בס"ד
איזה יופי של קבוצה...
מה הטלפון והשעות של הקבוצה? אשמח לפרטים!

אחרי שבועיים של עבודה על הצעד הראשון, הגיע הזמן להתקדם לצעד השני. זה לא אומר שנפסיק לדבר על הבעיה שלנו, אלא שכעת ביחד עם זה אנחנו מתקדמים לכיוון הפיתרון.

אבל רגע לפני שאנחנו בכלל מפרטים מה הפיתרון ואיך עושים אותו, אנחנו משקיעים צעד שלם להגיע לאמונה שיש תקווה, שיש לנו סיכוי. הצעד השני אומר "הגענו לאמונה שכוח גדול מאיתנו יכול להחזיר אותנו לשפיות דעתנו", ובמילים אחרות זה אומר: אני מאמין שיש לי סיכוי.

עיקר הדיון היה לגבי הדרכים להגיע לאותה אמונה שיש סיכוי. הדרך הפשוטה ביותר היא להסתכל על אחרים שכבר עשו את הדרך הזאת ולהבין שמה שעבד עבורם יכול לעבוד עבורי. חברים גם שיתפו שעצם הידיעה שיש להם בעיה שהיא קצת יותר מאשר התמודדות רגילה של אנשים ברחוב מסייעת להם, ויש גם ששיתפו שעצם הידיעה שיש דרך עוזרת כמובן, כי זה שונה מכל מה שהכרנו בעבר בהתמודדות לבד עם הסוד הגדול והמפחיד.

גם חברים שהיתה להם נפילה בימים האחרונים אחרי ההצטרפוות לקבוצה משתפים על תחושה אחרת של "יש סיכוי", כי הנפילה הזאת אחרי הידיעה שיש עוד אחרים שמתמודדים עם אותה בעיה, עושים את ההרגשה פחות מייאשת ובמקום זה יותר מהסוג שנותן דחיפה להמשך העבודה העצמית.

שיעורי בית. תכתוב בקצרה את הסיבות לכאן ולכאן: מצד אחד את הסיבות להתייאש ולהרים ידיים, ומצד שני את הסיבות לתקווה ולאופטימיות.

התחברתי למה שסיפר אחד החברים בקבוצה, שעצם נתינת השם לבעיה כבר הקלה עליהם. עכשיו אני לא סתם רשע אלא יש לי בעיה מוגדרת, וממילא גם פיתרון מוגדר.

מה עושים בזמן קושי? או יותר נכון - מה עושים עוד לפני שמגיע הקושי? אחד הכלים המשמעותיים ביותר שמציעה לנו התכנית הוא בקשת עזרה מחבר אחר. הדבר נעשה כחלק מהעבודה של הצעד השני, אחרי שהפנמנו שההתמודדות הזאת גדולה עלינו לעשות אותה לבד, אנחנו מגיעים לאמונה שמישהו חיצוני יוכל לעזור לנו.

לכן, לפני שמגיע הקושי, כאשר הוא רק נראה רחוק באופק, אנחנו מרימים את הטלפון ומדברים עם חבר אחר. אנחנו מודים שלבד אנחנו לא יכולים, ואנחנו מבקשים עזרה. בשביל זה יצרנו רשימת אימיילים של כל החברים בקבוצה, כדי שנוכל ליצור קשר עם חברים ולהתחיל להרחיב את מעגל התמיכה שלנו. הקבוצה היא חצי שעה ביום וזה יפה, אבל אנחנו צריכים תמיכה בזמן אמת.

הדיון היום כלל את השאלה איך בקשת העזרה מועילה לנו, ומה אמור לעשות החבר שאליו התקשרנו. באופן כללי ההסכמה היא שעצם בקשת העזרה היא החלק הכי חשוב (ולכן הכי קשה...), ומספיק שמהצד השני של הטלפון יהיה חבר שיתן לנו הבנה, הזדהות וקבלה כדי שנוכל להתמודד עם התאווה. כמובן שאם החבר הוא כבר ותיק יותר והתקדם בצעדים, אז הוא יוכל גם להדריך אותנו בפעולות מעשיות שעזרו לו מהנסיון שלו.

שיעורי בית. עד מחר, תיצור קשר לפחות עם שני חברים מהרשימה, כדי שמחר תוכל לשתף בקבוצה שעשית את זה. אם עדיין לא שלחת את האימייל שלך כדי להצטרף לרשימה - תשלח כעת ואצטרף אותך ואז תקבל גם אתה לינק לרשימה.

אחרי שבועיים וחצי בקבוצה, הגיע הזמן לבדוק מה עשינו כאן. אז נכון שהצטרפנו ושמענו הרבה על הצעד הראשון והצעד השני ועל התמיכה של החברים והקבוצה, אבל בדרך כלל נצטרך יותר מזה כדי שהשינוי אכן יתרחש ובפרט אם אנחנו רוצים שהוא יחזיק מעמד.

לכן, הדגש הוא לא על הרעיונות אלא דוקא על המעשים - הפעולות. בין אם מדובר בצעד או כלי שהם יותר קשורים לשינוי גישה ובין אם מדובר בכלי שהוא מעשי, העבודה על הצעדים היא זאת שחשובה בעיקר.

אז אם דיברנו על צעד ראשון שזה להפנים את העבודה שלבד לא נוכל להתמודד עם הבעיה שלנו, יש חשיבות לכך שנעשה את השיעורי בית ובפועל נקדיש זמן למחשבה או כתיבה איך הגענו למסקנה הזאת. וכמובן הכלי החשוב של יצירת קשר עם חברים אחרים באמצעות האימייל, הפורום או הטלפון - האם בפועל השתמשנו בכלי הזה או שאנחנו עדיין דוחים את זה בלי סיבה?

שיעורי בית. תעשה רשימה של הפעולות שעשית מאז שהצטרפת לקבוצה, ואם לא הצלחת כל כך בעשיית הפעולות - תנסה לחשוב ולהבין למה לא עשית אותם?

היום התקדמנו עוד בצעד השני, אבל הפעם מזווית אחרת לגמרי. עיקר הצעד השני הוא פשוט להגיע לאמונה שיש סיכוי ויש תקווה, והדרך הכי פשוטה לעשות את זה היא (כפי שדיברנו בימים הקודמים) על ידי שאנחנו רואים חברים אחרים שעשו את אותו תהליך והם נקיים היום.

אבל ביחד עם זה המשכנו היום בכיוון מעט שונה, להכיר את המגבלות של עצמנו, בדגש על מצבים פיזיים שמצריכים תודעה, כיון שהם אלו שמסוכנים לנו.

אז אל תהיה עכב"ר - אל תהיה עייף מידי, כועס מידי, בודד מידי או רעב מידי. בשלב הזה אנחנו מתמקדים במצבים הפיזיים ואילו את הכעס נשאיר לטפל בו בפני עצמו כי הוא חשוב מידי.

החברים שיתפו על מצבים בהם הנפילות הגיעו כתוצאה ישירה מחוסר בשינה ומבדידות, וכמובן שפעמים רבות זה גם הפוך - הנפילות גורמות לעייפות ובדידות שרק מגבירות את הנפילות הבאות...

שיעורי בית. ​תעשה רשימה של מקרים שבהם אתה זוכר שהנפילות היו קשורות באופן ישיר למצבים האלו. בימים הקרובים תנסה לשים לב לא להגיע למצבים האלו, ואם אתה שם בלית ברירה - לפחות להיות מודע לכך שזה מצב מסוכן ואתה צריך יותר עזרה.

תודה רבה סוד היקר על כל ההשקעה בהנחיה ובמיילים,
זה מוסיף לי מאד גם אם אני מכיר חלק מהדברים, אני לאחרונה בתחושה שאני צריך לחזור להתחלה וליסודות שחלק הספקתי לשכוח.

טיפ קטן שיכול לעזור למשתתפים בקבוצה -
הסיסמה של הקבוצה קצת ארוכה ומי שלא זוכר אותה עדיין בע"פ יכול לשמור בפלאפון את זה בצורה שהמכשיר יחייג את זה אוטומטית.
הדרך לעשות את זה היא  - לרשום את מס' הטלפון של הקבוצה אח"כ ללחוץ על מקש הכוכבית 3 פעמים עד שמופיע בצג האות P באנגלית (לי יש מכשיר מסוג נוקיה ומופיע P, למי שיש חברות אחרות ייתכן שצריך ללחוץ לחיצה ארוכה על הכוכבית עד שיופיע פסיק או משהוא אחר, אפשר לחפש במדריך של המכשיר או באינטרנט), להקיש את הסיסמה עם המספרים והסולמית בסופם, שוב P, ואז שוב סולמית, ולשמור את זה ככה במכשיר.

מה שזה עושה - המכשיר יחייג לקבוצה ולאחר כמה שניות יקיש אוטו' את הסיסמה ולאחר כמה שניות יקיש אוטו' # ואתם תגיעו לדיון ללא צורך בלחיצה על עוד מקשים.

תזכורת - יציאה מהשתקה וכניסה להשתקה - ע"י לחיצה על כוכבית ואח"כ הסיפרה 6.

תודב סוד שוב, ובהצלחה לכולנו עם שיעורי הבית.

היום סיימנו את השבוע השלישי בקבוצה הטלפונית שלנו, כאשר הנושא היה האמונה שיש לנו סיכוי. דיברנו על זה הרבה במשך השבוע מכמה כיוונים, אבל היום חזרנו לבסיס.

הדרך הכי פשוטה להאמין שיש לכל אחד מאיתנו סיכוי זה לראות אחרים שהיו במקום שלנו והיום הם נקיים. בשביל זה חברים ותיקים משתפים מפעם לפעם בסיפור שלהם, כדי לתת לנו את התקווה הזאת, וגם כדי להראות לנו מה הם עשו כדי שנוכל ללכת בעקבותיהם.

היום סיפרתי את הסיפור שלי, בדגש על השינויים המהותיים שעשיתי מאז שהבנתי שיש לי בעיה שלא תיעלם מעצמה. זה כלל את ההצטרפות לקבוצה בה קיבלתי הרבה תמיכה והדרכה, העבודה עצמה של הצעדים וכן העזרה לחברים אחרים.

אם פספסת את הקבוצה היום, תוכל לקרוא את הסיפור שלי בלינק הבא

שיעורי בית. עד הקבוצה ביום ראשון, תחשוב לפחות על שלוש סיבות שבגללן אתה מאמין שיש לך סיכוי להצליח הפעם.

סוד מה נשמע ?,

שמעתי היום את השיחה שלך, ואני חושב שזה עזר לי לחדד משהו אצלי, 
אני עובד חזק על מושגים ומנסה לנתח את המושג נפילה כדי להבין מול מה אני מתמודד..

בעצם אני מבין שמעידה זה - חטא יחיד, 
ונפילה זה ממש מעידה הרבה יותר רצינית שגורמת שרשרת מעידות ו או שנפילה זה אפילו חטא בודד
אבל גורר דיכאון ודכדוך הנפש וזה הנפילה עצמה, נפילה בחיות האישית ובאיבוד השליטה העצמית והערך
העצמי של האדם ?

בשבילי מושג הנפילה זה אם אני חוטא ונכנס לדכדוך או מצב שאני כעת בירידה וקשה לי לבלום
את עצמי,
אם פעם נכשלתי בחטא, זה עדיין לא אומר שאני נופל כי אני קם ועושה תשובה מיידית וזה אומר שעדיין
לא איבדתי את השליטה על עצמי וערכי בעיני , 
אם כך נפילה זה איבוד השליטה וכיוצא בכך כניסה לדכאון ועצבות ?

אם כן אז צריכים לטפל במושג נפילה יותר אפילו ממושג הלא לחטוא בראייה או פגם הברית רחמנא ליצלן...שלא תבין לא נכון, אני לא חושב שחטא זה תקין, פשוט אני מנסה להבין מה זה הדבר ששובר אותנו, כדי לדעת מול מה להלחם ועם איזה כלים ...)...

זה מזכיר לי שיחה של רבינו (נחמן) שאומרת שהיום המלחמה של היצר זה לא על החטא ,אלא על הנפילה העצבות והדכדוך שהוא מכניס אותנו לאחר מכן.אם זה נכון, זה משנה פרספקטיבה וזה אומר שאחרי חטא, צריכים לצחוק על היצר ולבוז לו, שזה רצון
השם ואם חטאנו אז תכלס קיימנו רצון בוראנו, וככה להשבית את היצר הרע ולא להיכנס לדכדוך, ולומר לו
חכה אני לא אקח את החטא חזק, לא אתן למחשבות מדכאות לבוא ולתקוף אותי, אחכה קצת עד שיתחזקו כוחותי, ואחזור בתשובה בשמחה מול השם
ואודה לו על הניסיונות שהוא נותן לי, שבלעדיהם לא הייתי זוכה לעבוד אותו ולגלות את אורו יתברך מתוך 
החושך ...


מה חושב על הנושא,

באהבה ותודה
נאור1

היום התחלנו את השבוע הרביעי בקבוצה, ולכן הקדשנו את הזמן לחזרה קצרה על הנקודות המרכזיות עליהן דיברנו ועבדנו בשלושת השבועות האחרונים.

הנה הן בקצרה:

א. המטרה שלנו היא לא שנהיה צדיקים ולא תהיה לנו תאווה בכלל. זה לא עומד לקרות. אנחנו רוצים להגיע למצב שתהיה לנו בחירה חופשית, ונוכל להתמודד בהצלחה. זאת משימה אפשרית.

ב. הדרך היא על ידי שינוי בחיים שלנו. אנחנו לומדים איך לחיות בצורה נכונה יותר, כולל דרכי התמודדות טובים יותר עם קשיים, פגמי אופי וכן הלאה.

ג. הקבוצה והחברים עוזרים לנו מאוד, הן בעצם ההרגשה שאנחנו לא לבד, הן ברגעים של התמודדות שיש למי לפנות.

אבל הדברים האלו לא מתרחשים בלי עבודה. לא מספיק להבין את הרעיונות, צריכים לבצע אותם. השתתפות בקבוצה וקריאת הסיכום זה הבסיס, אבל אנחנו חייבים לעשות את הפעולות עצמן - בעיקר אלו המופיעות בשיעורי בית.

שיעורי בית. תבדוק במיילים האחרונים שנשלחו איזה שיעורי בית לא עשית, והפעם תבצע לפחות אחד מהם. לא משנה איזה - העיקר שתעשה את זה בפועל.

היום הגענו ללב ליבה של תכנית 12 הצעדים: הצעד השלישי בו "החלטנו למסור את חיינו ורצוננו להשגחת אלוקים". שתי נקודות מפנה יש בתכנית - הצעד הראשון והצעד השלישי. בצעד הראשון הפנמנו את העובדה שאנחנו לא יכולים להתמודד לבד עם הבעיה הזאת ושהיא לא הולכת לשום מקום סתם כך, בצעד השלישי אנחנו מחליטים לשנות כיוון בחיים, ולעבור מחיים שמבוססים על רצון עצמי, לחיים שמבוססים על רצון האלוקים.

זאת לא החלטה פשוטה, ועוד יותר לא פשוט זה השאלה איך מבצעים דבר כזה.

כמה חברים העלו נקודות חשובות מאוד לדיון:

איך מגיעים למצב בו אנחנו סומכים לחלוטין על אלוקים שיעזור לנו, בזמן שאנחנו בכלל מרגישים שאלוקים גורם לבעיות שלנו (אולי כעונש על המעשים שלנו).

מה עוזרת ההחלטה הזאת בשעת אמת? למשל כאשר מגיע רגע של תסכול עצום בזוגיות, איך בכלל אפשר להכניס את אלוקים לתמונה?

והאם באמת יש אנשים שעבדו על הצעד הזה בצורה כל כך עמוקה עד שהם קיבלו בשלווה כל אסון שעבר עליהם?

על כל הנושאים האלו ועוד נעבוד בימים הבאים, אבל בינתיים נגענו בכל אחת מהנקודות החשובות הללו.

שיעורי בית. ​תעשה רשימה של חמש סיבות בגללן אתה יכול/רוצה לסמוך על אלוקים ולקבל את ההחלטה שעדיף לחיות לפי הרצון שלו מאשר לפי הרצון שלך.

כחלק מהעבודה על הצעד השלישי, התמקדנו היום בתפילת השלווה:

א-לי, תן בי את השלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם, אומץ לשנות את הדברים אשר ביכולתי, ואת התבונה להבחין בין השניים.

כמובן עיקר הדיון בקבוצה היה על החלק הראשון - השלווה לקבל את הדברים שאנחנו לא יכולים לשנות.

המטרה היא לעשות שינוי בחיים, שבהם כל הדברים שגורמים לנו טינות, פחדים, בדידות, לחצים וכעסים - אנחנו מתמודדים איתם בצורה אחרת. אנחנו לא בורחים מהם אלא עושים את המקסימום שלנו כדי לטפל בכל מה שאנחנו יכולים, אבל את התוצאה אנחנו משאירים לידי אלוקים.

זה לא אומר שאין לנו יותר כאב בחיים, ולא אומר שהחיים הופכים פתאום למושלמים. מה שזה כן אומר זה שכאשר אנחנו מגיעים לנקודה שבה אנחנו כבר לא יכולים לשנות אותה - שם אנחנו פונים לאלוקים ומבקשים ממנו שלווה לקבל את רצונו.

שיעורי בית​. תעשה רשימה של שלושה דברים שבהם יש לך אפשרות לשנות עד נקודה מסויימת, אבל התוצאה בסופו של דבר תלויה בידי אלוקים.

שלום ​Name​,

בצעד השלישי אנחנו רוצים לקחת החלטה מאוד חשוב - ההחלטה למסור את חיינו ורצוננו להשגחת אלוקים. אף אדם נורמלי לא יקבל החלטה מרכזית כזאת בלי שני דברים: א. עבודת הכנה של בדיקה מקיפה. ב. ביטחון בתהליך הזה.

אם ניקח כדוגמה אדם שהולך לקנות בית, ברור שלפני זה הוא יבדוק היטב את האפשרויות השונות, המשכנתאות וכן הלאה. בלי עבודת ההכנה הוא לא יחליט על שום קניה של בית. בנוסף, הוא יקנה רק מאדם שהוא מאמין שלא ירמה אותו, וכמובן יקח משכתנא רק מבנק שהוא סומך עליו.

אנחנו צריכים לסמוך על אלוקים, ובשביל זה אנחנו צריכים עבודת הכנה. העבודה היא להגיע באמת לביטחון באלוקים, ולהאמין שהוא אוהב אותנו ורוצה בטובתנו. בלי האמונה הזאת - לא ניקח את ההחלטה. ואם ניקח אותה היא לא תהיה שווה כלום.

רבים מאיתנו גדלו והגיעו לאמונה אחרת באלוקים שהוא שונא, נוקם ונוטר וכן הלאה. אנחנו לא אומרים שאין לאלוקים  את הצדדים האלו, אבל אנחנו רוצים להתייחס לצדדים אחרים. א-ל רחום וחנון, ארך אפים ורב חסד וכן הלאה.

שיעורי בית​. תנסה לכתוב שלוש שורות של הדרך בה אתה רואה את אלוקים כיום. אל תחשוש גם אם פתאום מצטיירת תמונה שלא היית רוצה לראות. רק ככה נוכל להתקדם לאמונה שאלוקים אכן אוהב אותנו.

איך באמת מגיעים להפנמה של דברים כל כך מהותיים כמו זה שאלוקים אוהב אותי ושאני יכול לסמוך עליו? יכול להיות שבשכל אני מבין או לא מבין, יכול להיות שאני מבין אבל לא מרגיש או הפוך. מה עושים כדי שנוכל להתחיל לחיות ככה?

הדיון היום בקבוצה היה לגבי הנקודה הזאת בדיוק. מה שלמדנו זה שהדברים האלו באמת לא באים בקלות. כל שלושת הצעדים הראשונים הם שינוי גישה, וזה אף פעם לא נעשה בלחיצת כפתור, זה תמיד דורש עבודה.

אחת הדרכים היא לעשות רשימה של אסירויות תודה. פשוט לכתוב רשימה של דברים טובים שיש לי בחיים, כדי להתחיל לתרגל מבט חיובי ואופטימי, במקום מבט שלילי ופסימי. לפעמים בהתחלה זה מרגיש מזוייף ומאולץ, אבל אחרי המעשים נמשכים הלבבות. כשעובדים שוב ושוב על זה, הגישה שלנו משתנה.

שיעורי בית. תכתוב עשרה דברים טובים שיש לך בחיים ושאתה אסיר תודה לאלוקים עליהם היום.

עבור מה אנחנו סופרים את ימי הניקיון? יש לזה כמה צדדים, אבל בגדול זה כלי שעוזר לנו. כאשר אנחנו רואים איפה אנחנו עומדים, כמה זמן אנחנו נקיים וגם יש לנו מטרה מסויימת מול העיניים - זה נותן לנו כח לעשות עוד פעולות ולהישאר נקיים.

לכן בהתחלה בדרך כלל המטרה היא להיות נקי תשעים יום, ולצורך זה יש לנו את הטבלה של שמור עיניך שבה אנחנו מעדכנים כל יום שאנחנו עדיין נקיים.

עצם העדכון היומי נותן לנו הרגשה טובה - הנה אני עדיין נקי, הנה אני בדרך הנכונה, ובנוסף ברגע של קושי יש עוד משהו שמדרבן אותנו להישאר נקיים כדי "לא להפסיד את הימים". אף אחד לא רוצה לאפס ולהתחיל מחדש.

בנוסף לכך, אנחנו לא שומרים את זה לעצמנו אלא משתפים אחרים בכך. כאשר אנחנו כנים עם אנשים אחרים לגבי הנקיון שלנו, זה מעניק לנו אפילו דחיפה נוספת.

שיעורי בית. אם כבר נרשמת לטבלת התשעים יום, תבטיח לעצמך פרס סימלי אותו תעניק לעצמך כשתגיע בעז"ה לתשעים יום נקיים. אם עדיין לא נרשמת - זה הזמן להירשם ולהתחיל לעדכן את הטבלה.