שוב שלום...
בא נעשה קצת סדר בדברים, ובמקום להסתמך על מה שאני ואתה חושבים, נלך לנתונים.
נתחיל עם ההבדל בין מכור לבין מי שאינו מכור. ב DSM שהינו "התנך של הפסיכולוגיה" לא מופיע המושג מכור, וזאת כיון שנכון לעכשיו הוא מושג לא מדעי, שאין דרך בכלים מדעיים להגדיר אותו, וכן מכיון שהוא הפך להיות בשימוש רחב מידי (מכור לשוקולד, מכור לריצה וכן הלאה).
מה שכן מופיע זה שני סוגים שונים של "משתמשים", האחד נקרא Abuse שהוא בתרגום לעברית "שימוש לרעה", והשני הוא Dependence שבתרגום לעברית זה "תלות".
חשוב לציין כי המושגים האלו לא מדברים על התמכרות להתנהגות מסויימת (מין, אוכל וכיוצא בזה) אלא רק על שימוש בחומרים (סמים, אלכוהול וכיוצא בזה), כאשר היוצא מן הכלל היחיד הוא הימורים, אבל זה לא מופיע בקטגוריה הזאת. למרות זאת, אנחנו יכולים להסתכל על ההגדרות השונות ולראות האם זה מתאים גם אצלנו.
ובכן, כדי להיכנס בקטגוריה של "משתמש לרעה בסמים", צריך לענות בחיוב לפחות על אחד מהסעיפים הבאים, בתוך תקופה של 12 חודשים:
א. שימוש חוזר המוביל לכישלון במילוי מטלות חשובות.
ב. שימוש חוזר שמסוכן מבחינה פיזית.
ג. שימוש בחומרים שמובילים לבעיות עם החוק.
ד. המשך השימוש למרות בעיות חברתיות או אישיות.
על מנת להיכנס בקטגוריה של "תלות בסמים", צריך לענות בחיוב לפחות על שלוש מהסעיפים הבאים, בתוך תקופה של 12 חודשים:
א. פיתוח סבילות לפעילות החומר (דהיינו שיש צורך להגדיל את כמות או איכות השימוש כדי להגיע לאותה תוצאה).
ב. הימנעות (דהיינו שהניסיון להפסיק את השימוש מוביל לתופעות לא רצויות).
ג. שימוש ביותר מאשר מתוכנן.
ד. ישנו אי יכולת לשלוט בשימוש.
ה. נעשים נסיונות רבים על מנת להמשיך את השימוש.
ו. פעילויות חשובות נדחות על מנת להמשיך את השימוש.
ז. השימוש ממשיך למרות הידע על הבעיות הנפשיות והפיזיות שהוא גורם.
(התרגום הוא שלי והוא לא מדוייק כמובן, וכמו כן הטקסט הוא של גירסא קודמת של הספר, כך שיתכן שבגירסא העדכנית הדברים מעט שונים).
אז אם אני עונה על בחיוב על יותר משלוש סעיפים בקטגוריה השניה, אני נכלל לפי המדריך הפסיכולוגי המוכר בעולם בתור אחד שיש לו "תלות" בתאווה - שזה המקביל למה שאנחנו קוראים "מכור".
חשוב לציין שיש הרבה פסיכולוגים שרואים את הדברים בצורה אפילו פשוטה יותר. למשל ד"ר טווערסקי שמתעסק עם התחום של התמכרות כבר יותר מארבעים שנה, כותב בספרו Dear Rabbi, Dear Doctor שכל מי שמנסה להפסיק פעולה מסויימת שמזיקה לו ולא מצליח - הוא מכור. כמובן, ישנם גם פסיכולוגים שטוענים אחרת וזאת זכותם, אבל די ברור שמה שמופיע בספר DSM הוא דבר שמקובל על כל הממסד הפסיכולוגי, ולכן לגבי הערה שלך "כיום ההבדל בין מכור לבין גבר עם יצר ברור לי מאי פעם", הוא חוויה אישית שלך, שהיא סובייקטיבית ולא מחייבת (בפרט לאור העובדה שכל מי שהגיע לצעדים ונפגש עם הצעד הראשון, קשה לתאר איך היה מגיב לטיפול אחר ללא זאת).
וכעת לענין הטיפול עצמו. CBT שהינו בעצם טיפול קוגנטיבי התנהגותי, ידוע מאוד בטיפול בהפרעות נפשיות, בעיקר בטיפול בהפרעה אובססיבית כפייתית הידועה בתור OCD. לגבי הטיפול בהתמכרויות, ישנם מטפלים שמציעים את זה ויש להם גם הצלחות, אבל המספרים הם נמוכים בהשוואה ל12 הצעדים. (רבים מהמטפלים במכורים בשיטה של CBT מתמקדים בבעיה מרכזית אצל המטופל, ומשם בעצם פותחים את הדרך לשינוי מרכזי בחיים, ולכן זה מתאים בעיקר אצל כאלו שיש להם בנוסף להתמכרות גם הפרעה נפשית נוספת).
לפי הנתונים הרשמיים של הרשויות בארה"ב, ישנם ל AA (אלכוהוליסטים אנונימיים) חמישה אחוזי הצלחה, שזה מספר אדיר, ואסביר אותו:
ההערכות מדברות על 18 מליון אלכוהוליסטים, כשמתוכם ישנם בקבוצות בערך 1.8 מליון, ומתוכם כחצי הם כאלו בעלי ניקיון של שלוש שנים ומעלה. למה יש רק עשרה אחוזים בקבוצות? בגלל הרבה סיבות, אחת מהן היא הסטיגמה, אחרת היא המסורת של האנונימיות, אבל זה לא הענין, מה שנוגע לנו הוא שהמספרים של המחלימים מהתמכרויות (או מ"תלות בחומרים") הם מספרים מאוד גבוהים, מה שאומר שיש קבלות על השיטה הזאת.
האם זה אומר שאין צורך בשיטות נוספות? בודאי שלא. להיפך, ככל שישנם יותר תרופות למחלה מסויימת, כך יש יותר סיכוי להחלמה, כיון שמה שעובד עבור אדם אחד - לא בהכרח יעבוד עבור אדם אחר, ומטפלים שונים עובדים בשיטות שונות. אם אני מאמין שזאת מחלה של המוח (ואני בפירוש מאמין בכך) אין לי ספק שיש צורך ביותר מדרך אחת, ואלוקים מספיק גדול כדי לשלוח רפואה לברואיו בדרכים רבות ומגוונות.