אחי היקר, אני אתן לזלמן את התגובה הארוכה, ורק אגיב בקצרה:
להוריד את המינון זה לדמיין ולחיות בסרט שאני חי בשליטה. כל שנות הנישואים שלי אני בסרט הזה - שאם אני אהיה עסוק, שאם אני אהיה יצירתי, שאם אני אשמח עם הילד שלי, שאם ושאם אז המינון ירד, ואז פתאום, מגיעה התקפה לא נשלטת ואני יכול ליפול שלושה ארבה פעמים בתוך יומיים.
מה שדחף אותי לכאן היה ההבנה שאין לי שום יכולת לשלוט על המינון.
מה שלמדתי כאן, זה שאין לי שום יכולת אמיתית לשלוט גם על הביטוי - אני, ב"ה, עדיין נופל רק בפורנו באינטרנט. אבל היום אני מבין שאם אני לא אעבוד על עצמי באופן עמוק, זה רק עניין של זמן עד שאני אשתגע ואלך לממש את תאוותי באופן מעשי.
זה בדיוק הבעיה, אין לי שליטה, אין לי שליטה זה אומר שאין לי באמת שום יכולת להוריד את המינון, אם אני מתחיל אני באמת לא יודע איפה זה ייגמר.
העצה של הרב שדיברת איתו היא נכונה לאנשים שאינם מכורים. אנשים מכורים חייבים הכל חזק, מהר וקיצוני. בדיוק כמו התאווה...

נתן

אוקיי. זאת דעתכם. אך יש הרבה מה לדקדק בעניין..
אתה מדבר כמו אחד שמסוגל לאנוס בחורה, וסליחה על ההגזמה, בלי לחשוב פעמיים כאשר מתפרצת בתוכך "התקפה בלי נשלטת".
אחי, אנחנו לא מכורים לסמים כמו אופיום, מורפיום ואחרים שמשפיעים לנו על המוח אם נרצה או לא.
אנחנו מכורים לתענוג שמתלווה להתמכרות למין בגלל הריגוש שבדבר. כמה כיף לעשות את זה כאשר אתה צופה בסרט "עסיסי ומלא בשר טרי".
הנישואין שוחקים, רוצים תמיד ריגוש. לכן יש זוגות שהולכים לערבי חילופי זוגות על מנת לספק את הריגוש.
אז הם מכורים? לא נראה..
ריגוש ותענוג תמיד ניתן לשנות.. אני מצאתי שכתיבת סיפורי מין עוזרת מאד לא להוציא שז"ל. לך תסביר את זה..

אני אומר, בואו נמצא ריגושים אחרים. נשנה את היחסים בנינו לבין נשותינו גם בחיי המיטה. אולי זה מה שייתן את הסיפוק לצורך הזה..
ולמי שבנינו שאיננו נשוי תמיד אפשר למצוא דרכים חלופיות... לא חסר.

נ.ב אם יש דברים הדורשים עריכה בדבריי מפאת כבוד המקום וכבוד האנשים אשמח מאוד אם כבוד ר' זלמן יעשה זאת...

ידידי, ברשותך אגיב ראשית כל להודעה הקודמת שלך (לפני התגובה של נתן והתגובה האחרונה שלך).

אני פתוח לשמוע את כולם ושמח לשמוע על עוד שיטות, אבל יש לי כלל אחד פשוט:

כדי שאאמין בשיטה מסויימת, אני לא רוצה להשתכנע כמה היא הגיונית וכמה רבנים גדולים אמרו שהיא מוצלחת, אלא רוצה לראות הוכחות. אם יש אנשים שהלכו בשיטה ואומרים: כך עשינו והצלחנו - אני בפנים. לא משנה לי אם זה לא הגיוני ולא אכפת לי כלום. לעומת זאת אם יש שיטה הכי הגיונית בעולם אבל אף אחד לא הצליח לעבוד בה - אני מתרחק ממנה כמו מאש.

בשיטה שבה אנחנו הולכים בקבוצה - יש מליונים שניסו והצליחו, ורק לכן אני כאן וממשיך לכתוב איתך, במקום להיות במקומות אחרים מאוד רחוקים. אם אתה אומר שניסית את השיטה השניה והצלחת - אני מוכן לשמוע. אבל אם זה רק תיאוריה - אז ברשותך ידידי, אני מעדיף להמשיך לעבוד בשיטה שיש עליה קבלות שהיא מצליחה.

לא מעניין אותי ההגיון מאחרי הדברים ולא אכפת לי איך זה עובד. אכפת לי רק שזה עובד בפועל.

אני מקווה שהבהרתי את עצמי...

וכעת להודעה השניה שלך. כן, אני מסוגל לעשות הכל כאשר התאווה תוקפת אותי, ולא רק זה, אלא שההתמכרות שלי יותר חזקה מאשר התמכרות לסמים. גם ההתמכרות שלי וגם ההתמכרות לסמים משחררים בדיוק את אותם חומרים במוח, אבל אצלי אין צורך לעשות שום פעולה, אני יכול להתאוות בתוך הראש שלי בתוך שניה, בלי צורך אפילו לגשת למחשב ולפתוח את האינטרנט. ככה בהחלטה של חלקיק שניה אני מתחיל את הסימום שלי, וברגע שהוא מתחיל - אין לי שום דרך להפסיק אותו.

אז נכון שבתיאוריה זה מאוד יפה להגיד שאני צריך ריגושים אחרים, אבל בחיים המציאותיים שלי, המילה היחידה בה אני יכול לתאר את השיטה הזאת היא: קדחת.

עשרים שנה אני מנסה לעשות את מה שאתה אומר לי, וכל פעם מה שקורה זה שהמינון רק עולה והנפילות רק מחמירות, אז תן לי סיבה בעולם להמשיך בשיטה הזאת. קח כל אחד כאן בפורום שהגיע וטען "אני לא מכור" ותשאל אותו מה הוא עשה ואיך זה נגמר. למה ללכת רחוק? דבר עם "נועם ה'" פותח הפוסט שלנו, ותשאל אותו מה הוא אמר לפני חודש ולפני חודשיים. הוא אמר את מה שאתה אומר: אני לא מכור אלא רק צריך ריגושים. אם אמצא את הריגושים במקום הנכון ואצליח להוריד את המינון - הכל יהיה בסדר. יופי, עברה עליו חצי שנה של שקט תעשייתי שהתפוצץ לו בפנים עמוק וכואב.

הוא לא היחיד. אני עברתי את אותו דבר, "עובד" עבר את אותו דבר וכמעט כל אחד כאן עבר את אותו דבר. אנחנו מגיעים לפורום, חושבים שגילינו את אמריקה ואם רק נתחיל לספור תשעים יום ולמצוא ריגוש בחיים - הכל יהיה בסדר. אבל אחרי תקופה אנחנו מגלים ששום דבר לא בסדר. אנחנו מגלים שכמה שאנחנו מורידים את המינון, זה בדיוק כמו לצום. אני צם יום ואז מסתער על האוכל ובולס כאילו לא אכלתי יומיים. ואם הצלחתי לצום יומיים - אני אוכל כאילו צמתי חמישה ימים. אז בסופו של יום לא רק שאני לא מרזה כאשר אני צם, אלא אני משמין במהירות מטורפת. וזה בערך מה שעובר עלינו כאשר אנחנו מנסים "להוריד את המינון"... כל פעם שאנחנו מרעיבים את התאווה - היא רק מתפרצת יותר.

כן, אני יודע, עכשיו תספר לי על "מרעיבו שבע". יופי, כל הכבוד, אתה מוזמן לנסות את זה. אני יודע שזה נכון במאה אחוז, אבל לא אצלי, כי אני חולה. התורה לא דיברה על חולים, היא דיברה על אנשים עם יצר הרע. אני לא כאן בגלל היצר הרע, אני כאן בגלל המחלה שלי, אז כל ה"מרעיבו שבע" הזה לא עובד עליי. כן, גם "משביעו" לא יצליח. בקיצור, מה שאני לא יעשה - אני תמיד אמצא את עצמי באותה נקודה שממנה ברחתי: מול התאווה עם הראש בתחתונים (וסליחה על הביטוי).

אז מה נותר לי? כלום! מה שאני לא יעשה - לא יעזור לי. אם אנסה להרעיב את עצמי - אפול בתאווה. אם אנסה לתת לעצמי קצת - אפול בתאווה. אם אתן לעצמי הרבה כדי להשקיט את התאווה - אפול בתאווה.

אין לי ברירה. אני חייב לפנות ליחיד שיכול לעזור לי במצב הדפוק שלי. לא נעים לפנות אליו, לא כיף לי הדרישות המוגזמות שלו (הוא רוצה לא פחות מאשר את כל החיים שלי), אבל אין לי ברירה. פניתי לאבא שבשמים, ובנתיים הוא מציל אותי כל יום "רק להיום".

תראה.. אם אתה טוען שיכול להיות שהרבה כאן יכולים להגיע למצב של לאנוס בחורה בגלל שהם לא יכולים לשלוט בדחפים שלהם אז אולי בעצם מסתובבים בפורום אנשים מאוד מסוכנים וחשוכים...
אם התאווה תבוא אליך בהתפרצות אתה לא תשלוט בעצמך ותזיק בכל דרך אפשרית שתוכל במהלך ההתמכרות שלך...
אך, עובדה שאף פעם לא אנסת בחורה נכון? אלא אם כן אני טועה... וזה למה? הרי זה ריגוש עצום לקחת מישהי בלי שהיא תרצה ולממש בה את תאוותיך החולניות.
ושוב, לא עשית את זה עד היום עם כל התאוות שלך והדחפים שלך. כי יש לך גבולות ידידי היקר! יש דברים שאותם לא עוברים...
יש הרבה בוגדים לצערנו, הרבה מכורים למחשבות כפייתיות שנכנסים להם ולא מרפים מהם, וזה לא בהכרח קשור לתאוות למין. זה יכול להיות כל מיני מחשבות שלא נותנות מנוח ונכנסות לראש ללא כל הסבר וסיבה.
אז בבקשה, אל תדבר על עצמך ועל אחרים כאילו הם "מפלצות בע"מ". אנחנו מכורים למין, אך לא לסמים! ועד היום לא שמעתי סיפור שמישהו בפורום שבר את הבניין שבו הוא גר בגלל שהשתגע שלא קיבל את מנת הסימום שלו. אלא אם כן יש כאן כאלו שלא נפתחו או שאני לא קראתי את הפוסטים שלהם...

ואם אתה או אחרים רוצים לתייג את עצמם כחולים מסוכנים, אולי באיזשהוא מקום זה נותן תחושה של להיות אדם מיוחד, אך לא נראה לי שבזה מדובר.

המחשבות שנכנסות למוח בלי שתרצה וגורמות לך "להתמכר" אלו המחשבות שלך בעצמך. תחליף את המחשבות בדברים אחרים לאט לאט ובהדרגה, כל דבר צריך להיות בהדרגה, אל תיתן לעצמך הנחות בזה ש"אני מכור ולא מסוגל לשלוט בעצמי" זה בדיחה עלובה. יש לך מזל שאנשי מקצוע לא קוראים את התגובות שלך. היו שולחים חצי מהאנשים פה לאשפוז כפוי. ואני לא צוחק!

טוב ידידי, אמרתי את דבריי, ושוב, אם יש משהו בוטה או לא במקום אנא ממך ערוך את המילים. אני כותב מכאב עצום ומרשה לעצמי להתבטא בצורה כזאת...

"אין לי ברירה. אני חייב לפנות ליחיד שיכול לעזור לי במצב הדפוק שלי. לא נעים לפנות אליו, לא כיף לי הדרישות המוגזמות שלו (הוא רוצה לא פחות מאשר את כל החיים שלי), אבל אין לי ברירה. פניתי לאבא שבשמים, ובנתיים הוא מציל אותי כל יום "רק להיום"."

בגלל שהדרישות שלו נראות מוגזמות פה טמון הכלב. גם בתורה ובעבודת השם יש מדרגות ותמיד מתחילים מהשלב הראשון. אם תקפוץ למים העמוקים זה נחמד אך זה לא מה שצריך ונכון לעשות. מתחילים בקטן אך יציב. ומחליטים בלב שהפעם עם כל המגרעות והנפילות אנחנו רואים את היעד ולא סוטים מהדרך המגיעה אליו גם אם ניפול בדברים קשים ביותר.. הטענה שהשם רוצה את החיים שלך טענו הרבה כמוך עוד לפני הרבה מאוד שנים, ובשביל לתת את החיים שלהם להשם הם פשוט התנהגו בצורה שהביאה אותם רק להתרחקות ממנו ומן הסובבים אותם. מצב שהוביל לתוצאות הפוכות לגמרי...



 

למשוש חיי שלום

אני שם לב שאתה דבק ועקשן בסברה שלך כל כך שאתה מתעלם ממה שכותבים לך.
  לא מדובר פה על לאנוס בחורה חבל שאתה מתעקש על הדוגמא הזאת זה ממש לא לענין. אף אחד פה לא אנס .(שמת לב שזלמן בכלל לא התייחס לזה)  אני ועוד אנשים אחרים הגענו לחוסר שפיות טוטלית .  בשבילי לחלל שבת או ראש השנה היה עד לפני המחלה כמעט ביהרג ואל יעבור . אף פעם לא חיללתי וכו'  ולצערי המחלה הזאת שברה לי את כל הקדוש והיקר חיללתי שבת וראש השנה בשביל להשתמש . המחלה השפילה אותי כל כך שבראש השנה באמצע התפילה בביה"כ הלכתי לבית להתקשר . ולא ממני אלא גנבתי דרך השכנים .  ..  היום אני בטוח שבשביל להרפאות מהטירוף הזה ושוב ח"ו לא לחזור אליו צריך רק קיצוניות . וזה התוכנית
  מאחל לך להרגיש תמיד שפוי ובשליטה
  חג שמח נקי ומאושר

ל"דובי"..
אתם מדברים על קיצוניות שזה דבר שיכול להועיל מקרים מסויימים. אך איך אתם בכלל מיישמים את הקיצונית הזאת? אתם עדיין עובדים, לומדים, מגדלים ילדים וכו'..
אם אתה קורא לכך שיש בך "מחלה" של התמכרות למין כאי שפיות טוטלית זאת  בסך הכל ההגדרה שלך ושל אחרים שאיתך באותה סירה.
אז נניח שחיללת שבת שזה דבר לא טוב בשל עצמו, אך היית אנוס, כי ההתמכרות דחקה אותך להסתכל ולראות ולהתקשר. אז רצית לשבור את המסגרת של התפילות במשך היום וללכת למשהו קצת יותר צבעוני. אז מה? זה עדיין בשבילך בתור הגדרה של יהרג ובל יעבור אולי.. אז רגע, למה לא הרגת את עצמך אחרי שחיללת שבת וראש השנה? ומה הגדר של חילול שבת אצלך? בסך הכל השתמשת בחשמל, ודיברת עם בחורות. זה עדיין נחשב לדבר שפוי בהסתמך בנסיבות העניין.
הרבה אנשים שאני מכיר קשה להם לעבוד, ללמוד, ולא רק בגלל שהם מכורים למין. כי החיים בעצמם מלאי נסיונות ומכשולים. יש הרבה יצרים, הרבה פיתויים. כמו שאמרתי עם הדוגמא של הסיפור של הרב. האיש ההוא רצח הרבה מאוד אנשים. אולי הוא בגדר לא שפוי. אך אתם שבמקרה הכי גרוע בגדתם באשה שלכם דבר אשר קורה לא מעט ולפעמים זה דבר הפיך במקרים מסויימים קוראים לעצמכם בשמות מאוד לא טובים. אולי אתם מרגישים אנשים חשוכים, לא שפויים, כי אתם מסתכלים רק על הנקודה שלכם ולא לוקחים בחשבון את כל האפשרויות הקיימות והמצבים של אנשים אחרים. איך הגשש אומר "תפתח את העיניים, תראה איפה אתה חי".
אולי שמעתם על הרבה מקרים של אנשים שהצליחו לצאת מההתמכרות שלהם ע"י שיטת 12 השלבים. אך האם בדקתם פעם את תופעות לוואי של התתמכרות לטווח הארוך?
לפי סיפורים שקראתי כאן, אנשים נקיים שעברו את שיטת 12 השלבים עדיין חוזרים לכאן וקוראים לעצמם בשמות של מביישים שום רוצח, אנס, ושאר התנהגויות שפלות...

אז נניח שגנבת מהשכנים שיחות, אז מה? אתה יודע כמה פעמים אני לצערי עשיתי את זה בשביל ההתמכרות שלי? והאם בשביל זה אקרא לעצמי בכינויים "משמחי לב"?
מספיק להיות מיוחדים בבעיה שלכם ותתחילו לנחות לקרקע.. ואל תאשימו את "המחלה", אלו המחשבות שלכם בעצמכם שצריך כיוון פרונט מחדש.. זה הכל.

משוש חיי היקר.
הלוואי שהיית צודק. כל חיי עד ה72 יום האחרונים האמנתי שאתה צודק. שאם אני אפרש את הסיפור שלי מחדש כסיפור של התקדמות, שאם אני אראה את הנקודה הטובה בעצמי, שאם אתחתן, זה יעבור.
אבל מה אני אגיד לך, זה לא עבר. נולד לי ילד, וזה לא עבר. סיפרתי לאשתי, וזה לא עבר. אני אברך, לומד תורה, מעביר חבור'ה מוצלחת מאוד לשיעורים הנמוכים, אני לומד מבריק, סטודנט לפסיכולוגיה באוניברסיטה הפתוחה, נשוי באושר לאישה מדהימה שכל הזמן אומרת לי שהיא אוהבת אותי למרות ההתמכרות ואפילו רואה את ההתמודדות שלי איתה כהתמודדות אצילית, ובכל זאת, לעזאזל, זה לא עובר.
הנה, אני דוגמא חיה לתיאוריה שלך - לפני 4 שנים הייתי מאונן בערך פעם-פעמיים בשבוע, מאז החתונה זה עבר לבין פעם בשבועיים לפעם בחודש שהייתי נופל בתאווה. בתקופות הטובות יותר אפילו באותם פעמים הייתי עוצר באמצע, מכבה את המחשב וחוזר לישיבה, אבל, וכאן האבל הגדול, מדי פעם, באופן לגמרי לא מוסבר, היו התפרצויות - פתאום אחרי שאשתי הלכה לישון מצאתי את עצמי 4 שעות בפורנו שהצלחתי איך שהוא לדלות מהרימון, פתאום באמצע סדר בוקר החברותא שלי הבריז, והרגשתי דחף לא נשלט לצאת החוצה, אל האינטרנט של השכנים, ולהוריד כמה סרטים, פתאום אשתי השאירה את המחשב בלא החסימה של הK9 ואחרי שתי דקות מצאתי את עצמי עמוק בתוך התאווה.
ואתה יודע, משוש חיי, כמה זמן לקח לי להבין שזה לא יעבוד - כמעט שנה. שנה שאני אומר לאשתי שנראה לי שמודעות ותקופה טובה, וחסימה יותר טובה, ויצירתיות, והורדת מינונים יעזרו לי. עכשיו, שלא תבין לא נכון, הורדת המינונים עזרה לי במובן מסויים - היא עזרה לי לצאת מהסחרור מטשטש החושים של יאוש דיכאון, נפילה, יאוש דיכאון נפילה, והיא אפשרה לי את אורך הנשימה לקחת את עצמי בידיים. אבל עד היום, זה לא עבר.
ופתאום, כשהייתי אצל חמותי ואף אחד לא היה בבית, או כשגיליתי איזו בטעות איזו פרצה חדשה בK9 או ברימון, זהו. זה אכל אותי מבפנים, כל התקופה הזו 'הנקייה' כביכול, שבה חשבתי שאני 'מוריד מינונים', ידעתי עמוק בתוך הלב שהתשוקה הזו לא תכבה, שברגע שאני אוכל, טכנית, אני אשתמש בפרצה. אני מניח שאני לא צריך להוסיף מילים על התחושה הנוראית שפיצול האישיות הזה יצר בתוכי.
אשתי רצתה שאני אלך לטיפול, 'אתה לא יכול לבד' היא אמרה לי כל הזמן, תבקש עזרה. אבל זה היה לי קשה מאוד, הרי אני כל כך מוצלח, אני מוריד מינונים, אני בהתקדמות, ב"ה, אז פתאום לעצור את הכל ולבקש עזרה?
וכל התקופה הזו, זה לא עזר. קשה לי לעמוד מול עצמי ולומר את זה - אבל באמת, חייתי באשליה. אשליה שהחיים האלה, שאני מנהל, יפצו על הצורך בהתמכרות. והיום? היום אני לא יודע, אני רק יודע שעדיין, אם לא היה לי K9 בחסימה מקסימלית על המחשב שלי, הייתי קורס בכל הזדמנות פנויה.
אז מה? להמשיך להתעלם מזה, להמשיך להגיד שיש לי יכולת, שזה עניין של תהליך? שמגיל 13 עד גיל 26 אני באותו תהליך,
וזה עוד אני, שאני 'רק' בן 26, מה אם החברים האחרים, בני 30 ו40, הם עדיין 'בתהליך'?
משוש חיי, אני חוזר על המשפט ממנו התחלתי, הלוואי שהיית צודק.
הדבר המרכזי שאני לומד על עצמי בתקופה האחרונה, היא שלא משנה איך קוראים לזה כרגע, האם זה מפלצתי כמו שמתארים אחדים כאן, או שזו דווקא נקודת האיכות העמוקה שלי, שמתפרצת באופן חסר פרופורציות (כפי שאני מעדיף לומר את זה בהשראתם של ר' נחמן ור' צדוק), דבר אחד ברור לי - בכל הכנות, אין לי יכולת להתמודד עם הרצון שלי לפורנוגרפיה. אולי פסיכולוג יכול לעזור, אולי 12 הצעדים יכולים לעזור, אולי שניהם, אני עדיין מהסס בעניין. אבל ברור לי שבלא צעד דרסטי של בקשת עזרה, מאלוקים ואדם, אני פשוט אמשיך, במינון זה או אחר.
יתר על כן, כפי שאנשים שעשו את הדרך שלי, אלא שנפלו כמה שלבים למטה יותר, אומרים לי כאן כל הזמן - אתה חושב, נתן, שיש לך שליטה עצמית, שתסתפק רק בפורנו, מה עם זונה? מה עם שיחות טלפוניות? מה עם...והרשימה של האופציות שמבחינתי נראות הזויות אבל מבחינתם, שהיו שם, הפכו למציאות, הולכת וגדולה. ואתה מבין, הם טוענים מולי בכנות ובדמעות - אני הייתי כמוך, לא האמנתי שזה יכול לקרות לי, וזה קרה. אל תתכחש, אל תדמיין שאתה יותר טוב ממני, או שאני מישהו 'מהביבים' כמו איזה מכור לסמים, אני בדיוק כמוך - מוצלח, מוכשר, ומכור, רק לצערי הרב, הבנתי את זה מאוחר מדי, כשכבר לא הייתה לי ברירה.
משוש חיי, הלוואי והיית צודק, כמה כסף הייתי מסכים לשלם לך כדי שתוכיח שאני לא באמת מכור, אבל עמוק בלב אני יודע את האמת, ואני יודע שההכרה הכבדה והנוראית הזו על עצמי, היא הצעד הראשון לצאת מזה באמת.

כואב
נתן

טוב, אני רואה שאתם ממשיכים להתבכיין ולכאוב ולהצטער. במקום להרים לעצמכם את המוראל לתת לעצמכם עידוד על כל פעם שעמדתם בניסיון. לפחות כמו שאתם לוקחים ולוקים בחומרה על עצמכם כאשר אתם נופלים. אנחנו ועוד הרבה כמונו שמים על עצמנו הרבה משקל על הדברים שמעדנו ולא הצלחנו לבצע מאשר לראות את הצד השני.
אני לא אומר שתחיו באשליה שאת יכולים להחזיק להיות נקיים, ושלא תפלו אף פעם, ואולי למקומות שאף פעם לא חלמתם עליהם. בזה שאנחנו מוסרים את עצמנו לידי שמיים זה לא מסיר מאתנו את האחריות לבצע מעשים בעצמנו. "איבדנו שליטה על חיינו" "אני מכור כבד". אני רואה שהרבה אנשים  אומרים את זה כאן בלי שום מחשבה לפני...
אתם יודעים בכלל מהם ההשלכות של מכור כבד בחברה הכללית והציבורית? אז לא הייתה לך חסימה באנטרנט. ביג דיל! אז ראית אשה ערומה וואו! אז פגמת ונכנסת לייאוש בסדר... במקום להרים את עצמכם מההריסות אתם מתייגים את עצמכם כחולים במחלה חשוכת מרפא.. כנראה שלא באמת ראיתם ל"ע אדם חולה במחלה סופנית...
תטפלו בשורש הבעיה ולא בתוצאה שלה. השם נטע בכל אחד ואחת מאתינו כח להתגבר על המכשולים וגם על התמכרויות קשות וכואבות. הכל בעזרת השם ובסיועו מלמעלה, אפילו הנפילות מכוונות ממנו אלינו בחיינו.

הנקודה אולי העיקרית היא שגם אם נפלתם אחרי טיפול ממושך בקבוצת 12 הצעדים חייבים תמיד לזכור שזה טבעי ליפול. עלינו ללמוד להתידד עם ההתמכרות ולא להלחם בה.
לתת לה משמעות אך מוגבלת ומצומצמת. אם אתם לא תעשו את העבודה אף אחד במקומכם לא יעשה את זה למענכם... רק בנו הכח לשנות את ההרגלים והטבעים של עצמנו. כמובן הכל בעזרת השם ובהשגחתנו עלינו יום וליל..

הי. אתן לזלמן את הכבוד להגיב בצורה מושכלת ועמוקה, כדרכו.
רק רציתי להעיר הערה טכנית 'קטנה' ולך ולכל מי שקורא את רצף ההודעות הזה.
אנחנו כותבים, לא מדברים, יש לזה יתרונות, קל יותר להתנסח, להתבטא ולשמור על אנונימיות.
יש לזה גם חסרונות - יש משהו עוצמתי בלראות אדם אחר מספר את סיפורו בדמעות ובכאב, יש בזה גילוי של עוצמה אנושית שלא משאירה אותך אדיש, וגורמת לך לראות באדם השני איזה עומק בלתי נתפס, שקרוב מאוד למה שאני מבין במושג 'צלם אלוקים'.
משוש חיי, השתמשת בתגובתך בשפה בלתי תקינה ביחס לחשיפה שחשפתי את עצמי בפניך. חשוב לי להבהיר שזה לא רק עניין של התנצלות, אלא גם ובעיקר עניין של כבוד לעומק ממנו אני כותב. אני כותב ברצינות, בכאב ובחשיפה עצמית. לא ייתכן שתקרא את זה ברפרוף ותכנה זאת 'התבכיינות', אחי היקר, תן כבוד לסיפור החיים של אנשים אחרים, תרגיש בתוך כתיבתם את האיכות המיוחדת להם, ובהקשר זה - שלי.
שבת שלום, ושוב, יותר חשוב לי שתשנה את גישתך הכללית מאשר שתתנצל, אם כי גם זו תתקבל בברכה.
נתן 

לנתן היקר,
אם אמרתי דברים הפגעו בציפור נפשך, הריני מבקש סליחה ומחילה ולא מחכה עד יום הכיפורים הבא. זאת לא המטרה שלי.
רציתי להבהיר את הנקודה שלי, כנראה שאולי נסחפתי מתוך כאב וצער עמוק שאיתו אני מתמודד ביחד אתכם חברים יקרים.
אני מרגיש את כאבך וצערך במאוד מאוד, אך מאידך אני מרגיש שיש דברים והרגשות שיכולים להתחלף במחשבות אחרות בקלות יותר ממה שנדמה לנו...
ההתמכרות אמנם תשאר אתנו, ייתכן ולנצח, אך ההסתכלות עליה והשימת דגש שלה ועל הדברים שהיא עשתה לנו בעבר רק יעצימו את ההרגשות הכואבים.
אנחנו בוכים עכשיו כאילו יש לנו עוד הרבה זמן לתקן ולפעול ולחיות בעולם הזה, ועל זה אני קורא תיגר. מספיק להסתכל על העבר. ובואו נראה מה ניתן לבצע כעת ואיך ניתן לשפר ולתקן. אנשים נפלו בדברים הרבה יותר קשים והרבה יותר מסובכים ובכל זאת הצליחו להשתקם ולחיות את חייהם.

אך כל עוד, אתם רואים את עצמכם יותר גרועים מאדם פסיכופט שלוקח סמים ומוכר אותם, ומתנהג בצורה קיצונית ואלימה ומסוכן מאוד לסביבה, ולא ניתן אלא רק לכלוא אותו לעת עתה במוסד פסיכאטרי, את המחשבה הזאת עלינו לשנות. כי אנחנו רחוקים מאוד מלהיות במצב הזה... לפחות חלק מאתנו...

ושוב לנתן, קבל את התנצלותי הכנה. הכל נאמר מתוך כאב ואכפתיות והזדהות מלאה במלא משמעות המילה!

ברשותכם לא אגיב כעת באריכות אלא דווקא מאוד בקיצור:

האם אתה מכיר מישהו שהיה במצב שלי ובעקבות השיטה שלך הצליח לצאת?

תענה לי רק בכן או לא.

אם התשובה חיובית - אני מוכן להמשיך את הדיון. אם התשובה שלילית - זאת תגובתי האחרונה בנושא הזה.

לא מעניין אותי כמה אתה צודק, מעניין אותי החיים שלי. אני מכיר שיטה שהצליחה וזה הדבר היחיד שמעניין אותי בחיים שלי. אני לא רוצה למות. אם יש לך הצעה שאני יאכל כעת חסה וזה מאוד בריא אבל בסוף אני ימות - אני מעדיף לאכול המבורגרים, ולא מעניין אותי כמה אתה משכנע אותי שזה לא בריא לי.

השיטה שלך יכולה להיות נפלאה אבל היא לא הצליחה אף פעם אז היא כשלון ואני לא מעוניין לשמוע עליה.

לזלמן, לפי דבריך כל מכור בסופו של יום ימות על מסך המכורים. לא משנה באיזו דרך הוא יגש כדי לטפל בעצמו. אכילת יתר של מאכלים מזיקים לגוף, גם אם בהתחלה זה נראה שהם נותנים לך כוח ודוחפים אותך אל עבר האמת שלך. לטווח ארוך אתה עלול לצפות פגיעה לא קלה בכלל.
ונגד השיטה שהצגת כעת אני נגד. לא אמרתי שלא ינסו ללכת לקבוצת 12 הצעדים. אדרבה, להכיר חברים, לשפוך את הלב, לעזור אחד לשני כל הדברים האלו מבורכים.
אך צריך לזכור איך מוח של מכור עובד מכל ההיבטים הקשורים והנוגעים לדבר.. ולא להתמקד רק בשיטה אחת אלא כל פעם להוסיף עוד שיטה או להוריד שיטה קיימת.

האג'נדה שלי היא כך: תנסה את כל הכלים שאתה מכיר ואל תיתן לעצמך לפספס שום כלי מקצועי ואמין שיכול לתת לך את התוצאות הרצויות. אך מנגד תבחן מה אתה לוקח כי יכול להיות שזה יעלה לך יותר ביוקר מאשר ההתמכרות בה אנחנו נמצאים...

שבת שלום. וזלמן תזכור תמיד, אנחנו פה מעלים נסיונות על מנת לעזור לחברים. וזאת כל מטרתי. אז למה לצאת נגדי בן אדם? אוהב אותך.

חג שמח...

אני לא יוצא נגד אף אחד אבל לא ראיתי במה שכתבת תשובה לשאלה ששאלתי אז אחזור שוב:

האם אתה מכיר מישהו שהיה במצב שלי ובעקבות השיטה שלך הצליח לצאת?

שתהיה שלך שבת שלום וחג שמח ונקי ונפלא!

באהבה,

זלמן

זלמן, לשאלתך,
אינני מכיר באופן אישי אדם שהיה במצב שלך ויצא ממנו בשיטה שלי. כי אני, למען האמת, לא מציע שום שיטה.
אני בסך הכל אומר לפתוח את העיניים לדברים חדשים ונוספים בנוסף לדברים שעוזרים לכולנו פה או לחלקנו...
אינני שולל שום שיטה ואינני מציע אף שיטה.

שיהיה שבוע טוב ונקי! אמן!

נ.ב. מה יקרה אם תיפול היום,? האם ייחרב עולמך או שתדע לקום מההריסות ולהמשיך? הרי אין שום הבטחה שלא נפול עד 120. מסכים איתי?

משוש חיי
שבוע טוב ומבורך 
  אני לא אוטם את האוזניים לשום שיטה . אבל אני גם לא עושה חיפושים כדי למצוא שיטה אחרת . חיפשתי מספיק . והשיטה היחידה שמצאתי שהוכיחה את עצמה ומוכיחה את עצמה היא השיטה הזאת . ולכן אני פה היום והערב בס"ד נקי 20 ימים רק להיום
  * ואם מחר אשמע על שיטה שאקח כדור ויטמין ביום ואהיה נקי . או איזה מקובל שיברך אותי ואהיה ככל האדם . אולי אבדוק את זה . אני לא מקובע .  אבל אני לא מבין אותך מה רע לך בשיטה הזאת שאתה מחפש אפשרויות אחרות?
  המכורים שעושים עבודה של הצעדים וכו' מרגישים טוב עם עצמם שלמים יותר . רגועים יותר . ונקיים יותר. בן אדם לחבירו ובן אדם למקום( אתן לאחד מהנקיים לאורך זמן. שעשה עבודה עם עצמו לספר על המעלות במקומי מנסיונו האישי... אני שמעתי על כך. ומאמין בזה)
 
שבוע טוב ומבורך