קטונתי, קטונתי.. אבל אולי יזכיר לי ולאחרים..
==
מישהי יקרה לליבי כתבה לי את המשפט הבא:
"אני אגיד לך את האמת, אני כבר הפסקתי להאמין בחיים מאושרים, עכשיו אני פשוט מקווה שהם יהיו קצת פחות קשים.. סיפורי אגדות זה נחמד והכל אבל החיים זה לא ספר, ובמציאות אנחנו לא נחיה באושר ועושר עד עצם היום הזה.."

וחשבתי לעצמי, וכתבתי לה
==
כמעט כל אגדה אפשר לחלק לשלשה חלקים:
1. רגע ההתחלה, חיים נורמטיבים בהם הכל מתנהל על מי מנוחות.
2. הקטע האמצעי, בו יש משבר גדול ותהפוכות, וגיבור הסיפור "אבוד" ולא יודע את נפשו
3. היציאה מהבוץ, בדרך כלל שילוב של צעד שהדמות עושה על מנת לשפר את מצבה ועזרה מאנשים אחרים בסיפור, או רק אחד מהם.

ואחרי זה.. "הם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה"
==
תחשבו על אגדות שאתם מכירים, ותיראו שכמעט בכולם זה התהליך
ולא רק, בעצם, במה לא? ספרים, סרטים.. כל ההיסטוריה של העם שלנו בנויה מרגעי משבר שלאחריהם יש יציאה מאור לחושך, מעבדות לחרות, משיעבוד לגאולה..
וגם החיים שלנו עצמם..
==
מה הבעיה שלנו? אנחנו שוכחים שזה רק שלב. שאנחנו רק באמצע ולא בסוף המסע
שמרגעי המשבר האלה עוד נוכל להתעצם ולהתפתח!
החיים הם סיפור אגדה, כל אחד מאיתנו הוא גיבור בפני עצמו והוא בונה את עלילת החיים שלו
ברגע המשבר.. הכל ניראה לנו אבוד. אנחנו שקועים בבוץ, איבדנו שליטה על המצב שלנו, אנחנו מנסים להיחלץ מהצרה ולא מצליחים.. אבל, אנחנו חייבים לזכור.. יש עוד חלק לסיפור שעוד לא הגענו אליו
אנחנו נצא מהבוץ, אנחנו נקבל עזרה, אנחנו נוכל לחיות חיים חדשים
וכמו באגדות, נוכל לחיות אפילו יותר טוב ויותר שלם ושמח מהחיים שהיו לנו לפני המשבר
אפשר לחיות באושר ועושר! עד עצם היום הזה
אל תפסיקו להאמין בזה לעולם.
==
בסיפור שלי, החיים היו דיי נורמטיביים ומאושרים
ואז הגיעה ההתמכרות
וההתמכרות הזו היא חתיכת משבר, והייתי בחלק השני של האגדה לי המון זמן
ועכשיו? איפהשהו בין החלק השני לשלישי. מתמודד, אבל מקבל כל כך הרבה אהבה מאלוהים ומהחברים בקבוצה
וזה נותן לי כח ותקווה להאמין ולפרסם לאחרים
שעוד נגיע לחיות באושר.. רק להיום, עד עצם היום הזה

כל אדם חיי את התסריט שהוא כותב לעצמו. אנחנו רק צריכים למלא את החלק שלנו בהצגה בצורה הטובה ביותר.

תודה רבה. חיזקתה ונתתה תקווה.