אין מניעה לקיים את המצווה בלי להשתמש בתאווה.
אבל בא נרתום את העגלה אחרי הסוסים...

כשאני בוחן את עצמי מול 'נורמטיבים', אינני אובייקטיבי. שנים קנאתי בהם, ניסיתי להיות כמותם.

אמרות חז"ל ממדריך החתנים שלי כדוגמת, קדש עצמך במותר לך... או דרגת הקדושה הגבוהה - כמי שכפאו שד (אין לכם מושג איזה שד כפאני) בלבלו אותי ויסרוני לחינם.

אני מלפפון חמוץ. עבורי יש הבדל של שמים וארץ בין מצוות עונה לתאווה. לוקח זמן לתרגל כניעה ביחסים הפיזיים, אבל הדרך מוכיחה: ישנו פער עצום.

בדיוק כמו ההבדל בין אציטון למים, שניהם שקופים, מהותם שונה.

וכמו שכתוב בספר הלבן: גיליתי שניתן לקיים יחסים בלי תאווה. הנה הציטוט:

אחרי כמה חודשים התחלתי שוב לקיים יחסי מין עם אשתי, וזמן קצר לאחר מכן גיליתי דבר מדהים – מין ללא תאווה. אלה היו שני דברים שונים לחלוטין! יחסי מין בלי גירוי או בלי להריץ תסריט מעורר-מינית במוחי היו משהו שמעולם לא הכרתי קודם. זה היה פשוט מאוד, טבעי, אמיתי ומספק. איזו מתנה!

לסוד הכניעה
אני מבין מה שאתה כותב אבל זה דברים שנראה לי צריכים הרבה עבודה
לא נראה לי שזה מתאים לכל מכור אפילו אם הוא בשלבי החלמה ושהשם יזכה אותנו באמת

לברית קודש,
אתה צודק, זה לא מתאים לכל מכור לתאווה, אלא מתאים לכל המכורים לתאווה!
אם עברת על השלבים של ההתמכרות לתאווה, וראית שאכן אתה נמצא שם, ואתה אכן מכור עקב נסיבות החיים.
אני לא חושב שיש מנוס, אלא מללמוד וליישם את הכתוב בדברי הציטוט של זלמן, עם כל האי נעימות וחוסר הנוחות כשאנו קוראים משפטים מעין אלו.

זה חזק מאתנו, אך בעזרת הכח העליון, אנחנו חזקים יותר.

מה שאתה כותב זה לא קשור למה שכתבתי
אני התכוונתי שזה לא מתאים לכל מכור בכל שלב של החלמה וצריך עבודה גדולה לפני שאתה נכנס לעבודה כזו
ובעזרת השם כן זה יגיע לכולנו ונזכה לקיים גם את מה שזלמן כתב

השאלה היא אחרת. בא נאמר שאני מכור לאלכוהול, האם יש לי אפשרות להגיע לגמילה אבל להמשיך לשתות בירה? לדעתי התשובה היא לא רבתי.

אז נכון שזה הרבה יותר מסובך כאשר אנחנו מדברים על מין, כי אנחנו בדרך כלל ממשיכים לקיים יחסים, אבל אני לא מכור למין. אני מכור לתאווה. אז אני מוכרח (וגם יכול) לקיים יחסים אבל בלי תאווה.

זלמן,
האם מין ללא תאווה, לא עלול לפגוע בחשק המיני שלנו, ובעוצמות ההרגשה הטובות שנגרמות עקב זה,
הכוונה שלי היא, האם אבדנו לנצח את ההנאה מהמין? הרי התאווה היא זאת שגורמת להנאה, ואם לקחנו אותה לצדדים אפלים ולא טובים, נצטרך לאבד אותה גם עם נשותינו?

מין ללא תאווה, זה כמו דחף חיתי ללא הרגשה מיוחדת, והתורה לא רוצה בזה מלכתחילה לבני אדם, כי עצם הריגוש והסיפוק מעצימים את החוויה בין האיש והאשה, התשוקה שהבעל מחכה עד שאשתו תחזור מהטבילה, הימים המטורפים שהצטרכו בני הזוג לשמור נגיעה מכיוון שהאשה בנידה,
חייב לבוא פיצוי עבור הדברים האלו,

מה אתם אומרים?

אני מעדיף לא לכתוב על זה כאן מטעמים מובנים, ולמרות שכולנו באותה סירה, אין שום סיבה שידונו בזה כאלו שאצלהם זה נושא תיאורטי לחלוטין, מה שיכול סתם להביא לבעיות אחר כך כאשר הנושא מגיע לשטח המציאות. בשביל זה יש פורום לגברים נשואים, ואין שם "סודות" גדולים, אלא רק דיונים בנושאים שלטובת אלו שאינם נשואים - הם לא נחשפים אליהם.

בכל אופן, ממש ממש בקצרה.

אף אחד לא אומר לא ליהנות. אומרים לא להתאוות. זה שני עולמות אחרים. יש הנאה של נתינה, יש הנאה של חיבור ויש עוד כל מיני סוגי הנאות שהם טובות וחשובות. אבל הם לא קשורות לתאווה. התאווה אצלי יצאה מפרופורציות ולכן אין לי ברירה אלא לוותר עליה לגמרי.

נכון, יש אנשים שיכולים להתאוות, כמו שיש אנשים שיכולים לאכול בוטנים. אבל יש אנשים שהם אלרגיים לבוטנים (למרות שזה כשר והתורה מתירה לאכול בוטנים) ויש אנשים שהם אלרגיים לתאווה. אני אחד כזה. אז הדיונים האלו הם יפים ונחמדים ואולי גם נכונים, אבל זה לא משנה לי בכלל. אני אלרגי לתאווה ולא מוכן להתסכן באיבוד החיים שלי רק בגלל שמישהו בפורום טוען שזה כן מתאים או לא מתאים.

(אגב, נראה לי שהתיאורים המפורטים בהודעה שלך לא מוסיפים לאף אחד כאן. כל מי שהגיע לכאן הגיע בגלל שהוא רוצה להתנתק ולברוח מהתאווה, ואין שום הגיון להכניס את בפורום שלנו, גם לא במסווה של דיונים).

זלמן יקירי,
התאווה היא היא ההנאה, אתה מפספס נקודה נראה לי,
כל שיר השירים שהוא קודש קדשים ומדבר על השכינה וכנסת ישראל, אפשר לדמות אותו לאהבה בין איש לאשה, מכיוון שרק כך מבינים את הקרבה והדבקות בהשם יתברך.
אי אפשר לאהוב מציאות רוחנית, בלי להתנסות במשהו מוחשי ואמיתי...

התאווה איננה הנאה. אני נהנה מאוד בקיום יחסים עם אשתי, ואין שם שמץ של תאווה.

שוב: אין לי ענין להיכנס לוויכוח כשהוא תיאורטי לחלוטין ולא נוגע בכלל. בעז"ה תבשר לנו בשורות טובות, תקים בית בישראל, ואז - אם תרצה - אשמח להסביר לך את ההבדלים.

ובכל זאת בקצרה. בא נאמר שאדם תקוע על אי בודד ובמשך שבוע לא אכל כלום. פתאום הוא מוצא איזה חמג"שית ישנה עם אוכל מלפני שבועיים. הוא מתנפל על זה ואוכל כמובן כל פירור. ההנאה שלו מהאוכל היא הנאה של מאה אחוז. אבל תאווה? אין כאן שום תאווה. תאווה שייכת כאשר אני הולך למסעדה ומחליט שאני מפרק איזה מנה רצינית, אבל זה לא אומר שאני נהנה, כי יתכן שרק לפני חצי שעה סיימתי לאכול.

בקיצור, הנאה ותאווה הם שני עולמות שונים ולא מוכרח שום קשר ביניהם. לאדם הרגיל (שאינו מכור) התאווה וההנאה משמשים בערבוביא. לי אין ברירה ואני חייב להפריד סופית ולהישאר עם הנאה אבל בלי תאווה. זה מידי מסוכן לי.

משוש היקר,

אכן המושגים מבלבלים.
אך מי שירצה לראות את ההבדלים יוכל לראות אותם.

אם אני מתאווה עם אשתי אני גם נהנה.
אך היום אני יכול לומר שאני יכול להנות מבלי להתאוות.
ואכן, כפי שאמר זלמן, אני משתדל מאוד לא להתאוות, כי זה מסוכן בשבילי !!!

אני ממש בתחילת הדרך,מקווה להחלמה מהירה..  אבל אני לא מבין.
כרגע אני חושב שהמין באמת הכרחי ואולי התפיסה הזו צריכה כיוונון, אבל לא  נראה לי סביר שכוח משיכה כה חזק אנשים מציינים אותו כלא חובה.  אני מסכים שאני מכור והתאווה אצלי היא לא נכונה במינון בזמן.
ולא עם האישה הנכונה אבל לומר שאפשר בלי...  אני שמרתי על עצמי. ואז נפלתי וכל הזמן הרגשתי שאני לא יכול לתאווה ואני צריך פורקן רק בתקווה עצמה משהו אחר לא מספיק ולא תמיד עובד אני מרגיש שאני דוחק עצמי למקום לא טבעי...

חברים יקרים ואהובים,
שנים ניסיתי לללמוד שחיה בהתכתבות כי פחדתי מהמים.
כשטיפלתי בפחדים שלי, הלכתי ללמוד בבריכה.
מה אומר לכם? - זה לא היה אותו דבר...
בנתיים מוסכם על כולנו כי התאווה מסוכנת לנו וכרגע לא מוסיפה שום דבר לחיינו.
ומוסכם כי יחסי מין בזמן ובמקום ועם האחת והיחידה שלנו הם טובים וחיוניים.
שאר הדיון עדיף שיתקיים בפורום נשואים בלבד ונשמח לראותכם שם בקרוב.
נעם

מצטרף לנועם בכל מילה.

ל"ראה עוני ועמלי", אם אתה נשוי - אנא הצטרף לפורום הנשואים.

מה שכן, אני מוכרח להגיב כי ישנה כאן טעות גדולה. אין לי שום בעיה עם מין. יש לי בעיה עם התמכרות. ולכן אני חייב להפסיק את ההתמכרות בכל מקום שהיא, בלי שום קשר למקום בו היא מתפרצת. אם אני לא יכול לקיים יחסים בלי תאווה - אני לא יקיים יחסים בכלל.