אני בד"כ לא עסקתי יותר מידי במחשבות על חטא ואיסור. לא ראיתי את עצמי כך. יותר כעסתי על ה' שהוא תוקע אותי במצב הזה, רואה איך החיים עוברים לידי. הרגשתי בורח. מהכל. ידעתי שהתאווה והאוננות זה עוד בריחה. אולי השיא של הבריחה. אבל ממש לא חטא. ואם אתה תוקע אותי בזה, ולא נותן לי להתגבר על התאווה/להפסיק לאונן/לקום לתפילה/ללמוד תורה/ לכעוס ולהתפרץ/לבקר להצטדק להתכרבל להשתבלל - אז למה מה קרה אני אדפוק אותך בחזרה בטח שאני עכשיו על המקום מאונן.
זה שידעתי את זה לא עזר לי בכלום. כי לא היה לי מה לעשות עם זה.
ואת הנקודות הטובות שבי תמיד הערכתי. בכלל אני חושב שאני בן אדם די טוב. מעולם לא שנאתי את עצמי. ידעתי שאני פועל רוצה ושואף לטוב. רק מה תקוע. וה' תוקע אותי. הוא אשם. אז שיחפש את החברים שלו. שיגיד תודה על מה שאני כן עושה.
אבל פחדתי. פחדתי ממה יהיה מחר. ידעתי שזה מדרון. שאני לא יכול להיות בטוח שאולי מחר אלך לשם, ואעשה את זה... או את זה... או את זה... או את כולם ביחד...
אתה לא טוב למרות שאתה נופל.
אתה טוב. נקודה אתה נופל בגלל המחלה שלך, שאין לה קשר לדיון של רע וטוב.
לדעתי היום בעומק תמיד ראיתי את זה כך. אה מה מה זה עזר לי ככוסות רוח למת.
ולכן התוכנית לא "חידשה" לי שאני לא חוטא.
נו, ומה. עזר לי? הועיל לי? אולי אין לי טראומה משנים של בכי ביו"כ צומות ומספדים.
אבל יש לי תסכול אדיר תחושות החמצה כילוי סתמיות אדישות רצון לדפוק את הראש בקיר ולצעוק אנא אני בא מה יהיה איתי!!!
ואני רוצה להתחיל לחיות. ואני מרגיש שאני מתחיל. דרך התוכנית, דרך קרבת אלוקים מסירה אליו.
לא יודע עם עניתי או פשוט כתבתי את מה שהתעורר לי עקב הדברים.
תודה

האבן עזרא: "כי החיים הם אהבה". וברש"י: "כאדם האומר לבנו בחר לך חלק יפה בנחלתי ומעמידו על חלק היפה ואומר לו את זה ברור לך".

עדיין רלוונטי...

יש לו לבורא בחינות הרבה, אם אני רוצה לחיות עלי להתמקד באהבה. בשבילי, כרגע, זה החלק היפה. אבשלי אמר לי, את זה ברור לך. להיום בחרתי. אסירותודה.

זכור לי איזה חידוש שהולך בערך כך:
כתוב ב"שערי תשובה" משהו בסגנון "הצער והדאגה הם כמו מקווה" (זה לא ניסוח אחד-לאחד אבל הרעיון ברור. מניח שהוא מופיע בספרי תשובה נוספים)
וראיתי חידוש, שכל זה, רק אחרי שהאדם עזב את החטא. ומי שטובל ביחד עם החטא, הרי הוא טובל ושרץ בידו. ולכן אולי, צריך להתחיל מתוך שמחה. מתוך אהבת ה' שאוהב אותנו יותר מאנחנו את עצמנו! ואחרי שבעזרתו בלבד נגיע לשלב שאנחנו מתבוססים באהבתו ובהחלמה טובה, יהיה זמן לחשבון נפש כן, פתוח, ולא מתוך דיכאון שיוביל אותנו בכרטיס לכיוון אחד לתאווה, שוב.
בהצלחה לכם, ולי

אסירותודה כתב on 06 ספט' 2015 21:08:

לא אבן עזרא אלא רש"י על הפסוק "ובחרת בחיים" (דברים ל, יט).
בכל אופן תודה על הפוסט שבראש האשכול, זה מאוד חיזק אותי.
כשהתחלתי לקרוא את החלק הראשון כמעט ירדו לי דמעות כשראיתי שהרגשות האלו הכניסו אותי יותר אל התאוה.
תודה לאל שאני היום במקום אחר.

אריה ענק משער האריות כתב on 12 ספט' 2017 20:34:

תודה.
כמו שכתבתי: גם אבן עזרא, וגם רש"י..