במידה מסויימת הדברים הבאים נכתבים בהמשך לדברים של אמש בנושא הכניעה. אין אפשרות להבין הדרך עליה אכתוב בעז"ה, מבלי לעבוד על כניעה - לפחות כניעה ראשונית. לא דרושה כאן כניעה סופית (ויש הרבה עומק ודרגות בכניעה), אבל כן דרושה לפחות מידה מינימלית של הבנה שהתאווה היא חזקה ממני, ושהדרך היא לא לריב איתה ראש בראש אלא "בתחבולות תעשה לך מלחמה". חשוב להבין שהמטרה שלנו היא לא המלחמה אלא הנצחון, ואם עבור הניצחון צריך לעשות דברים מוזרים - אני יעשה אותם. העיקר שבסופו של דבר הם עובדים עבורי.

במשך שנים ארוכות ורבות (מידי) נלחמתי בתאווה ראש בראש. כל פעם ניסיתי דרך או שיטה אחרת, אבל המשותף לכולם היה שזה היה אני מול עצמי. לא משנה אם זה היה להסיר את המשקפיים או לטבול במקווה מידי בוקר, המטרה היתה שאני אנצח את התאווה. אבל כמו שגיליתי, התאווה זה אני ואני לא יכול לנצח את עצמי. זה כמו לנעול את המחשב עם פילטר ולשמור את האפשרות לשחזר את הסיסמא באימייל הפרטי שלי.

אז מה יקרה אם אני אפעיל המון כח רצון לבנות חומות הגנה בצורות נגד עצמי? כשתגיע שעת מבחן, אני אשקיע יותר כוחות כדי להרוס את החומות ולעשות את... מה שאני רוצה. רגע, לא רציתי מקודם לא ליפול? כן, רציתי, אבל כעת אני רוצה כן ליפול. המכורים כמוני מכירים את התחושה הזאת כאשר אנחנו מנסים לפרוץ את הפילטר שהתקנו, ואת התחושה ההפוכה כשאנחנו מנסים להתקין פילטר שלא נוכל לפרוץ אותו. פרדוקס מטורף.

אז מה עושים? שאלת המליון דולר. כמו על הרבה דברים בחיים, גם על זה אין לי תשובה. אני יכול רק לכתוב מה אני עושה (ביחד עם עוד כמה חברים נפלאים ואהובים). הפסקתי להילחם. ממש ככה. ולמרבה הפלא התאווה לא כבשה ולא ניצחה, אלא דווקא השפיות מנצחת (תודה לא-ל על כל יום שעובר). הבנתי שבעצם אני (כן, אני) דווקא רוצה מאוד ליפול, וכאשר מגיעה התאווה זה לא משהו זר לי שמנסה להפיל אותי, אלא הרצון הממש פנימי ובסיסי בתוך עצמי, ולכן אני לא מנסה להלחם עם עצמי אלא מנסה לוותר על הרצון הזה.

וואלה, להסתכל על נשים יפות זה דבר אדיר, להיות בפורונו זה בכלל כיף שיגעון, עולם הפנטזיות שלי הוא מדהים. אבל אני מוכן לוותר על כל התענוגות האלו ועל הרגשת הסחרור וההתעלות שיש לי כאשר אני משתמש בסם הזה - כי הוא בסופו של דבר הורג אותי!

אני עובר ברחוב ולפניי עוברת בחורה. אני לא נלחם בעצמי, אלא פשוט מנסה לוותר על עוד מבט של תשוקה. אני מסביר לעצמי שזה באמת כיף מאוד להמשיך להתסכל, ובאמת קשה מאוד לוותר על זה - הכאב הוא ממש פיזי - אבל אין לי ברירה ואני חייב לעצמי את הוויתור על זה. כי אם אתחיל "לשתות" במבט שלי את המראות ברחוב, יקרה לי בדיוק מה שקורה לאלכוהוליסט שלא מוותר על הכוסית הראשונה - הוא מתרסק.

ולכן אני מוכן (בצער רב ובמאמצים קשים) לוותר על הסם הנפלא הזה, כי הוא איכזב אותי יותר מידי פעמים. החבר הטוב והוותיק הזה היה אכזרי מאין כמותו ברגע שסיימתי להשתמש בו, ותופעות ההאנג אובר היו קטלניות. זהו, אני לא יכול להרשות לעצמי ליהנות יותר מהתאווה, אני חייב לוותר עליה.

לא קל, אבל מתגמל. אחרי שאני מוותר על החבר הטוב והאכזרי הזה, אני מתחיל לראות חיים אחרים.

מישהו מוכן לוותר על התאווה?

זלמן  מה שכתבתה  ממש חיזק אותי
ואחשו אני מבין הרבה  יותר טוב
תודה רבה
אלי

אני רוצה להגדיר את הויתור על התאווה מזוית טיפונת שונה.

השיטה היום היא לא להלחם בתאווה אל להתעלם ממנה.

זה יותר קל ממה שזה נשמע.
ראיתם משהוא? מרגישים צורך לסובב את הראש? תתעלמו מהצורך. פשוט תאמרו לעצמכם שזה לא חשוב מספיק בשביל שתסובבו את הראש, או שתעיפו מבט. תמשיכו הלאה בחיים- הם הרבה יותר מעניינים. תנסו פעם אחת ותחזרו לספר איך היה.

יפה מאוד ידידי היקר, זו גם כן שיטה מעניינת.

יחד עם זה, אני באופן אישי מעדיף לא להתעלם ולא לחיות בהכחשה. אני בפירוש יודע שזה מספיק חשוב בשביל שאני אסובב את הראש, ויודע שגם אם אצליח לשכנע את עצמי פעם אחת וארגיש נפלא, בסופו של דבר אני לא אחזיק מעמד מול עצמי.

לכן, אני מעדיף לא לחיות בהכחשה ולא להסביר לעצמי כמה יהיה טיפשי להסתכל על הבחורה, אלא הפוך (כפי שכתבתי). אני מסביר לעצמי שזה מאוד הגיוני דווקא כן להסתכל, אבל אני מוכן בכל זאת לוותר על זה.

ובגלל שאני יודע שזה הגיוני ושאם "אשתה" טיפה את המבט הזה אני אסיים בהתרסקות, אני עוצר את הכל ופונה לה' שיעזור לי. אני מספר לו על הנסיון שאני חווה, מפרט כמה קשה לי, ומבקש ממנו שיעזור לי לוותר על התאווה.

וכך גם כאשר אני במצב רוח רע ובשאר מצבים מסוכנים. אני לא מסביר לעצמי שזה לא הגיוני כעת ליפול, כי הגוף שלי ישדר אחרת. אני מסביר לעצמי שאכן כעת הסם הכי נוח וזמין הוא הפורנו, ונכון שזה יפתור לי את כל הבעיות לזמן קצר ויהיה לי כיף שיגעון, אבל אחר כך זה יתנקם בי ויהרוג אותי. אני לא מוכן למות, גם לא עבור מנת סם טובה.

זלמן, אני כל כך מסכים איתך שהכחשה לא מועילה...
אני זוכר את עצמי חושב שעות, כמה שזה שטויות, וכמה שכל הנשים בעצם אותו דבר, וכמה ש"מה זה אישה בכלל" וכו' וכו' עד הנפילה הבאה... (אני לא מתאפק, אז אזכירך שהגמ' כבר התחילה עם זה, חמת מלא צואה וכו' אבל אתה תאמר שזה לא מדבר על מכורים. טוב, לא משנה)
הגישה הנכונה היא: זה מאוד כיף! אני מאוד רוצה את זה! אבל, בכל זאת, אני מוותר כיון שזה לא כדאי לי.
יישר כח!

קבלתי אנסה ליישם.

אוף!!

למה אין 100 תגובות על הפוסט הזה?

זה הדבר הכי הכי חשוב!!!

גד
כי זה קשה ללמוד כניעה מהי,
אנו צריכים לתרגל שינוי מהותי באופי התגובות שלנו לגירוי,
וזה לוקח זמן...
וכן אתה צודק , זה הדבר החשוב ביותר בשבילנו
להכנע לוותר,
איך עושים את זה נכון?
למען ה'
מוטי

זה ברור, אף אחד לא רוצה לוותר על התאווה. בטח לא אני. אני אמנם מנסה אבל רואה כמה זה קשה.

לא מכיר אף חבר ששרד איתי כל כך הרבה זמן, ובטח לא מכיר אף חבר שלמרות כל מה שהוא עשה לי דברים נוראיים - אני עדיין הולך איתו יד ביד.

התאווה איתי כמעט עשרים שנה, אז בטח שאני לא מוכן לוותר עליה. וזאת הסיבה בגללה אני מעדיף להתעסק בספירת ימים מאשר לכתוב על וויתור על התאווה. מה לעשות, הדברים שבאמת יעזרו לי הם גם הדברים הכי קשים.

מוטי, אני רואה שאתה מדגיש את הנושא של הכניעה, ואני רק רוצה לציין, שמה שתפס אותי כאן זה לאו דווקא הכניעה, אלא הוויתור. ואני חושב שזה העיקר כאן.
זה נכון שזו כניעה לגבי המלחמה כמו שזלמן התחיל. אתה מבין שאין לך סיכוי במלחמה. אבל הוויתור הוא לא טכניקה של כניעה.
איך שאני רואה את זה, אני מבין שאין לי סיכוי במלחמה כי אני לא נלחם נכון, כמו שזלמן כתב, אני בפנים בעצם כן רוצה את התאוה, ולכן אני בעצם נלחם נגד עצמי.
אבל אחרי שאני מבין את זה ובאופן כנה ומודע אני מבהיר לעצמי שזה אכן כיף ולא כמו שאמרתי לעצמי עד היום שזה שקר, זה באמת סם יעיל! זה עוזר לי לשחרר לחצים! אחרי שאני עומד מול זה, אני יכול לומר לעצמי שאני מוותר על זה, כיון שבשקלול כללי זה לא כדאי לי ומחפש דרכים אחרות לשחרר לחצים ולהתמודד עם רגשות, זו כבר לא כניעה, זו מלחמה באסטרטגיה חדשה.
בינתיים אני מצליח באסטרטגיה הזו לגבי האוננות, ולכן לא נצרך להכנעה.
לגבי שמירת העינים אני יודע שאין לי שום סיכוי, ולכן אני באמת משתמש באסטרטגיה של כניעה כמו שכתבתי בכמה מקומות כבר.

מעולה. אכן יש חילוק בין הכניעה לבין הוויתור, למרות שהרבה פעמים זה מגיע מאותה נקודה.

באופן עקרוני אדם יכול לוותר גם אם הוא לא נכנע, פשוט בתור אסטרטגיה מוצלחת יותר. יכול להיות שזה יהיה פחות אפקטיבי (מסיבות שונות) אבל בעיקרון זה לא שייך אחד לשני.

אצלי אני מעדיף כן לקשר את זה עם הכניעה בעיקר בגלל נקודה אחת: אם נכנעתי אני לא לוקח את הלגימה הראשונה. זה הכל. כי אם אני לא נכנע, יתכן מאוד שאני לא יוותר על מבט אחד ברחוב כי זה מידי מפתה, ואסכים לוותר רק על נפילות יותר חזקות, מתוך אמונה שאני מספיק חזק לעצור בזמן. האמת היא שיש אנשים כאלו, לדעתי כמעט כל מי שלא מכור הוא בעצם עושה בדיוק את זה: הוא לא חייב לוותר על מבט אחד ברחוב, ועדיין יסכים לוותר על נפילה כואבת, כי הוא יודע שזה לא שווה לו.

כאדם שמכור באופן חזק מאוד, אני מעדיף להיכנע ולא לנסות מבט אחד ברחוב. אם אתן לעצמי מבט אחד - יש לי חלון זמן מאוד קצר עד שאמצא את עצמי במצב מאוד בעייתי. אז אני מעדיף לוותר על הכל. מעצבן לוותר על הכיף, אבל אין לי ברירה. אכלתי אותה.

תודה זלמן, הגדרת לי יותר טוב למה לגבי שמירת העיניים קשה להשתמש בוויתור בלבד, פשוט לא רואים את התוצאות מול העינים.

אהלן חברים יקרים.

כרגע עוברים עלי הרבה דברים "לא נעימים" מי שיודע יודע..

בכל אופן בתקופה האחרונה אני בעיקר עובד על החיבור שלי עם ה' וכל העת שמתרחש עוד משהו שהיה בדרך כלל מכניס אותי לעצבות או כעס, אני עוצם עיניים ומדמיין לי את ה' מחזיק את ידי ולוחש לי.. "זה בסדר בני ככה צריך להיות, בהמשך עוד תבין"
כל הלחצים פחדים וכעסים נעלמים כלא היו, ואני מרגיש שחרור עצום..
ומיד מתחיל להודות לה' על כל מה שעובר עלי, לטוב או למוטב..

מאחל לכם ידידי היקרים שבת מלאת אור ונקיות!
אוהבכם,
מאמין

מאמין היקר
קיויתי לפוש אותך אתמול, חבל.
אולי שבוע הבא יסתדר לך להגיע,
שבת שלום,
נהיה בקשר
מוטי

מוטי היקר,
כרגע לצערי ממש אין לי זמן פנוי..
מקוה שבקרוב יהיה לי יותר זמן.
מצד שני זה שיש לי פחות זמן אוטומטית נותן פחות זמן לחשוב על התאוות