בפוסט הקודם של "הפעם זה יהיה שונה", הנושא היה ההרגשה לפיה "הפעם" שאחרי הנפילה הזאת, תהיה שונה מכל הפעמים הקודמות כיון שהפעם "אצליח לתפוס את עצמי בידיים", מה שלמרבה הצער לא מחזיק מעמד ותמיד אני מוצא את עצמי באותו מקום שאליו אינני רוצה לחזור.

בפוסט הנוכחי הנושא יהיה דומה אבל שונה, וגם הוא מגיע מאותה מחלה "ערמומית ומסוכנת" שמצליחה לשבש את דעתי, וכך למרות שברגע של שפיות אני יודע טוב מאוד שגם הפעם זה לא יהיה שונה במאום, אני לא משתכנע מקול השכל ההגיוני, והולך שולל אחרי התחושות המטעות של ההתמכרות שמשדר לי הגוף, וכמו תמיד, במאבק בין הגוף לבין הראש - הגוף מנצח בקלות. באופן אישי, התחושה של "הפעם זה יהיה שונה" של הפוסט הנוכחי, היא המסוכנת ביותר, והיא זאת שגרמה להתמכרות להחמיר כל הזמן והיא גם זאת שתהרוג אותי, באם אחזור להשתמש בתאווה.

כן, הפעם זה יהיה שונה כיון שהפעם אצליח לממש את הפנטזיה האולטימטיבית שלי ויהיה כיף. ברגע של שפיות אני יודע שזה שטויות ואין דבר כזה "לממש פנטזיה", אבל כאשר התאווה תוקפת, אני בטוח שלמרות שבכל אלפים הפעמים הקודמות נותרתי מתוסכל ומרוקן, הפעם זה יהיה שונה כיון ש"הפעם" אלך עד הסוף וסוף סוף אוכל לבוא על סיפוקי. זהו, רק פעם אחת ואחריה לא אטצרך יותר כלום. כשהתאווה תוקפת, אני בכלל לא מכור למין אלא פשוט יש לי פנטזיה מסויימת שאני חייב לממש אותה, וכל זמן שאני לא מצליח - אני מתוסכל ופונה לאפיקים אחרים. אז הפעם אלך עד הסוף והכל יהיה בסדר.

אבל גם הפעם, כמו בכל הפעמים הקודמות, זה לא היה שונה - זה היה בדיוק כמו לפני כן. אין לי שום בעיה עם מי - יש לי בעיה עם תאווה. ותאווה לא רוצה שיממשו אותה, היא פשוט רוצה עוד. זה כמו ללכת ברחוב ביום ערפל כבד ולנסות להגיע אל המקום בו הערפל הוא באמת כבד עד שלא רואים שום דבר. אני מסתכל קדימה ורואה שבנקודה מסויימת כבר לא ניתן לראות כלום אז אני צועד לעבר אותה נקודה, אבל ברגע שהגעתי - הנקודה התרחקה וכעת אני יכול לראות סביבי, אבל לא יכול לראות מקום רחוק יותר. זה בערך מה שקורה עם התאווה. יש לי פנטזיה שאני בטוח שאני חייב לממש - אחרת אמות - אז אני מממש אותה, רק כדי לגלות שברגע שמימשתי אותה הבנתי שאני חייב לממש פנטזיה אחרת.

החיפוש הזה אחרי הפנטזיה האולטימטיבית היה עבורי הרסני בכל מקום שבו נגעתי. זה התחיל בפורנו במחשב, שם לא יכולתי סתם ככה לגשת ישר ולענין, אלא הייתי שורף אין סוף שעות כי כל תמונה או סרטון שראיתי רק גירו אותי יותר לחפש יותר את "הדבר האמיתי". ומה קרה ברגע שאחרי הנפילה? הרגשתי רע אבל "ידעתי" שזה בגלל שלא היה לי מספיק טוב אז חזרתי שוב לחפש עוד פעם אולי הפעם אמצא סוף סוף את הדבר האמיתי. ומהעולם הוירטואלי זה עבר לעולם האמיתי כיון ש"ידעתי" שכל הבעיה היא שאני צופה בפורנו ולא מממש את הפנטזיה, אבל ברגע שאממש אותה - הכל יהיה בסדר ויהיה כיף, אבל זה כמובן לא מה שהתרחש במציאות, כי שוב נותרתי וחצי תאוותי בידי. כך גם שיגעתי את אשתי בדרישות חולניות, שהגיעו מתוך דחף ל"דבר האמיתי" שבעצם לא קיים בכלל.

וזה חוזר אליי גם בהחלמה. אני שומע על חבר שנפל עמוק יותר ממני ואני יודע בוודאות שזה לא אומר שהיה לו יותר כיף ממני אלא שהוא סבל יותר ממני, אבל בראש החולה שלי חולפת לרגע מחשבה טפשית שאולי אם הייתי מגיע למקום בו הוא היה - הייתי נהנה. איזה טירוף! האם באמת הייתי רוצה ליפול עמוק יותר מהמקום אליו נפלתי? הרי אני יודע שאם הייתי ממשיך עוד טיפה - הייתי מת לגמרי, אז מה זה הטירוף הזה? אבל המוח שלי עדיין שרוי בערפל, ולכן אני צריך להיכנע ולוותר. לדעת שאין שם כלום חוץ מכאב, ריקנות, חושך ומוות.

אוי... כמה שזה היה נכון !!!

תודה לך סוד הכניעה.

וואאאווווו!!
זלמן זה ממש אני!

עדיין רוצה להשתמש בתאווה, הלב דופק כל פעם שמגיע איזה הרהור, ומתגנבת מחשבה 'אולי הפעם'?...
הדבר היחיד שמציל אותי זה הכניעה לה' והדיבור איתו שיקח את זה ממני! איך אני יכול בכלל להתחיל להלחם עם זה כשאני עדיין רוצה את זה???

תודה לך אבא שבשמים(בעצם אבא שבארץ..) שהשארת אותי נקי כבר 23 ימים!!

שלום
לפני כמה ימים קיבלתי שיחה מחבר ותיק ,
עם החלמה של שנתיים, עד לא מזמן,
וכעת הוא על הקרשים אחרי נפילה כואבת שגררה סדרה הרסנית במיוחד,
הוא ממשיך להגיע לקבוצות, אבל לא לעלות בחזרה על הדרך.
הוא התקשר אלי כדי להעביר לי מסר, "הדבר החשוב ביותר בחיים, זה יום נקי"
ואני אומר  OK ואז הוא אומר לי אתה שומע את זה ממישהו שמימש את הפנטזיה שלו לפני יומיים,
ובקולו כאב עמוק מאוד, לממש פנטזיה לא נותן אושר או שלווה, לממש פנטזיה נותן ריקנות חלולה ורצון עז לברוח...

אז אני מעביר את המסר שלו הלאה,
ומבקש מכם באו נתפלל עבורו , עבור חבר יקר לדרך שכשל, שמימש פנטזיה וחזר לספר לנו איזה זבל הוא מרגיש,
נתפלל עבורו, שיזכה לבחור בחיים.
אמן
מוטי

תודה רבה לך סוד יקר, זה בדיוק מה שעובר לי בראש. גם אחרי זמן של נקיון,  אין לי הגנה אל מול המחשבות הללו, המחלה שלי תוקפת אותי בדיוק שם, זהו חוסר השקט וחוסר הסיפוק, מה שיש לא מספיק אני צריך עוד, הדבר הבא יושיע.

חיבור רצוף עם הכח העליון עוזר לי לא לפעול לפי המחשבות הללו.

שנזכה להתחבר. היום.

מוטי,

כשאני שומע על מישהו שנפל אחרי שנתיים בתכנית, אני מאבד את הביטחון עצמי.

אני רוצה להאמין שהפעם זה באמת שונה. שהפעם אני באמת יוצא מזה.

סיפורים כאלו של נפילה צריכים הסבר.

אסירותודה- מה יש לך לומר על זה מרום 7 שנותיך הנקיות?

שלום עובד
האדם הזה הפסיק לעבוד תוכנית, הפסיק לעשות פעולות,
ולכן הוא נפל, זה לא קרה ביום אחד,
הכתובת היתה על הקיר (או יותר נכון על תווי פניו)
התוכנית היא תוכנית של פעולות, אין אפשרות להרפות ,
זהו דרך חיים שעלינו לאמץ אם רצונינו במפוכחות.
בהצלחה לכולנו
מוטי

לעובד היקר, אני לא מתייחס לעצמי 'ממרום שנותי'. זו האמת. יש פער משמעותי בין הצורה שאני חש ורואה את עצמי ובין התפיסה של הזולת לגבי - מכורים בתחילת דרך או צעירים ממני בהחלמה. בחסד הבורא, קיבלתי ממנו מתנת חינם, החלמה. יש לי רק מעט יותר נסיון על עצמי ועם אחרים.

ולגופם של דברים. אני לא ראיתי מישהו שנפל סתם כך לאחר תקופה בהחלמה. לא רק נקיון, החלמה (אם אתה רוצה להבין מה שלימדו אותי לגבי ההחלמה, חפש פוסט בשם: החלמה? מה זה? הגבתי שם מעט יותר) לא נתקלתי באדם שפתאום קיבל את הסיבוב והלך להשתמש. כן ראיתי אנשים ששמרו לעצמם סודות והיה נראה כאילו סתם הלכו. מי שמחלתו תקפה אותו בפתאומיות, סיפר על רגע מכונן בו יכל לבחור בחיים, קיבל כוחות עצומים שלא במהלך הטבעי של הדברים וניצל.

ההגנה האמיתית של הצעדים היא חיבור מתמיד לבורא, אני איש מיוחד שזקוק לשפה המיוחדת של הצעדים(יש פוסט בשם התוכנית - מכשיר שמיעה) יש כלים, להיות מחובר אליו. מי שיבחר ברגע נתון להתחבר לבורא יהיה נקי. זו העובדה הברורה לגבי, ולגבי מי שאני מכיר.

אם תהיה מחובר לאלוקים היום. תהיה נקי היום. זו ההבטחה של התוכנית. זה מה שהבטיח לי הספונסר שלי.

אינני ספונסרך, אבל לא אמנע מלהבטיח את אותה הבטחה... לך ולכל מי שינסה זאת בכנות.

בהצלחה.

שלום חברים

אולי זה חוצפה מצידי להביע את דעתי , לאחר שאתמול רק נפלתי שוב .
ואם כן אז אתחצף מעט , תסלחו לי.

א. מה שמושך בקבוצות של המכורים ומחבר בינינו זה שאין פה שפיטה, מקבלים את כולם ,  .
אף אחד לא שופט אותי , למה נפלתי , אתה לא רציני וכו'
אישית התחברתי יותר לחברים שלא שפטו אותי , או נתנו ביקורת (אני לא מתכוון לספונסר שזה חלק מתפקידו  )
ב. לעובד היקר , תהנה ממה שיש לך בידים כעת , למה לחפש בנסתרות ? מה יהיה מחר ? או עוד שנה? וכו'
יש בדיחה . "אם אתה רוצה להצחיק את א-לוקים תספר לו מה התוכניות שלך"
מי יודע מה יהיה מחר .
ויותר מזה .  הרי אבן היסוד של התוכנית זה "רק להיום"
אז מה לי לחשוב מה יהיה בעוד שנתיים? 
ויש חברים שנקיים 20 שנה ומעלה . למה לא אעקוב אחריהם ? אראה בהם דוגמא ?(לא שבשבילי החבר שנפל לאחר שנתיים הוא לא דוגמא . הלוואי עלי בס"ד שנתיים. :)
יום טוב

קראתי את הפוסט הזה בזמנו אבל כשקיבלתי אותו במייל אתמול זה היה בדיוק בזמן הנכון.
בזמן האחרון יש לי מחשבות שאם יזדמן לי לממש פנטזיה שאף פעם לא מימשתי, אני לא בטוח שאני אוותר עליה.
זאת אומרת שקל לי (יחסית) לוותר על מה שעשיתי עד היום כי אני יודע שאין בזה שום הנאה אמיתית.
אבל אני עדיין משלה את עצמי שההנאה נמצאת מעבר לפינה בדברים שלא ניסיתי או שלא העזתי לעשות.
אז נכון כשאני חושב בהיגיון אני מבין שזה יהיה בדיוק אותו דבר מה גם שאני שומע את זה מאלה שהלכו יותר רחוק, הרבההההה יותר רחוק ממני. ובכל זאת האם זה יעמוד בשעת מבחן (שאני מקוה שלעולם לא תהיה)?

פוסט כל כך נכון ואמיתי! תודה רבה לך זלמן!

מאד ממליץ על הפוסט...