אל תרד עלי תבין שמה שפשוט לך לי עדיין לא הדברים עוד חדשים בשבילי. אני דווקא כתבתי בתגובה הראשונה שלי באשכול הזה שאני לא מוכן לנסות משהו שאין אף אחד שמעיד שזה עזר לו.
תכל'ס מקובל עלי העניין של הרופא אבל עם כל הכבוד לפורום זה לא רופא ורופא גם צריך לשמוע את הסיפור שלך בשביל להחליט על הטיפול.
אגב איפה אפשר למצוא רופא שמומחה בעניין.

לסוד: תודה על דבריך, לא ניסיתי לשכנע אף אחד. קראתי מה אנשים כותבים, והגבתי למה שהם עצמם כתבו, כואב לראות את מחלת ההכחשה במלוא עוזה.

למשוש:  אכן אני אדם חלש. אני אומר את זה בפה מלא, התאווה לקחה אותי בחצי. איני מכירך, ופנייתי אליך באה לא כאישיות אלא כעיקרון, אני מדבר לכל אחד באשר הוא, בלי שם, אותו אדם שמפקפק במחלתו, ולא מוכן להודות שהוא מי שהוא,  הנני מתחייב קבל עם ועולם, אסיר כובעי בפניו על כל פסגת הר שיכבוש. אבל לא אמנע מלשאול אותו, בקבוצה חיה היית? ניסית לקחת ספונסר ולעשות כל מה שנדרש על מנת להחלים? רכשת קניין בפעולות הפוכות מהרצון העצמי ועדיין נפלת?

ואחרון חביב, כנוע יקירי: ההיית אצל רופא שיניים פעם? יש לך מושג ממה מורכבת הסתימה שבפיך? הערכת מחקרים וקראת מאמרים על מספר התעלות שבכל טיפול שורש בשן טוחנת כואבת שיש לך? או לחילופין אתה באמת מקפיד לקרוא מרכיבי המזון של כל דבר מאכל שנכנס לפיך? יש לך מושג מה עושות החומצות השונות למיצי קיבתך? 

כשהתמודדתי עם שאלות אלו לא יכולתי להמנע מהשאלה המכריעה מכל: מדוע דווקא מול התאווה שהוכיחה את כוחה העצום, שריסקה את חיי אני כל כך עיקש, מה באמת מפריע לי להודות שאני לא יכול, יש מישהו שכן ואפנה אליו בכל לב?

התשובה שלי היתה, לאחר לבטים, אך מתוך כנות פנימית. השאלות הללו חולות. אתה מנסה להשתחרר מהמחוייבות.

ואז יכולתי לעשות את מה שהמליצו לי: להוציא את הצמר גפן מהאוזניים ולהכניס אותו לפה... (?)

ההבדלים בין הרופא שיניים לנושא שלנו כה רבים וכה ברורים שלא אטרח לפרטם. אני לא יודע אם נתקלת פעם באנשים שהתגלתה אצלם מחלה לא פשוטה מה הם עושים? מתעניינים, לומדים, קוראים, שואלים. זה טבעי לגמרי אני לא מבין על מה המהומה.
בעצם אני חושש שלא הבנת אותי. אין לי שום בעיה להודות בזה שאני לא יכול זאת עובדה ובשביל זה אני כאן שיעזרו לי לצאת מזה. השאלה היא רק מה דרך הטיפול הנכונה והאם אני לא צריך קודם כל לעבור אבחנה.
וחוץ מזה שאלתי מי אומר שאין שום תקנה ואנחנו נצטרך כל החיים לחיות על פי התכנית. מה? השאלה לא לגיטימית? אי אפשר לתת תשובה עניינית? ייתכן שאני נוגע בנקודה שכבר נדונה אז אני מתנצל אתם לא חייבים להגיב.

לכנוע ידידי,
אתייחס לסוף דבריך אשר כתבת,
השאלה מאוד לגיטימית, ואני אישית שאלתי אותה כבר כמה פעמים בפורום "שמור עיניך",
ואכן, קיבלתי תגובות לא קלות כמו ש"אסירותודה" כותב לך וכתב גם לי, אני בעצמי לא יודע איזה מסר הוא מנסה להעביר לי בדבריו, אך לא אתווכח על זה.
בכל אופן, התשובות שאני קיבלתי ממיטב המומחים בפורום היו, שלצערנו, אנחנו המכורים חולים במחלה סופנית, חשוכת מרפא, ובלי קבוצות חיות/טלפוניות/פורום למשך כל ימי חיינו, בין אם בתדירות גבוהה ובין אם בתדירות נמוכה יותר, לא נצליח להשתחרר מההתמכרות, ונדודנו למאסר עולם איתה.
אפשר לחיות לצידה מבלי להפגע, מבלי ליפול, מבלי להשתגע ולהתרסק, אך תמיד היא תהיה בתוכנו.

חברים וכל מי שקורא את דבריי אלו, אני כותב את הדברים שהצלחתי לספוג מהשיחות מהפורום ומההתכתבויות כאן עם חברים מכורים,
אני מביע את הצד שלי, ומנסה לשמור על נאמנות הדברים שקבלתי ולא לסלף דבר.

שיהיה בהצלחה לכולנו...

כנוע יקירי,

ראשית כל - קבל התנצלות כנה על הפגיעה. לא חשבתי לכתוב בצורה פוגעת אבל אני מבין שהדברים אכן היו פוגעים ועל כך אני מבקש את סליחתך.

שנית, כל השאלות הן לגיטימיות, אבל השאלה מה הם עושות לי בשורה התחתונה.

ראה, כאשר אדם שובר את הרגל, הוא לא מתחיל עם המחקר אלא קודם כל מזמין אמבולנס. נקודה. רק אחרי שהוא כבר מתחיל בריפוי הוא יכול לשבת ולחקור את הנושא עד כמה שהוא רוצה. זוהי מהותה של ההכרזה "נעשה ונשמע". אני יודע שאני חולה, אני יודע שישנה דרך מוצלחת - אני בדרך. אחר כך אני גם רוצה להבין ואז גם יכול להבין.

אבל אם אני לא הולך להחלמה בגלל השאלות שלי - אני בבעיה גדולה.

אז ככה, באופן אישי טופלתי אצל פסיכולוג מומחה בתחום ההתמכרות הספיציפי הזה במשך חצי שנה. כל מה שאני יודע על עצמי במשך השנים זכה לאישור "מקצועי", אבל אני גם יכול לומר לך שלא היתה בעיה לוותר על האלפי דולרים שהשקעתי בזה כיון שהכל ידוע וברור.

ושוב: ישנו מצב שבו אני צריך אבחון כדי לדעת האם אני חולה, אבל ישנם מצבים כל כך ברורים, שאין שום צורך באבחון. אני מצב כזה, אבל כמובן ייתכן שאתה אינך.

אספר לך משהו. עשיתי בעבר תאונה מכיון שלא יכולתי להפסיק מעשה של תאווה. אתה מבין? כמעט נהרגתי, אבל ברגע שהמשטרה עזבה את השטח - חזרתי מיד לאותה פעולה. אז לי ברור כשמש שאני חולה ואני לא צריך שום רופא בשביל זה. ומכיון שאני לא רוצה למות, אני שואל אנשים חולים נוספים: איך אתם בהחלמה? וכשאני שומע מה שיש להם להציע לי - אני עושה את אותו דבר מיד ובלי שאלות.

לגבי השאלה האם זה לכל החיים, שוב, גם בנושא הזה אתה יכול ללכת לפסיכולוג ויכול לשאול את אלו שכבר עברו את זה. אני הולך לקבוצות ויש שם אנשים עם שיער לבן והם חולים בדיוק כמוני. המחלה לא עוזבת אותם. אז הם בקבוצות. אחד חגג חמש שנים לפני שבועיים, ויש לו חיים מאושרים ונפלאים. הוא מודה לה' על כך שהוא מכור ובזכות זה הוא ממש מרגיש "קרבת אלוקים לי טוב".

אם יש עוד דברים שאתה רוצה להבהיר ולשאול - בשמחה.

לכנוע, חיפשתי בתגובתי - תגובות אנשים אחרים, מהומה ולא מצאתי מאומה. יש מי שבוחר לקחת כל משפט, אימרה, משל, או דוגמא, כאילו ניסו לשלול לו את החמצן, חשתי שאינך כזה ולכן עניתי כפי שנענית, אם היה כאן משהו שבגללו חשת עצמך מותקף, אין לי אלא להצטער כל כך, ואציע לך למחוק אותו לחלוטין. שכח שאי פעם הוא נכתב.

כתבתי, על עצמי. את נסיוני. את שאלותי. את תשובת הספונסר שלי. ואת התשובות שהגעתי אליהם מנסיוני האישי.

שאלתך לגיטימית בדיוק כפי שתשובתי - תשובותיהם של אחרים, לגיטמיות. ובדיוק כמו שלהחליט להפגע זה לגיטימי. נכון, כתיבתי נחרצת כי זהו נסיוני, באתי לכאן כדי לחלוק תקווה ולהצביע על דרך שעבדה עבורי, מתאים לך קח, לא מתאים זרוק. אני לא מחייב את עצמי אז את אחרים? עברתי שוב על דברי ולא ראיתי מילה, הפוגעת בכבודך או של אחרים.

כן ניסיתי להבהיר את נסיוני, אצלי, עבורי, בשבילי. ההתעסקות בשאלות הללו נבעה מהרצון להמנע ממחוייבות.

ולסוד היקר, אני לא מתמצא כל כך באתר, ויתכן שזה קיים אך האם יש דרך לאכסן אשכולות קודמים לפי נושאים על מנת שחברים חדשים יוכלו למצאם שם?

סוד היקר! איך אוכל להקפיד על מי שמקדיש כל כך הרבה מזמנו לעזור לנו.
תודה רבה על ההסברים. כנראה שאתה צודק אני ברוך השם במצב פחות גרוע ממה שאתה מתאר. לי יש עדיין מעצורים בעיקר של בושה ופחד להיתפס. אבל יחד עם זאת אני יודע שהפתרון אינו בידי.
אני היום נקי כבר 40 יום ובכל זאת אני מרגיש שלא התקדמתי באמת. אני רק עוצר את עצמי בכח. זה לא פעם ראשונה!!! ולכן אני יודע שזה לא יכול להחזיק לאורך זמן. וזה מה שמביא אותי לכאן להתייעץ אתכם.

כנוע יקירי,

השאלה היא לא לאן הגעתי כי תמיד ניתן להגיע נמוך יותר... השאלה רק האם נמאס לך לגמרי?

אסירותודה,

לא מכיר דרך כזאת. בזמנו יחזקאל אמר לי שהוא רוצה לאסוף הרבה מהחומר ולסדר באתר בצורה של קטגוריות אבל הוא לא מצא מתכנת מתאים. שום דבר לא קורה סתם בעולמו של אלוקים.

התשובה היא כן נמאס לי לגמרי. אבל מצד שני התרגלתי כל חיי לבדידות והסתרה והמחשבה לשתף אחרים מרתיעה אותי.

יופי, אז לך קל יותר, כי אתה יודע בדיוק איפה נקודת המחלה ואיפה נקודת ההחלמה. הוותיקים בתכנית טוענים שהנקודה שאני הכי לא רוצה לעשות - היא הנקודה הכי חשובה עבורי.

אז אשאל שאלה פשוטה, אם המחלה לא עוזבת אותם, למה שהיא תעזוב אותי?
ואם, יום אחד אתרשל בעבודת הצעדים, אז רוב הסיכויים שאפול בחזרה לתחתית, כי בעצם המחלה לא עוזבת אותנו,
אלא, אנחנו מצליחים דרך פלא, להשקיט אותה ולשים אותה על השהייה, אך היא תמיד תהיה שם.
וכן, נאמר כאן, שאנחנו חולים, ושונים מהאחרים, ולעולם, אבל לעולם לא נהיה כמו אנשים אחרים רגילים, כי אנחנו חולים במחלה סופנית.

אך, אהיה חייב להגיד, במצבים מסויימים עדיף להאחז בקרש הצלה, ללא לברר מהיכן הוא הגיע וממה הוא עשוי, העיקר כדי לשרוד.
וזהו כוח שאלוקים נטע בנו, בכל אורגינזים חי, על מנת לעשות הכל כדי להשיג עוד נשימה של חיים. kiss of life.

אבל, צריך לזכור, שאם אלוקים הביא לנו את המחלה הסופנית הזו, הוא גם יכול לקחת אותה מאתנו, להחזיר אותנו לשפיות, ולצאת לגמרי מההתמכרות.
הרי, אנחנו מסגלים כאן קרבה לאלוקים, קרבה שלא הייתה מוכרת לנו אף פעם בחיינו, שאלוקים יכול לעשות הכל, אם רק נבקש ממנו.

אז אני מבקש מאלוקים "תיתן לי את הכח לצאת מההתמכרות אחת ולתמיד, ולחזור להיות כאחד האדם".

מי שמפקפק בזה, כנראה, שחסר לו באמונה.

מה אתם אומרים?

תספר את זה למי שצריך אינסולין, ותגיד לו שיפסיק לקחת את זה ובמקום זה שיבקש מה', ושאם הוא לא מבקש - כנראה חסרה לו באמונה.

אגב, האנשים האלו שפגשתי הם האנשים הכי מאושרים שפגשתי מעודי. אנשים שלא משנה מה עובר עליהם - תמיד הם מרגישים קרבת אלוקים ויודעים באמת שהכל לטובה. אז אתה יודע מה? אני מוכן להיות חולה כל החיים אם בפועל בזכות המחלה יהיו לי חיים מאושרים.

קראתי בעלון של SA על חבר חרדי (דמות רבנית) שכבר בהחלמה 19.5 שנים. הוא איבד את אשתו לאחרונה, הילדים שלו ל"ע חולים, והוא בטוח בה' בכל רגע באופן נפלא. הוא יודע שאם הוא יפסיק את ההחלמה שלו - הוא ימות, אבל אין לו שום סיבה לעשות את זה. כשאני רואה את מה שהוא כותב - אני רוצה להיות כמוהו בדיוק.

סוד אני בהחלט מוכן לקבל שזה הנקודה הכי חשובה עבורי כי אני שם לב שהדבר הזה משבש לי את החיים.
השאלה איך מתגברים על זה. מנסיון להכריח את עצמי לספר ולחשוף (אני לא מדבר על הנושא הזה אלא בכלל) זה לא עובד.

אני מצטרף לתפילה שלך משוש היקר .

ועד שיתרחש הנס הזה ,  אעבוד על הצעדים , אשתתף בקבוצות , ואשתמש בנס שכבר קיים ועובד אצל הרבה אחים.
  זה גם נס גדול שאנשים שהיו שקועים בבוץ , והרוסים נפשית , יצאו מאפילה לאורה וחיים בשלווה בלי התאווה .

זה מזכיר לי קצת את הבדיחה על "המאמין הגדול"  שנקלע לסערה בים והרגיש שהוא הולך לטבוע .
וצעק אל ה' שיציל אותו ,  עברה ספינה ושלחה לו חבל הצלה .
אבל הוא סירב להיעזר בחבל ,  וצעק אל ה' עזור לי .  הגיע אליקופטר שגם הוריד לו חבל ,  והוא רצה שה' יבוא לעזור לו וסירב .
בסוף הוא טבע ,  כשהגיע לשמיים ,  ב א בטענה לה' , למה לא הצלת אותי ? 
וא-לוקים אמר לו  שלחתי לך סירה  , ואליקופטר ואתה בטיפשותך ובגאווה שלך לא נעזרת בזה

לסוד הכניעה,
אני מבין שאתה נשען בצורה נחרצת על כך, שההתמכרות בעצם נובעת מפגיעה מוחית במוח, שבעקבותיה נעשו אנשים מכורים. שמעתי אותך אומר את זה בקבוצה הטלפונית לפני כמה ימים, לכן אני אומר את הדברים גם כאן, אם אני טועה אנא תקן אותי
ואם במידה ומדובר בפגיעה מוחית במוח, כנראה שאין דרך בעולם לסדר את הדבר הזה, אלא להצטרף לקבוצות ולעבוד על ההחלמה עד סוף חיינו. או לחילופין ללכת לפסיכולוג נחמד שימליץ על כדורים למשך מרבית חיינו...
לא מדובר כאן על אמונה באלוקים, והקשר שלנו איתו, שבוודאי ובוודאי חייב וצריך להיות, ובזה שאנחנו מוסרים לו את המפתחות ונותנים לו לעזור לנו, מוציא אותנו מהרבה מצבים לא נעימים בחיים, ובכלל מחזיר אותנו תמיד לשפיות הדעת.

בכל אופן, גם אם אדם חולה בסכרת ולוקח אינסולין, אין זה חוסר באמונה, אלא להפך, הוא מקיים את הציווי "ונשמרתם לנפשותיכם",
אך אין זה אומר, שהוא לא יכול לפנות לאלוקים שייקח ממנו את המחלה הארורה, כי גם אנשים עם חיידק טורף, וסרטן בכל הגוף יצאו בדרך נס ממחלתם.

ודבר אחרון לעתה, בקשר לדבריך האלו:
,
אני מוכן להיות בריא, ואבקש זאת מאלוקים יום וליל ככל שאוכל, ואבקש ממנו שיעשה אותי אדם מאושר, ושיוציא ממני את ההתמכרות הארורה.
אני מאמין, בכך שאלוקים יכול לסדר לי את המוח, יכול להביא לי כוחות לשלוט בדחפים, נכון, בהתחלה אצטרך את ה"קביים" כדי להתחיל לצעוד לאט לאט, אך בסופו של תהליך, אזרוק את הקביים ואתחיל לגדול ולפרוח, להתעצם ולהתחזק, ולהיות מי שאני באמת, ללא ההתמכרות.

תבחרו במה שתבחרו להאמין, כל אדם חופשי לחשוב מה שהוא רוצה, אני חולה, אך אמצא את הדרך להבריא את המחלה, ולעשות אותי אדם חדש.
כמו שדויד המלך ביקש "לא טהור ברא לי אלוקים...", להיוולד מחדש, עם לב חדש, זה הדבר שאתפלל עליו ואבקש מאלוקים כל עוד אני חיי על האדמה...