שלום 'אהבת חסד' היקר

אחחח.... 'הפרפקציוניזם',
אחת המילים הכי משומשות באוצר המילים שלי, אני מסביר בעזרתה -
למראיין בראיון העבודה - 'ספר לי קצת על החולשות שלך' - ואני מסביר איך אני 'מתמודד' עם חסרון הפרפקציוניזם בהצלחה מרובה (עלק ) כך אני יוצא עם תחושה שעשיתי רושם של עובד מושלם... גם פרפקציוניסט וגם מודע לעצמו..
לבוס שלי - למה לעזאזל לא סיימתי את המשימה בזמן?: כי קשה לי לא לבצע עבודה מושלמת על כזאת מערכת מסובכת..
לאשתי - למה לא תיקנת כבר ת'תריס? - כי לא היה לי זמן לנסוע ל'אילת'.. בשביל לקנות את החלק הדרוש - רק שם זה במחיר שפוי..
למה התעכבת שלש שעות בסופר? - בדקתי 15 פעם את כל סוגי 'שקדי המרק' ההכשרים והצבעים ובסוף החלטתי לוותר ולא לקנות אף אחד. כמובן... וכו' וכו' וכו'

במהלך הטיפול הפסיכולוגי שעשיתי הבנתי שזאת סוג של אשליה עצמית - אין באמת כזה דבר 'דבר מושלם' -
אם אחפור מספיק עמוק ואחפש בכל דבר שעשיתי או שעשו אחרים והרגשתי או - זה מושלם - אמצא פגמים -
גם באוזניות GRADO שעולות בערך 16,000 ש"ח לפני מיסים...יש פגמים קלים בסאונד, גם ב'מונה ליזה' יש אינסוף פגמים, וגם בתשיעית של בטהובן בטוח יש - בכל זאת הבנאדם היה חירש לחלוטין כשהלחין אותה..

ואגב זכור לי שקראתי פעם שהסיבה שבני אדם אוהבים יצירות אומנות ואפי' שחקני קולנוע, הם דווקא בגלל חוסר הדיוק המילימטרי לפעמים שקיים בהם - אולי כי זה גורם לעיין/לאוזן שלנו להסתכל או להקשיב שוב, וככה נקשרים לדברים - כשמשקיעים בהם אנרגיה - גם בזוגיות אגב, ואולי גם כי עמוק בפנים כולנו מרגישים 'לא שלמים' גם אלו שהגיעו לפסגה.. ולכן לזה אנו נקשרים יותר.

אני מאד ממליץ ('שוב') על הספר - "בוחרים להרגיש טוב", יש לו פרק שלם על ה'בעיה' הזאת.

להלן קטע מהספר שמדבר על זה -

‘הכל או לא כלום’ (מחשבה דו-קוטבית):

נטייה למדוד כל דבר בקנה מידה שרירותי קיצוני.
צורת הסתכלות של ‘שחור או לבן’, תוך התעלמות מגוני ביניים.

מחשבות ‘הכל או לא כלום’ הן בסיס למרוץ דמיוני אחר שלמות מוחלטת.
מכרסם בך כל העת פחד עמוק מטעות או חוסר שלמות מתוך חשש שתהפוך להיות ‘אפס אפסים’ וחסר כל ערך.
לדאבון לב, המציאות אינה מתחשבת בתוכניותיך והיא ממשיכה לזרום כרגיל עלי אדמות – בלתי מושלמת.

לדוגמא: סטודנט מצטיין שהיה רגיל לקבל רק ציון ‘9’, קיבל פעם אחת ‘7’ ומייד החליט: “אני כשלון גמור”.

הערכת דברים לפי ‘הכל או לא כלום’ אינה מציאותית, שכן אירועי החיים אינם נוטים באופן מוחלט לצד זה או אחר.
לא תמצא סביבך את המושלם או את הטיפש הגמור.
אף אחד אינו לגמרי יפה או מכוער לחלוטין.
הסתכל על רצפת החדר בו אתה יושב כעת, האם היא נקייה באופן מוחלט, אבסולוטי? לא.
האם על כל סנטימטר נערמות שכבות אבק ולכלוך? לא.
לא זה ולא זה.
ככל הנראה רמת הניקיון סבירה והרצפה בהחלט תזכה בתואר ‘נקייה’, למרות שלא עברה חיטוי וסטרליזציה ‘מושלמים’.

המושג ‘שלמות מוחלטת’ הוא תוצר של חשיבה מעוותת.

אם תנסה בכוח לשייך מצבים או ל’הכל’ או ל’כלום’, תרכוש בכך לעצמך כרטיס מנוי במועדון הדיכאון.
גם אם תשקיע מאמצים מרביים לא תוכל לעמוד ברמת ציפיותיך הדמיוניות, ותחושת חוסר הערך שלך תלך ותגבר. במרבית המקרים תעדיף להתכנס מלכתחילה אל תוך שממון ה’כלום’, על פני ניסיון להעפיל אל פסגת ה’כל’ ולהסתכן בספיגת מפח נפש נוסף.

שלא ייצא מפה שאני כבר לא 'שם', היום אני אמור לסיים פרויקט של חודש וחצי שדחיתי בלי סוף בגלל חששות ופחדים מפה עד אנטרטיקה וחזרה.. זה לא יצא מספיק טוב, זה גדול עליי, בטוח משהוא יתפשל ויחשבו שאני... וכו' ובלית ברירה בחסד הבורא קיבלתי הזדמנות שנייה ואני כבר שבוע עובד קשה להשלים את הפער שצברתי.

מתפלל לריבוני שישחרר אותי מהצורך הזה להרגיש מושלם בעיני עצמי ובעיני ברואיו. אמן.