחיה, נסיונות להיות פרקפציוניסט או רגשות קשים בעקבות חוסר אהבה מוחלט בילדות.

שיעורי בית. תנסה לעשות רשימה של מצבים או מקרים שבהם תהליכים פנימיים גורמים לך להרגיש רע עד כדי כך שהפיתרון היחיד עבורך הוא ללכת להשתמש בתאווה.

אנחנו מסיימים היום את השבוע השני בקבוצה הטלפונית בצהריים, והתקדמנו המון בשבוע הזה.

רוב החברים שלחו את האימייל שלהם להצטרף לרשימה האימיילים והם קיבלו את הרשימה וכעת יכולים להיות בקשר אחד עם השני. חלק כבר התחילו להשתמש ברשימה והרחיבו את מעגל התמיכה שלהם. גם אלו שעדיין לא מרגישים צורך או מוכנות לכך משתפים בקבוצה או מאזינים מידי יום.

בשבוע הבא נתחיל לעבוד על הצעד השני, הצעד שבו מתמקדים בפיתרון, ולכן את היום האחרון של ההתמקדות בבעיה הקדשנו לנושא שמכונה "הלגימה הראשונה". כאשר אנחנו מתחילים להשתמש בתאווה - אנחנו לא יכולים להפסיק. לכן, הנפילה כמעט תמיד מתחילה עם איזה מעשה קטן של צפיה במשהו לא מידי רציני, מתוך הבטחה שלא להמשיך יותר מכך, אבל בסוף תמיד אנחנו מוצאים את עצמנו מתרסקים.

מה שמסבך את זה היא העובדה שגם כאשר אנחנו יודעים שהלגימה הראשונה תוביל לנפילה והתרסקות - אנחנו לא מצליחים להימנע מכך.

היה גם דיון ארוך לגבי היחסים עם האישה - איך הם משתלבים בכל התמונה המסובכת הזאת. ראינו שיש אפשרות להתמלא מהיחסים על ידי חיבור ונתינה, או להתרוקן מאותה פעולה בדיוק על ידי פנטזיה וניתוק. עוד נדבר הרבה על זה.

שיעורי בית. ​תכתוב בצורה מפורטת מהי הלגימה הראשונה עבורך. איפה אתה מתחיל את תהליך הנפילה ומה אתה אומר לעצמך כדי להשתכנע שהפעם זה לא יכאב או שהפעם זה לא יסתיים בנפילה.