יש לי שאלה נכון להיום ההשתתפות בקבוצה והיחס התמידי לצעדים
לא ממש קל לי אבל אין מה לעשות אני מאמין שבסופו של דבר זה מה שיציל אותי
אבל המחשבה שלחיות עם זה כל החיים זה ממש מעיק ועושה את הנושא כבד
מישהו יכול לעזור לי בנושא ?

ברית- קודש היקר והאהוב,

אני מתייחס למה שכתבת כאן וכן באשכול הסמוך.

כשאתה אומר "לחיות עם זה כל החיים", למה אתה מתכוון? לחיות עם מה?

לחיות עם אוננות פעם בשבוע, אתה מסכים?
ומה עם פעם בחודש?
אתה יודע מה רק פעם בשנה,מה אתה אומר?

ולחיות עם מחשבות של תאווה כל פעם שאתה הולך ברחוב, עם זה אתה כן מסכים לחיות? ומה עם תאווה כל פעם שחברה של אישתך נכנסת הביתה?

המטרה העיקרית בקבוצה היא ללמוד לחיות עם התאווה. בשביל חיים טובים עם התאווה צריך דבר אחד לחיות עם הקב"ה.

אז הקבוצה מציעה לנו לחיות עם הקב"ה כל החיים, עם זה אתה מסכים?
כל פעם שתראה תאווה, תזכר בקב"ה. כל פעם שתראה תאווה תצטרך ללמוד להסיט את העיניים, ולא לצרוך אותה.

בעצם כיהודי עובד ה' להפסיק לצרוך תאווה כליל, זה הרבה יותר קל מלהפסיק לשתות אלכוהול. 

הידיעה שאתה מכור זה משהוא טכני לגמרי- אתה מכור ולכן אתה לא יכול לבד - ולכן תחיה את הקב"ה. תבקש היום תבקש מחר, תבקש כל רגע.

גם אם לא הייתי מכור, הייתי מאוד שמח לחיות את הקב"ה בצורה כזו. רק אז לא ממש היתה לי סיבה להשתדל לעבוד על זה.
עכשיו יש לי הכרח לחיות בצורה כזו, אשרינו מה טוב חלקינו.

moved כתב on 13 יוני 2012 09:18:


מסכים לגמרי- תודה לך!!!

תודה לך עובד על הבהירות תאמת שלא הסתכלתי על זה מהכיוון הזה ,אולי בגלל שאני עדיין לא נמצא במקום שלך (אני רק בהתחלת הצעדים) אבל לפי איך שאתה מציג את זה זה באמת חלומו של כל יהודי
אני לפחות עדיין מרגיש
1.שקשה לי עם העובדה שאני מכור
2.עצם העובדה שאני צריך טיפול מיוחד

תסלח לי שאני אמור את זה שוב כרנאה אני עדין לא במקום שלך אבל אתה מאוד מחזק אותי להמשיך

ברית קודש,

תודה על הפירגונים. תאמין לי שאני טורח לכתוב את הדברים רק כדי שאני אולי גם יפנים אותם...

בתחילת דרכי בפורום הצהרתי שאני לא מכור.
אחרי חודשיים הצהרתי שאני כן מכור.
היום אני מצהיר שאני עדיין לא מרגיש חסר אונים כמו שמכור אמור להרגיש.

אני מרגיש חזק ובשליטה, ולכן אני לא נותן לקב"ה לנהל לי את החיים.
אני מעדיף להסתדר לבד. למרות שיותר מדי זמן אני מנסה ולא מצליח.

תודה לך על ההשתתפות.
בלי השאלה שלך לא היתה לי הזדמנות לחשוב על תשובה, לענות, ואולי לרכך במעט את לב האבן, מלא הגאווה שלי.

עובד רק שתדע חזקתה אותי מאוד אמרתה דברים שממש אני חווה אותם
וגם אני משתמש לפעמים בכלי הזה שהוא הצעד ה 12 על מנת שגם אני יתחזק

שנזכה לחיות עם הקב"ה בכל רגע לתת לו את המלחמה שלנו

האם לתת לאלוקים לנהל לנו את החיים, פירושו שעלינו להכיר בכך שאנחנו מכורים? ואם אנחנו רוצים שהוא ינהל לנו את החיים ולא נכיר בכך שאנחנו מכורים, אפשר לבקש זאת מאלוקים?

אתה מוזמן לנסות... מהנסיון שלי, אני לא נותן לאף אחד לנהל לי את החיים אם אני לא חייב. רק אם באמת באמת אין לי ברירה - אני מוכן לשמוע על הרעיון המטורף הזה.

טוב לדעת שזה רעיון מטורף לבקש מאלוקים לנהל לנו את החיים... רגע, אנחנו בעצם מבקשים מאלוקים שיבטל לנו את הבחירה החופשית, ויהפוך אותנו לרובוטים שלו? הרי, אם הוא מנהל לנו את החיים, אז איך עדיין אנחנו מחליטים החלטות, ועושים מעשים, כאילו שאנחנו מנהלים לעצמנו את החיים, מישהו פה שאל בכלל את עצמו, כיצד אלוקים רוצה לנהל לי את החיים?

מי בדיוק מנהל לנו את החיים אם לא הוא מלמעלה? מי בכלל הביא את כולנו לקבוצה הזאת? (חבר. ידיד. מכר. פרסומת וכל השאר הם רק האמצעים שכן היינו יכולים שלא להתקל בזה ולהמשיך לטבוע כפי שטבענו עד שהגענו לכאן)

עזוב, אתה מדבר כמו אדם שנולד דתי ולא חושב על מה שהוא אומר.

אנחנו "מאמינים" שה' מנהל לנו את החיים, אבל בפועל חיים איתו בתת-מודע וזה לא משפיע עלינו. זה לא נקרא לתת לה' לנהל לנו את החיים. דוגמא הכי פשוטה: האם אתה כועס מידי פעם? אם כן, איפה ה' בדיוק בסיפור? הרי אם אתה באמת מאמין שה' הביא אותך למצב הזה, על מי בדיוק אתה כועס?

ל'משוש', אני לא מדבר על להיות רובוטים. אני מדבר על כך שה' רוצה שאנחנו נעשה את כל ההשתדלות הכי חזקה שאפשר, אבל נדע שהתוצאה היא בידיים שלו.

כמו שכתבו רבותינו בפרקי אבות: "...ולא עליך המלאכה לגמור..." תרתי משמע!