ל"דובי" היקר...
לפי עניות דעתי, מספר הימים בהם אנחנו נשארים נקיים איננו קובע ואולי לא מהווה בכלל מדד להצלחה.
אלא השליטה שאנחנו מצליחים להחזיר לחיינו, הסובלנות והסבלנות שלנו כלפי עצמנו, שגם כאשר אנחנו נופלים ומוציאים שז"ל או רואים מראות לא צנועות או חושבים על דברים שיפה להם השתיקה, אנחנו לא מאבדים את עצמנו. אלא תמיד יודעים לחזור אחרי הנפילה אל המקום שהיינו לפני הנפילה. וכפי שפת הרחוב "משדרים עסקים כרגיל".

ויצא לי לראות, כאן בפורום, אנשים שמשתתפים בקבוצה, ונקיים למעלה מ100 ימים ויותר שמעידים על עצמם שאם הם יפלו עוד הפעם ויוציאו שז"ל הם יתרסקו וידרדרו אל התהום ללא כל מעצורים. אז בעצם  האנשים הללו הם רק עניין של זמן עד שיפלו שוב.. והדבר הזה חורה לי ולא מובן לי.
הדבר שצריך להמצא לנגד ענינו הוא לא כמה ימים אנחנו נקיים, אלא כמה כעת אנחנו יותר מחוסנים ויותר שולטים בחיינו גם כשאנחנו נופלים ומתרסקים. האם אנחנו יודעים לשים לעצמנו מעצורים גם אחרי נפילה?

הערה קטנה: "או איזה מקובל שיברך אותי ואהיה ככל האדם...". עצם העובדה שאתה מתייג את עצמך לא כאחד האדם שמה אותך במשבצת של "אדם מיוחד" בפני עצמך..
וצר לי לאכזב, כולנו בני אדם ולכולם יש נפילות. במיוחד בהוצאת שז"ל והתפרקות מינית. זהו יצר האדם וזה מקועקע לנו בבשר. תקרא לזה מכור, תקרא לזה מחלה, זורם איתך אחי. אך לא תוכל לעצור את הטבע שלך לעולם, תוכל ללמוד לרסן אותו ולאלף אותו, אך לא לשנות אותו.

אני אולי מכור! אבל אני לא חולה!!!!

"אדם יסודו"
אם כך הם הרגשותיך והלך רוחך טובה עליך בעת יישום ה"שיטה החדשה". אשריך וטוב לך..
תחגוג חופשי. להפך אני רוצה שאנשים יהיו מאושרים. באמת. לא בסתם...
ואם זה עושה אותך מאושר ומרגיש "נקי". אז תרגיש... ותחיה ותהנה ותעבוד את השם ותעשה מה שחלמת תמיד לעשות...

בהצלחה...

שלום למשוש חיי.
מאז הערתך הראשונה בפוסט הזה, אני עוקב אחרי דבריך בשקיקה. מיד בצאת החג אתמול רציתי לראות אם כתבת עוד דבר מה. אני קורא את דבריך בכאב גדול. אני מרגיש שכאבך הוא הכאב של כולנו. כאב הבדידות, כאב העמל הבלתי נתפס לעצור, כאב על חיים שלמים שכל יום בהם מרוסק יותר מקודמו. הדבר היותר כואב לי בכל דבריך הוא שאינך עומד בנקודה שברור לך שהיא תביא אותך אל החרות האמיתית. אני מזמין אותך לקרוא את כל מה שכתבתי עד היום כאן ואתה תכיר את המאבק שלי היטב. חמישה חודשים נקיים שהתרסקו רק לאחרונה הוכיחו לי שאין לי כל שליטה. גם אתה הגעת למסקנה הזו. כך כתבת בעצמך בימיך הראשונים באתר הזה...
אני בא ממשפחה מאוד שמרנית. השמרנים רואים חשיבות רבה בשליטה שלהם בחיים. הם לעולם לא יהיו חולים (כלומר לא יודו בכך) לא צריכים להתאוורר (הם פשוט יוציאו את העצבים חופשי בלי להתאוורר...) ועוד ועוד הנהגות מלאות שליטה בילתי מוגבלת. כן, גם על הילדים. הם חייבים לצאת בקוביות. אם לא, הם חותכים להם את הכנפיים. בתוך השליטה הבלתי נגמרת הזו יום אחד גילו לאבי היקר סרטן (ל"ע). באותו יום הגענו כל בניו ובנותיו ועודדנו את רוחו. כשעלתה השאלה מה אומרים לנכדים עניתי בפשטות "סבא חולה, והוא יעבור טיפולים ונתפלל שהכל יהיה בסדר". את המשפט הזה, המשפחה המנומסת והמאופקת הזו לא נתנה לי לסיים. בשום אופן לא יאמר בשום שלב שסבא חולה! סבא לא חולה! הוא רק צריך לעבור טיפולים והכל בסדר!
טוב, אז הסבא הלא חולה שלנו עובר כבר כמה שנים טיפולים מייסרים, עוד ועוד תופעות לוואי מצערות צצות אחרי כל טיפול ארור, הוא מתקשה ללכת, ישן הרבה ועוד ועוד...אבל לא, הוא לא חולה. אומר בציניות כי אני מקווה שאחרי 120 לא יכתבו על המצבה שהוא נפטר בדמי ימיו ובפתאומיות כי אני פשוט לא אוכל לעצור את הצחוק שלי (אגב, חוש הומור דווקא יש במשפחה אז אולי יכתבו בדיחה אחרת...).
יקירי, בכל הכנות והאהבה שבעולם, חזור לאחוריך. אתה מכור והשיטה היחידה הידועה כיום לצאת מזה היא להתחיל את 12 הצעדים, להצטרף לקבוצות השונות ולהתחיל בשינוי. השיטות האחרות שדורשות שליטה כזו או אחרת לא עובדות. קרא את זה בפוסטים שלך עצמך.
אחי היקר, אשמח להיות לך לעזר בכל שלב.
נעם

ל"נועם השם".
בהחלט דברים נוקבים בסלע ובצור לבבי ומפכחים בקרבי מעיינות תהום של מים זכים וצלולים אשר כל השותה מהם מיד נרפא! תודה!
אך, אסתייג מדבריך לעת עתה במובן אחד.
אמרתם שבמשפחתכם אתם שמרנים, מקובעים על דרך אחת ולא מוכנים להרפות ולשמוע דברים אחרים...
אני טוען, שגם כאן צריך להיות דבר דומה. אל לנו להיות מקובעים ששיטת 12 הצעדים היא היחידה שתעביר לנו את ההתמכרות.
כי זה לא נכון בהכרח. אולי נכון למיליונים שהצליחו אך מה עם המיליונים שלא הצליחו?
יבואו ויגידו אנשים מלומדים ובעלי שפה גבוהה וקולעת אל המטרה ולא תחטיא, שאלה שלא הצליחו לא הצליחו להתוודות ולמסור את חייהם במלא מובן המילה כלפי שמיא. אך זאת חשיבה נאיבית ואף פוגעת ומעלה בנפש תהיות רבות.
כל הדרכים מובילות אל היציאה החוצה, השאלה היכן מונח המפתח אצל כל אחד ואחת מאיתנו...
אל תהיו שמרנים, לפחות לא בדבר הזה.. תעשו קצת הנחות וחדל עם האנחות!

נ.ב. החלמה מהירה לאביך!

יום טוב.

צודק! מיליון אחוז!
שמעת על דרך נוספת שהצילה מישהו? אם כן, עשה איתנו חסד ופרסם אותה כאן עוד היום!
כל זמן שזו הדרך היחידה הידועה לי שיש מי שיצא דרכה אל האור - אני הולך איתה בכל כוחי. ובמשל: סביב הספינה הטובעת אנשים נאחזים בקרשים השבורים כדי לא לטבוע. אחוז ניכר מהם יטבע מאפיסת כוחות, מרעב, מקור ומכל מרעין בישין. בודדים ישרדו. האם לא תנסה לאחוז ככל יכולתך בקרשי הספינה השבורים? האם תעצור לחשוב על כך ולו לרגע קט??? על כך בדיוק אמר לך זלמן בלשונו הזהב (אני לא מצטט מדויק): "אחי, לא מעניין אותי כלום. תן לי להאחז בקרש הזה שמציל את חיי בכל כוחי!" הקרש הזה שומר אצל רבים מאיתנו על היקר לנו מכל: נשינו וילדינו!
אני מאחל לך שתזכה בקרוב לעמוד תחת חופה ולחבוק ילד משלך. או אז תדע מהם רגשי ההשרדות. כאשר אתה חש כי אתה עלול לאבד את יקירך היצר החייתי הבסיסי ביותר יוצא ממך ואתה רק רוצה לשרוד. כן, אולי אנחנו אומללים אבל נלחמים על חיינו בכל כוחינו.
בנימה יותר אופטימית: מאז שאני התחלתי ברצינות את הדרך אני שלם עם עצמי כפי שלא הייתי שנים. אני אפילו מתחיל קצת לשמוח. אז אם הקרש שלי עושה לי טוב ונותן לי תקווה, אני אמשיך להחזיק בו.
ולגבי השמרנות. כפי ששמת לב מהסיפור על אבי שיחי' אני לא שמרן. אני באתי הביתה ואמרתי לילדי שסבא חולה ושקשה לו עם הידיעה הזו. הם מעולם לא אמרו לו "סבא, אתה כבר בריא?" אלא פשוט שואלים בשלומו (או ששואלים את סבתא...). בכלל, נראה לי כי כל מי שנמצא כאן לא כל כך שמרן.... תסכים איתי....

"לנועם השם".
הצלח בדרכך והמשך בעבודתך למען ילדיך והדור הבא אחריך.
לא אהיה האחד שיהרוס לך את ההצלחה ולעוד רבים שהקבוצה מצליחה להוציא מהם את המחשבות השליליות ולהכניס במקומם מחשבות חיוביות.
אתן לעוד תגובות להשתרשר מתחתיי, ושיהיה לנו בהצלחה בהמשך הדרך...

משוש ידידי,

אתה כותב שאתה לא שולל אף שיטה, אבל בעצם אתה שולל מאוד את השיטה שלנו, וזאת בדיוק הסיבה בגללה ההתכתבות כאן נמשכת. אתה אומר לי שאני לא מכור, ובכלל אני סתם בכיין ולכן אם רק אפתח את העיניים - אגלה עולם חדש. יכול להיות שזה נכון, אבל זה בפירוש שולל את כל השיטה בה אני הולך, כי בשיטה שבה אני הולך - אין מקום למחשבות האלו.

אז שוב: יכול להיות שהדרך שאתה מציע היא נכונה, אבל אני הולך בדרך אחרת (שיכול להיות שהיא לא נכונה אבל) הצליחה איתי ועם עוד מליונים. אז תן לי סיבה בעולם לנסות את מה שאתה מציע, בזמן שאני יכול רק להפסיד. הרי בשיטה שבה אני הולך אני נקי, והדרך שלך (להטיל ספק וכן הלאה) לא הוכחה מעולם.

אמשיך מהמשל של נועם ידידינו. אדם נופל מאניה ותופס קרש ונאחז בו, אז אתה מגיע ואומר לו: אבל אולי הקרש השני יותר חזק. אוקיי, יכול להיות. אבל בנתיים במשך כל השנים שניסיתי כל מיני קרשים תמיד טבעתי, וכעת אני מחזיק סוף סוף בקרש שמצליח להציף אותי מעל למים. אז למה שאנסה את מה שאתה מציע לי?

לא נראה לי שההצעה "תהיה פתוח לעוד הצעות", היא הגיונית עבורי כיון שהסיכון בה רב על התועלת. אני יכול להיות פתוח ולהתרסק או להיות סגור ולהמשיך לחיות. הבחירה שלי די ברורה.

לזלמן,
הינך נעול ומסוגר כמו העיר יריחו לפני כיבושה על ידי יהושע ובנ"י.
אמנם, אני טוען שעלינו להפסיק להתבכיין על מצבנו בו אנו נמצאים כעת, ומנגד בנימה כתיבתך אני מבין בין השורות שהינך מעוניין להמשיך לבכות ולחזור ולשנן יומם ולילה "אני מכור, אני חולה, יש לי מחלה נפשית".
אמרתי בפוסטים קודמים, שעצם כך שאנחנו מחפשים אחר מיוחדות ולהיבדל לכאורה משאר החברה עלולים עלינו לחטוא מהאמת ולהדביק עלינו תויות ותגים שאיננם תואמים אותנו בהכרח. הסיבה לתיוג הזאת, לפי עניות דעתי, נובעת מהסיבה שאנחנו מחפשים להיות "מיוחדים". הרי הגאווה שלנו בתור אדם המתהלך עם צלם אנוש חקוק על שד עצמותיו נרמסה ונגנזה תחת מפולת "ההתמכרות". הלא כן? ולכן אנחנו מדביקים על עצמנו את התווית "אני מכור" חוששני מהסיבה על מנת להעלות את הגאווה והאגו שלנו קצת.. זה נשמע פרדוקסלי משהו, ומסכים איתך. אך עלינו להיאחז בקרש ההצלחה אולי גם כדי לשמור על האגו שלנו.
אולי, דבריי אינם מכוונים אליך ואל עוד רבים ממשתתפי הפורום, אך בכל זאת, עלינו לקחת בחשבון שגם מצב שתיארתי לעיל שריר וקיים.. ולא פעם נתקלתי באנשים כאלו במהלך שהותי הדיי קצרה בפורום...

שא ברכה. והמשך בדרכיך...

אוקיי, אני שומע ומבין אותך, אבל הסיבה שאני אומר שאני מכור לא קשורה למיוחדות שלי אלא לעובדה שזאת הבנה בסיסית שעליה נשענת כל ההחלמה שלי. אז אתה אומר לי: תשמוט את הבסיס שעליו ההחלמה שלך עומדת כדי לשמוע דברים נוספים.

ואני אומר: לא מעוניין.

יש לי החלמה והיא בנויה על העובדה שאני מכור ואני לא עומד לוותר על זה בשביל רעיונות נחמדים ויפים אבל מסוכנים רצח עבורי.

לזלמן,
נראה לי שהצלחתי להבין אותך קצת יותר,
אני מתכוון, אולי עצם כך שאתה מגדיר את עצמך כ"מכור" גורמת לך לזירוז פנימי ועמוק על מנת להביא ל"החלמה" מהירה שלך...
אם תחשיב את עצמך כלא מכור אלא כאדם עם דפוסי מחשבה והתנהגות החורגים מהמקובל תקל מעליך את ההשלכות לגבי מצבך הנוכחי, ובכך תאט את קצת ההחלמה וקצב  הטיפול בעצמך.
כשאני חושב על זה, אולי במקום כלשהוא זאת מחשבה טובה, אך מכאן ועד לפרסם את עצמך כאדם עם "מחלת נפש" או "מכור כבד" ושאר התיוגים המפוצצים ולהצהיר כוונות לעיני כולם, איננה צעד נבון לכשעצמו, לפחות לעניות דעתי.

אתה מבין מצוין.

כל זמן שאני משוכנע שאני בחור טוב עם יצר רע - אני לא מתקדם לשום מקום. זה בדיוק מה שחשבתי במשך עשרים שנה וזה הביא אותי לרגע לפני שכל החיים שלי נהרסים לחלוטין.

אז כעת אני עושה בדיוק את ההיפך. אני אומר שאני לא רע בכלל אלא אדם טוב עם מחלה. אני לא שואל האם המחלה היא קשה הוא קלה (ולכן לא משתמש במונח "מכור כבד"), אלא מתייחס לעצם הענין שהמעשים שלי נובעים ממחלה ובכך אני צריך לטפל. ההבנה הזאת היא הבסיס לכל ההתקדמות שלי - לראשונה בחיי הבוגרים, ועל זה אני לא מוכן לוותר.

האג'נדה שלי היא שאין שאדם רע. יש מעשים רעים. לכן אינני מבין מניין הסקת שאמרתי שאדם מכור הוא אדם רע.
כנראה שבנושא הזה דעותינו חלוקות, בכך שאתה מחשיב את עצמך כ"חולה" ומוריד מעצמך הרבה מחויבויות אישיות ובין אישיות כלפי עצמך וכלפי סובביך..
הרי, לא מצפים מאדם חולה במחלה נפשית להתנהג כמו אדם רגיל. ברוך השם אתה בריא מבחינה פיזית. אך נפשך כעת מעורערת משהו.. זה בעצם מה שאני מסיק מכך שאתה כל הזמן נדבק לעובדה שאתה חולה..
אם נוח לך עם זה, אזרום איתך. אך שוב, לכל דבר יש את ההשלכות שלו.

שלום לכולם
אמנם אני נמנע לאחרונה להגיב בפורום, מסיבות שאינן ידועות לי עדיין,
אבל אני חייב להתייחס לשרשור הזה,  למען לא נחטא לאמת,
והאמת צריכה להאמר ללא כחל וסרק, אנחנו המכורים איננו ככל האדם, תשכחו מזה, אנחנו שונים, מאוד שונים,
אנו סובלים ממחלה ממארת סופנית!!! אין שום דרך החוצה מלבד המוות הרוחני והאבדון לנצח!!!
זו האמת לאמיתה וכל מי שחושב אחרת , משלה את עצמו , וחבל, אבל לנו אין דרך לשכנע אותו שהוא טועה וחולה,
הוא ישתכנע רק בעצמו, ביום שימצא עצמו בתחתית.

אלו עובדות החיים שלנו, וכדאי שנפנים את זה כמנטרה,
"אני לא אדם רע שמנסה להיות טוב, אני אדם חולה שמנסה להבריא"
תכניסו את זה טוב טוב בין האוזנים.

וזה שאנו מקבלים את עצמנו כחולים , לא נועד לפטור עצמנו מאחריות , בדיוק להיפך ברגע שאנו מזהים את המחלה אנו יודעים לפנות  אל התרופה,
כל זמן שחיינו בהכחשה המשכנו ליפול, ברגע שקיבלנו את עובדת היותינו חולים, עלינו על מסלול ההחלמה.

אין לנו דרך אחרת, ואין לנו זמן לבדוק האם זו האמת,
אלפים ורבבות צעדו בשבילים אלו בשמונים השנים האחרונות, הם ניסו דרכים אחרות לאלפים, וכשלו ונפלו.
אנו נלמד מהטעויות שלהם ומהאמיתויות שלהם ומההצלחות שלהם,

נפנים את המסר הקצר הבא ,
"אני לא יכול, ויש מי שיכול, ניתן לו צ'אנס"
בהצלחה
מוטי

ל"מוטי ראוי"
דבריך נאמרים כאחד, סליחה על המילה, מכור לקבוצת 12 הצעדים. כנראה שהעברת את ההתמכרות שלך ממין להתמכרות של השיטה החדשה שנחשפה לפני 80 שנה.
רגע, עד לפני 80 שנה לא היו מכורים בכלל? ואם כן היו כיצד הם התמודדו ידידי? הרי לא הייתה להם שיטת 12 הצעדים! מעניין לדעת ולשמוע מהם תשובותיך לעניין..
אולי תגיד, שבעידן האנטרנט כאשר הכל זמין למין קל מאוד להתמכר ולהזניח את הילדים.

תראה, יש לי שכן למטה שהוא מכור לסמים, אלכוהול, ובנות. כשאני מסתכל על מעשיו ואיכות חייו, ועושה השוואה קטנה וחדה, בין משתתפי הפורום אל השכן מלמטה ההבדל הוא שמיים וארץ.
הוא שבר לנו את כל הבניין, קילל את אמי מכיוון שהיא בוועד הבניין. קללות שלא מביישות שום אדם פסיכופט. שבר אוטובוס של אחד מהשכונה, וכמעט וחנק את אשתו לשעבר למוות.
לבן אדם יש תיק פלילי עב כרס במשטרה. וכן כן לזה אני קורא אדם שחייו נהרסו לחלוטין!

נ.ב. אני בטוח שדבריך נאמרים מתוך כאב, תסכול ומרירות נפשית שעברת ועדיין עובר. לכן את דבריך אקבל בעצה מחבר קרוב... תודה שהארת את עיניי...

הויכוח הזה הופך מטופש אז נדמה לי שכדאי לפרוש בשיא.

כל הדיבורים היפים על השאלות הפילוסופיות האלו לא עוזרות ולא עזרו לאף אחד, וגם לא מעניין אותי מה היה לפני 80 שנה (למרות שאני דווקא די יודע מה היה, אבל זה פשוט לא נוגע לנו).

אתה ממשיך שוב ושוב לכתוב דברים מאוד הגיוניים - אבל מסוכנים. אז ברשותך - אני מעדיף להישאר עם כל הדברים הטיפשיים שאומרים לי בתכנית ולהמשיך לחיות, מאשר לטעום את הרעל המתוק שאתה מציע לי.

תודה על ההצעה אבל אני עדיין רוצה להמשיך לחיות ולא בא לי להיות השפן נסיון לתכנית שלך. ממש לא. לא בא לי להיות פתוח ולא רוצה לשמוע שום הצעה נחמדה שתהרוג אותי. הייתי מספיק קרוב למוות ואין לי שום כוונה לחזור לשם רק כיון שאתה חושב שאני מכור לתכנית או לא נראה לך הדרך בה אני נעול על החיים שלי. באמת, אני אדם מוזר שרוצה לחיות ודי נעול על המטרה הזאת. אני מבין שזה מוזר לך ומקבל את זה, אבל לא מוכן להשתנות. פעם אחרונה: לא בא לי למות.